משנה תורה, מצוות עשה ק״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

109 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו שנטבול במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני טומאות שנטמאו בה, והוא אמרו יתברך ורחץ במים ובאה הקבלה מים שכל גופו עולה בהם והוא שעור מקוה אלא אם כן יהיו מים נובעים שאין להם שעור, כמו שהתבאר בדקדוק מצוה זו. ומתנאיה שהזב בלבד יהיו המים שיטהר בהן נובעין כמו שבא בתורה מים חיים, ואין הכוונה במאמר הטבילה מצות עשה שיהא חייב כל טמא שיטהר על כל פנים כמו שהוא חייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית או כל מי שיש לו בית שיעשה לו מעקה. ואולם הנרצה בזה דין טבילה והיות התורה אומרת לנו כי מי שירצה ליטהר מטומאתו הנה לא ישלם לו זה אלא בטבילה במים ואז יטהר. ולשון ספרי ורחץ במים יכול גזרת מלך תלמוד לומר ואחר יבא אל המחנה מפני הטומאה. רומז אל זה השרש שבארנו כי הוא דין לבד שכל מי שירצה לטהר יעשה כך, וזה הדין הוא המצוה, ואולם לא שיהיה חייב טבילה על כל פנים אבל מי שירצה להשאר בטומאתו ולא יכנס זמן רב למחנה שכינה הרשות בידו. וכבר בא בלשון ספרי האמת שכל מי שנטמא ויטבול שהוא נטהר אבל לא תשלם טהרתו עד שיעריב שמשו, וכן בא בפירוש המקובל שצריך שיטבול וגופו ערום נוגע בשטח המים שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין המים. הנה התבאר לך מצוה זו והיא מצות טבילה כוללת משפטי המקוה ומשפטי הרחיצה ומשפטי טבול יום. ומצוה זו מבוארת במסכת מקואות ובמסכת טבול יום. מצורע, טהרה הלכות מקואות באחד עשר פרקים:

109 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת טְבִילָה לַטְּמֵאִים – שֶׁנִּטְבֹּל בְּמֵי מִקְוֶה וְאָז נִטְהַר מֵאֵיזֶה מִין מִמִּינֵי הַטֻּמְאוֹת שֶׁנִּטְמֵאנוּ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד ט וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ. וּבָאָה הַקַּבָּלָה מַיִם שֶׁכָּל בְּשָׂרוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים עירובין ד ב שֶׁהֵן אַרְבָּעִים סְאָה, וְזֶהוּ שִׁעוּר מִקְוֶה. וּמִן הַתּוֹרָה בֵּין שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁהִמְשִׁיכוּ אוֹתָן מִן הַמַּעְיָנוֹת אוֹ מִן הַגְּשָׁמִים הַכֹּל כָּשֵׁר, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה מִקְוֵה מַיִם מִכָּל מָקוֹם, אֲבָל חֲכָמִים פָּסְלוּ כָּל מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו שְׁאוּבִין, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עָבְרוּ בִּכְלִי שָׁלֵם בְּעֵת שֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹתָן לְתוֹךְ הַחֲפִירָה, פְּסָלוּהוּ. וְזֶה הַשִּׁעוּר שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה, בָּעֵינַן בְּמֵי מִקְוֶה אֲפִלּוּ לְהַטְבִּיל בּוֹ מַחַט, לְדַעַת קְצָת מְפָרְשִׁים אֲבָל בְּמַיִם נוֹבְעִין, כְּלוֹמַר מַיִם הַיּוֹצְאִים מִמַּעְיָנוֹת, אֵין לָהֶם שִׁעוּר כְּלָל, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיִּתְכַּסֶּה הָאָדָם כָּל גּוּפוֹ בָּהֶן בְּיַחַד אוֹ שֶׁיִּתְכַּסּוּ בּוֹ הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים בְּיַחַד, רָאוּי לִטְבֹּל בּוֹ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בסהמ"צ עשה קט וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּאָמְרֵנוּ שֶׁהַטְּבִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה מִצְוָה עַל כָּל טָמֵא שֶׁיִּטַּהֵר עַל כָּל פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁחַיָּב כָּל מִי שֶׁיִּתְכַּסֶּה בִּכְסוּת שֶׁיַּעֲשֶׂה צִיצִית, וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּג שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲקֶה, אֲבָל הָעִנְיָן הוּא שֶׁהוֹדִיעַתְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לְהִטַּהֵר מִטֻּמְאָה לֹא יִתָּכֵן לוֹ זֶה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם, וְצִוַּתְנוּ לְקַבֵּל הָעִנְיָן וְלַעֲשׂוֹתוֹ כֵּן כְּשֶׁנִּרְצֶה לְהִטַּהֵר, אֲבָל אִם יִרְצֶה לְהִשָּׁאֵר בְּטֻמְאָתוֹ וְלֹא יִכָּנֵס לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה זְמַן רַב, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. תּוֹסֶפֶת: וּמִכָּל מָקוֹם אֵין זֶה מִמִּדַּת הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה לִהְיוֹתָם מִטַּמְּאִים בְּטֻמְאָתָם, כִּי הַטֻּמְאָה מְאוּסָה, וְהַטַּהֲרָה אֲהוּבָה, וְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְעַלָּה וּמִזְדַּכֶּכֶת בְּטָהֳרָה, עַד כָּאן. וּלְשׁוֹן סִפְרָא אחרי מות ה ג וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ, יָכוֹל גְּזֵרַת מֶלֶךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הָאָדָם מְצֻוֶּה לְהִטַּהֵר, אֲבָל כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהִטַּהֵר, מִצְוָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת זֶה הַמַּעֲשֶׂה לְטָהֳרָתוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה הַזּוֹ שֶׁל טַהֲרַת הַמַּיִם מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר מצוה קעג לְהָשִׁיב אֶת הַיְּלָדִים כִּפְשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים כְּדֶרֶךְ הַפַּשְׁטָנִים עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיָבִינוּ אֶת אֲשֶׁר יָבִינוּ. וְעוֹד נֹאמַר בָּעִנְיָן, שֶׁיֵּשׁ בַּטְּבִילָה רֶמֶז אֶל הַטּוֹבֵל שֶׁיְּנַקֶּה נַפְשׁוֹ מִכָּל חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם לְנַקּוֹת כָּל דָּבָר הַמִּתְכַּבֵּס בָּהֶן. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מקואות א ח שֶׁמִּי מִקְוֶה רְאוּיִים לְהִטָּהֵר בָּהֶם מִכָּל טֻמְאָה, כְּגוֹן נִדָּה וְזָבָה וּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁל אָדָם וְכֵלִים חוּץ מִטֻּמְאַת זָב לְבַד, לְפִי שֶׁהַכָּתוּב פֵּרֵשׁ בּוֹ לְבַד מַיִם חַיִּים לְטָהֳרָתוֹ, פֵּרוּשׁ מַיִם נוֹבְעִים. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות עד ב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁטְּבִילַת קְצָתָם בַּיּוֹם לֹא תִּשְׁלַם טָהֳרָתָם עַד הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שם יא לב בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר, וְשֶׁצָּרִיךְ לִטְבֹּל גּוּפוֹ מְגֻלֶּה, כְּלוֹמַר שֶׁנּוֹגֵעַ לְשֶׁטַח הַמַּיִם כֻּלּוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין כָּל הַגּוּף וְהַמַּיִם, וְאִם טָבְלוּ בְּבִגְדֵיהֶם בְּדִיעֲבַד עָלְתָה לָהֶם טְבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן, וְגַם הַנִּדָּה בְּדִין זֶה דִּיעֲבַד וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַבְּגָדִים מֵהַדַּקִּים יוֹתֵר מִדַּאי. וְכָל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טְבִילָתָן בַּיּוֹם חוּץ מִנִּדָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁטְּבִילָתָן בַּלַּיְלָה, וּבַעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ. וְדִינֵי חֲצִיצָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עירובין ד ב כִּי דְּבַר תּוֹרָה אִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי, לֹא עָלְתָה לָהֶם טְבִילָה, וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד הָאָדָם בַּדָּבָר, אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, וְאִם הַדָּבָר הַחוֹצֵץ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מִעוּטוֹ, אֲפִלּוּ מַקְפִּיד עָלְתָה לוֹ טְבִילָה דִּין תּוֹרָה, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא אִם מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, גְּזֵרָה מִעוּטוֹ מִשּׁוּם רֻבּוֹ שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כְּשֶׁמַּקְפִּיד, וְאִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה רֻבּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד, לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, גְּזֵרָה רֹב שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם רֹב הַמַּקְפִּיד שֶׁאָסוּר דְּבַר תּוֹרָה. נִמְצָא לְפִי זֶה שֶׁאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ עַל מִעוּטוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, דְּהַשְׁתָּא יֵשׁ בַּדָּבָר תַּרְתֵּי לְטֵיבוּתָא. וְדִינֵי מִקְוָאוֹת רַבִּים, וְדִין מַיִם שְׁאוּבִין בְּכַמָּה פּוֹסְלִין הַמִּקְוֶה, וְכֵיצַד, וּבְאֵיזֶה כְּלִי יִקָּרְאוּ הַמַּיִם שְׁאוּבִין, שֶׁאִלּוּ שְׁאָבוּהָ בִּכְלִי נָקוּב כְּמוֹצִיא רִמּוֹן, אֵין אֵלּוּ נִקְרָאִים מַיִם שְׁאוּבִין, שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי מֵעַתָּה. וַאֲפִלּוּ סָתְמוּ הַנֶּקֶב סְתִימָה שֶׁאֵינָהּ יָפָה כְּגוֹן שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ אֶבֶן אוֹ פְּרִי לְפִי שָׁעָה שֶׁאֵינוֹ סוֹתְמוֹ סְתִימָה יָפָה שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֲרוּ בּוֹ נְקָבִים וּסְדָקִים בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, גַּם בְּזֶה שָׁמַעְתִּי מִמּוֹרִי שֶׁלֹּא תִּקְרָא שְׁאוּבָה וּרְאוּיָה לִטְבֹּל בָּהּ. וְדִין חָקַק הַכְּלִי עַד שֶׁלֹּא קְבָעוֹ אוֹ קְבָעוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲקָקוֹ, וְכַמָּה חֲקָק רָאוּי לִפְסֹל, וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּין כְּלִי חֶרֶס לִשְׁאָר כֵּלִים, שֶׁכְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ פּוֹסֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה הַחֲקָק כְּדֵי לְקַבֵּל רְבִיעִית, וּכְלִי עֵץ פָּסוּל בְּכָל שֶׁהוּא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שבת יד א שֶׁאֵין הַמִּקְוֶה נִפְסָל לֹא בְּשִׁנּוּי הָרֵיחַ וְלֹא בְּשִׁנּוּי הַטַּעַם אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה בִּלְבַד, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מִקְוֶה, לְכַתְּחִלָּה פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה, כְּגוֹן הַיַּיִן וְהֶחָלָב וְהַדָּם וּמֵי כָּל פֵּרוֹת גַּם כֵּן, אֲבָל נָפְלוּ מֵהֶם לְמִקְוֶה וְלֹא שִׁנּוּ מַרְאָיו, אֵינָם פּוֹסְלִין, דְּדַוְקָא בְּמַיִם שְׁאוּבִין גָּזְרוּ וְאָמְרוּ דִּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין מֵהֶן פּוֹסְלִין, אֲבָל לֹא מֵי פֵּרוֹת עַד שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה מַרְאֶה הַמַּיִם בַּעֲבוּרָן עי' מקואות ז ה. וְדִינֵי חֲצִיצוֹת רַבִּים. וְסוֹף הַדְּבָרִים, הַכְּלָל הַצָּרִיךְ אֵלֵינוּ זֶהוּ, מִדִּין תּוֹרָה ב"ק פב א הָיְתָה צְרִיכָה כָּל אִשָּׁה לְעַיֵּן כָּל גּוּפָהּ סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בְּגוּפָהּ וְדַיָּהּ, וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ שֶׁתְּהֵא חוֹפֶפֶת בְּכָל מְקוֹם שֵׂעָר שֶׁבָּהּ בְּמַיִם חַמִּים וּמְסָרֶקֶת אוֹ מְפַסְפֶסֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּיָדֶיהָ אוֹ בְּמַסְרֵק אִם יֵשׁ לָהּ יָפֶה יָפֶה, כְּדֵי שֶׁאִם הָיוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ נִקְשָׁרִים תַּתִּיר אוֹתָם, וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן לִשְׁטֹף כָּל גּוּפָן בְּחַמִּין, וְכָל הַמְּשַׁנֶּה מִמִּנְהָגָן יִמָּתַח עַל הָעַמּוּד עי' מכות כב ב. וַחֲפִיפָה זוֹ צְרִיכָה סָמוּךְ לַטְּבִילָה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִּתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר בֵּינְתַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם אִם נִזְדַּמְּנָה לְאִשָּׁה טְבִילָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הִתִּירוּ אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה שֶׁתְּהֵא חוֹפֶפֶת בַּיּוֹם וְטוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה, וְכֵן מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבְּגוּפָה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדה סז א, שֶׁצְּרִיכָה הָאִשָּׁה לַעֲמֹד בִּשְׁעַת טְבִילָה בְּעִנְיָן שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית כְּאוֹרֶגֶת וּכְמֵינֶקֶת אֶת בְּנָהּ שֶׁעוֹמֵד תַּחַת הַדַּד, וּצְרִיכָה לְהִזָּהֵר גַּם כֵּן בַּטַּבָּעוֹת שֶׁבְּיָדָהּ וְהַצְּמִידִים אִם הֵם מֵהַדַּקִּים לִטְּלָם מִיָּדֶיהָ בִּשְׁעַת טְבִילָה, וְכֵן הָרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ לְהַתִּירָן, וְתָדִיחַ אֶת פִּיהָ וְשִׁנֶּיהָ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּבֵית הַסְּתָרִים אֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם מַיִם, צְרִיכִין הֵם לִהְיוֹתָם רְאוּיִים לְבִיאַת מַיִם, וּמַעֲשֶׂה הָיָה שם סו ב בְּאִשָּׁה שֶׁטָּבְלָה וְנִמְצָא לָהּ עֶצֶם בֵּין שִׁנֶּיהָ וְהִצְרִיכוּהָ חֲכָמִים טְבִילָה אַחֶרֶת. טָבְלָה וְנִמְצָא עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ כְּגוֹן בָּצֵק אוֹ זֶפֶת אוֹ דָּם יָבֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים שֶׁחוֹצְצִין אֲפִילּוּ כְּטִפַּת חַרְדָּל, כָּל זְמַן שֶׁמַּקְפֶּדֶת עָלָיו וְדַרְכָּהּ לְהַעֲבִירוֹ, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַדָּבָר הַחוֹצֵץ תַּחַת הַצִּפֹּרֶן וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, מִכֵּיוָן שֶׁמַּקְפֶּדֶת, חוֹצֵץ. וּלְפִיכָךְ נָהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִטֹּל צִפָּרְנָן בִּשְׁעַת טְבִילָה. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ שֶׁל דִּינֵי חֲצִיצוֹת וְדִינֵי מִקְוָאוֹת וּטְבוּל יוֹם, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מִקְוָאוֹת וּבְמַסֶּכֶת טְבוּל יוֹם. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ שֶׁל טְבִילָה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁמִּצְוָה עֲלֵיהֶם כְּשֶׁיִּרְצוּ לְהִטָּהֵר מִטֻּמְאָתָן שֶׁיִּטְבְּלוּ בַּמַּיִם כְּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ בְּמַיִם רְאוּיִין, וְשֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶן דָּבָר חוֹצֵץ, וְיֶתֶר הָעִנְיָנִים שֶׁכָּתַבְנוּ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין הַמִּצְוָה שֶׁיְּטַהֲרוּ עַצְמָן עַל כָּל פָּנִים אִם רָצוּ לְהִשָּׁאֵר בְּטֻמְאָתָן, אֶלָּא אִם כֵּן בָּא לִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לֶאֱכֹל קָדָשִׁים, וְזֶהוּ בִּזְמַן הַבַּיִת, כִּי אָז בַּזְּמַן הַהוּא אִם עָשָׂה כֵּן, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד הַחִיּוּב שֶׁעָלָיו בְּאָכְלוֹ קֹדֶשׁ בְּטֻמְאָה וְהִכָּנְסוֹ לַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה קסז.

1 להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" ויקרא טו, טז למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.