משנה תורה, מצוות עשה ק״ו

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

106 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להיות זבה טמאה, ומצוה זו כוללת דקדוק הדברים שבהם תהיה הזבה מטמאה זולתה אחר שהגיע לה הזיבות. מצורע, טהרה הלכות טומאת מטמאי משכב פ"ה:

106 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת זָבָה שֶׁטְּמֵאָה וּמְטַמְּאָה – לִהְיוֹת הַזָּבָה טְמֵאָה וּמְטַמְּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו כה וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים וְגוֹ'. רֶמֶז שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה כְּתַבְתִּיו בְּיוֹלֶדֶת מצוה קסו כִּי עִנְיַן הָרִחוּק מֵהֶן וְטֻמְאָתָן, מִפְּנֵי הַמַּחֲלָה שֶׁבָּהֶן שֶׁמַּזֶּקֶת הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן הַשּׁוֹכֵב אוֹתָן, כִּי לְפִי רֹב קִרְבָתוֹ עִמָּהֶן, הַהֶזֵּק יוֹתֵר. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדה עב ב שֶׁאַחַד עָשָׂר יוֹם הֵם שֶׁהֵם בֵּין נִדָּה לְנִדָּה. כְּלוֹמַר שֶׁהָאִשָּׁה נַעֲשֵׂית בָּהֶם זָבָה, כָּךְ הִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּפֵרוּשׁ הַדָּבָר כָּךְ הוּא שֶׁכָּל אִשָּׁה בְּעֵת שֶׁתִּרְאֶה דָּם בִּתְחִלַּת רְאִיָּתָהּ תִּקָּרֵא נִדָּה. וְעִנְיַן הַנִּדּוּת כָּךְ דִּינוֹ שֶׁאִם תִּרְאֶה יוֹם אֶחָד דָּם, אוֹ אֲפִלּוּ שִׁבְעָה יָמִים רְצוּפִים, כָּל זְמַן שֶׁתִּפְסֹק הַדָּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִבְּעוֹד יוֹם, טוֹבֶלֶת לָעֶרֶב, דְּהַיְנוּ הַלַּיְלָה שֶׁמָּחֳרָתוֹ יוֹם שְׁמִינִי לִתְחִלַּת רְאִיָּתָהּ. וְאַחַר טְבִילָתָהּ טְהוֹרָה לְבַעְלָהּ. וְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַנִּדּוּת אִם תִּרְאֶה דָּם בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם אַחַר הַשִּׁבְעָה, יִקָּרֵא אוֹתוֹ הַדָּם דַּם זִיבָה, וְדִינוֹ כֵּן, שֶׁאִם תִּרְאֶה מִמֶּנּוּ יוֹם אֶחָד, בֵּין שֶׁתִּרְאֶה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אוֹ בְּסוֹף הַיּוֹם, מְשַׁמֶּרֶת יוֹם אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ וְטוֹבֶלֶת, וּטְהוֹרָה לְבַעְלָהּ לָעֶרֶב. וּטְבִילָתָהּ אֲפִילּוּ בַּיּוֹם מִשֶּׁתָּנֵץ הַחַמָּה, וְזֹאת הִיא זִיבָה קְטַנָּה. וְכֵן אִם תִּרְאֶה דָּם שְׁנֵי יָמִים וְתִפְסֹק בַּשְּׁלִישִׁי, דִּינָהּ כְּמוֹ כֵן לְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד, וּבְכֵן יַסְפִּיק לָהּ אֲפִלּוּ לִשְׁנֵי יָמִים וְתִטְהָר. וְזֹאת גַּם כֵּן תִּקָּרֵא זָבָה קְטַנָּה. וְאִם תִּרְאֶה דָּם בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים, תִּקָּרֵא זָבָה גְּדוֹלָה וּצְרִיכָה לֵשֵׁב שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וְאַחַר כָּךְ טוֹבֶלֶת וּטְהוֹרָה לְבַעְלָהּ. וְאַחַר אַחַד עָשָׂר יוֹם אֵלּוּ אִם תִּרְאֶה, חוֹזֶרֶת לִתְחִלַּת נִדּוּת וְיֵשׁ לָהּ שִׁבְעָה יָמִים כְּדִין נִדָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְכֵן יִהְיֶה הַדָּבָר לְעוֹלָם, שֶׁאַחַר הַנִּדּוּת יֵשׁ לָהּ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבָּהֶן נַעֲשֵׂית זָבָה. וְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אוֹתָן הָאֶחָד עָשָׂר יוֹם אֵינָהּ נַעֲשֵׂית זָבָה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ שִׁבְעָה יְמֵי נִדּוּת. וּמִפְּנֵי שֶׁכְּבָר טָעוּ בָּזֶה אֲחֵרִים וְחָשְׁבוּ שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הוּא שֶׁתִּמְנֶה שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל נִדּוּת וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁל זִיבוּת, וְשֶׁבַע שֶׁל נִדּוּת, וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל זִיבוּת, וְכֵן לְעוֹלָם, הֶאֱרַכְתִּי בָּעִנְיָן לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא לְעוֹלָם אֵין יְמֵי זִיבָה אֶלָּא אַחַד עָשָׂר יוֹם אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל נִדּוּת וְלֹא אַחַר כָּךְ לְעוֹלָם עַד שֶׁתַּחְזֹר לִתְחִלַּת הַנִּדּוּת. רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁאִם תַּעֲמֹד וְלֹא תִּרְאֶה אַחַר הָאֶחָד עָשָׂר יוֹם אֲפִלּוּ שָׁנָה, אֵין לָהּ דִּין זָבָה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ שִׁבְעַת יְמֵי נִדּוּת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת זָבִים וּבְמַסֶּכֶת נִדָּה גַּם כֵּן קְצָת מִדִּינֵי זִיבָה י"ד סימן קפ"ג. וּבְלָאו דְּנִדָּה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת מצוה רז נִכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מָה שֶׁנָּהוּג הַיּוֹם בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְהוּא מֵקֵל בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וּבְעִנְיַן טֻמְאָתָהּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁהַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ הוּא בְּכָרֵת, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּלָאו דְּנִדָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

1 להיות זבה מטמאה.