משנה תורה, מצוות עשה ק״ד

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

104 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להיות הזב טמא, ומצוה זו כוללת משפט הדברים שיהיה בהן זב ותאר היותו מטמא לזיבתו. מצורע, טהרה הלכות טומאת מטמאי מושב פ"ו:

104 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת זָב לִהְיוֹת טָמֵא וּמְטַמֵּא – שֶׁיְּהֵא הַזָּב טָמֵא וּמְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו ב ג אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וְגוֹ' וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ וְגוֹ'. וּבָא הַפֵּרוּשׁ מִבְּשָׂרוֹ כְּלוֹמַר, זָב מִפִּי הָאַמָּה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי יִהְיֶה זָב עפ"י ד"ו יָכוֹל זָב מִכָּל מָקוֹם יְהֵא טָמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר מִבְּשָׂרוֹ וְלֹא כָּל בְּשָׂרוֹ. אַחַר שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין בָּשָׂר לְבָשָׂר זָכִיתִי לָדוּן דִּין טִמֵּא בְזָב וְטִמֵּא בְזָבָה, מָה זָבָה מִן הַמָּקוֹם שֶׁהִיא מִטַּמְּאָהּ, וכו'. וְעִנְיַן זִיבָה הוּא שֶׁיּוֹצֵא מִן הָאָדָם מִפִּי הָאַמָּה כְּעֵין לֵחָה וְאֵין לוֹ בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדה לה ב שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים, וּכְמוֹ כֵן דּוֹמֶה לְלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת, וְשִׁכְבַת זֶרַע אֵינוֹ כֵּן, כִּי הוּא יִדְמֶה לְלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת, וְזֶהוּ הַחִלּוּק בָּהֶן לְהַכִּיר בֵּין זֶה לָזֶה. וְצִוָּה הַכָּתוּב שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּקְרֶה בּוֹ עִנְיָן זֶה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ זִיבָה שֶׁיְּהֵא טָמֵא וּמְטַמֵּא עַד שֶׁיִּטְהַר, וּבָא הַפֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם רְאִיַּת פַּעַם אַחַת לְבַד אֶלָּא בִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁיָּזוּב מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ עִנְיָן שְׁתֵּי פְּעָמִים בֵּין סְמוּכִין אוֹ חֲלוּקִין, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ בְּיוֹם אֶחָד וְשֶׁלֹּא יָזוּב בְּפַעַם אַחַת מַמָּשׁ, וְאֵין לוֹ שִׁעוּר שם מ א אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מגילה ח א מָנָה הַכָּתוּב שְׁתַּיִם וְקָרָא טָמֵא, שָׁלֹשׁ וְקָרָא טָמֵא, הָא כֵּיצַד? שְׁתַּיִם לְטֻמְאָה וְשָׁלֹשׁ לְקָרְבָּן, כְּלוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא בִּשְׁתַּיִם, לֹא יִתְחַיֵּב לְהָבִיא קָרְבָּן בְּטַהֲרָתוֹ עַד שָׁלֹשׁ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם רָאָה רְאִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁנִּמְצָא מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ כִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת וּשְׁנֵי סִפּוּגִין, הֲרֵי זוֹ נֶחְשֶׁבֶת כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וּמֵבִיא קָרְבָּן. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הִרְחִיקָנוּ מְאֹד מִן הַמּוֹתָרוֹת וְצִוָּנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וִישָׁרִים בְּעִנְיַן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וּבְכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הָאָדָם, וְאֵין סָפֵק כִּי עִנְיַן הַזִּיבָה יִקְרֶה בָּאָדָם בְּצֵאתוֹ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בְּהַתְמָדָה בְּמַאֲכָלָיו וְשִׁקּוּיָיו, וְיִגְדַּל בְּגוּפוֹ מִתּוֹךְ כָּךְ אוֹתוֹ הַמּוֹתָר הַסָּרוּחַ הַמָּאוּס וְהַטָּמֵא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קידושין ב ב דַּרְכָּא דְּמֵיכְלָא יַתִּירָא לְאָתוֹיֵי לִידֵי זִיבָה. וְהוֹדִיעַתְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כֵּן, נִקְרָא טָמֵא, וְהַטֻּמְאָה שֵׁם כּוֹלֵל כָּל דָּבָר נִמְאָס וְנֶאֱלָח. וּבְהַרְחִיקֵנוּ מִזֶּה, נִקְנֶה בְּנַפְשֵׁנוּ מִדַּת הַיֹּשֶׁר וְהַהַשְׁוָיָה בְּכָל דַּעְתֵּנוּ וּבְכָל כֹּחֵנוּ. וּמִזֶּה הָעִנְיָן הוּא שֶׁאֵינוֹ טָמֵא בִּרְאִיָּה אַחַת, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַזְּקָה בְּגוּפוֹ אוֹתָהּ הַלֵּחָה כָּל כָּךְ, וְהַמִּעוּט הַזֶּה אֵינֶנּוּ הוֹרָאָה, לִהְיוֹתוֹ מֻרְגָּל הַרְבֵּה לָצֵאת מִדֶּרֶךְ הַיֹּשֶׁר, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, אֵין רָאוּי לְטַמְּאוֹ בַּמּוּעָט, כִּי הָאָדָם בָּנוּי בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם צַד לְהִנָּצֵל שֶׁלֹּא לָצֵאת מִקַּו הַיֹּשֶׁר כְּלוּם, אֲבָל בְּצֵאתוֹ הַרְבֵּה אָז יִקָּרֵא אָשֵׁם וְרָאוּי לִהְיוֹתוֹ טָמֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ב ב בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, בִּקְפִיצָה, בְּמַשָּׂא, בְּחֹלִי, בְּמַרְאֶה, בְּהִרְהוּר. כְּלוֹמַר, וְאִם אֵרַע לוֹ מִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ טָמֵא, לֹא תִּסָּתֵר טַעֲנָתֵנוּ זֹאת בָּזֶה, כִּי הָעִנְיָן הוּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִבְדֹּק אִם נִהְיְתָה הַזִּיבָה בּוֹ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה שֶׁל פַּעַם אַחַת וְאֵין לְטַמְּאוֹ בָּהּ, אוֹ נִהְיְתָה בּוֹ חֲזָקָה בְּגוּפוֹ מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל רַע שֶׁהֻרְגַּל פְּעָמִים רַבּוֹת וְרָאוּי לְטַמְּאוֹ. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בפי' לתורה ויקרא טו יא וְזֶה לְשׁוֹנוֹ וְטַעַם טֻמְאַת הַזּוֹב מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ חֹלִי כָּבֵד מִן הֶחֳלָאִים הַנִּדְבָּקִים, עַד כָּאן. וְאִלּוּ נִהְיָה מִצַּד הַמִּקְרֶה, כְּלוֹמַר מֵאַחַת מִן הַדְּרָכִים הַיְּדוּעִים, לֹא יִהְיֶה חֹלִי נִדְבָּק וְאֵין רָאוּי לְטַמְּאוֹ. וְזֹאת הַבְּדִיקָה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ כִּי אִם בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה, לְפִי שֶׁאֵין טֻמְאַת זִיבָה אֶלָּא בִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכֵּן בָּא לָנוּ הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא הַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב וְהַמֶּרְכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים, וְאֵלּוּ הֵן עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, נִשְׁעָן. וּפֵרוּשׁ מֶרְכָּב הוּא אוֹתוֹ הַלּוּחַ שֶׁהוּא כִּכְלִי הֶעָשׂוּי לִרְכִיבָה הַנִּקְרָא ארצו"ן רש"י ויקרא טו ט שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלָיו, דְּאִם כֵּן, הַיְנוּ מוֹשָׁב וְזֶה דָּבָר בָּרוּר. וְיֶתֶר פְּרָטִים רַבִּים מְבֹאָרִים בַּמַּסֶּכְתָּא הַבְּנוּיָה עַל זֶה וְהִיא מַסֶּכֶת זָבִים הלכות מטמאי משכב ומושב פ"ז וְנוֹהֵג עִנְיָן זֶה, שֶׁבַּעַל זִיבָה נִקְרָא טָמֵא, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, אֲבָל עַכְשָׁו בַּעֲוֹנֹתֵינוּ, שֶׁאֵין לָנוּ מִקְדָּשׁ וְלֹא טָהֳרוֹת, אֵין לָנוּ לַחְשֹׁב טֻמְאַת הַזָּב בְּמִצְוָה נוֹהֶגֶת, לְפִי שֶׁאֵין לָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּעִנְיַן הַזִּיבָה שׁוּם דָּבָר, וּבִזְמַן הַבַּיִת נוֹהֵג לְהָבִיא עָלֶיהָ קָרְבָּן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ קֹדֶם שֶׁיִּטְהַר, בִּטֵּל עֲשֵׂה מִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֹנֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה מצוה קסז.

1 להיות הזב מטמא.