משנה תורה, מצוות לא תעשה ר״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

202 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר הנזיר משתות יין והחמר והיינות שבשרש עירובם מן הענבים. והוא אמרו כל משרת ענבים לא ישתה, וכבר הפליג באזהרה מזה ואפילו חומץ יין וחומץ שכר שבו נתערב היין אינו מותר לשתותו, והוא אמרו חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה. ואין הלאו מצוה בפני עצמה, כי אילו אמר יין לא ישתה וחומץ לא ישתה היו שתי מצות, ואמנם אמר וחומץ יין לא ישתה הרחקה מן היין. והתבאר בגמרא נזירות דף ל"ו שאמרו משרת הוא לאסור טעם כעיקר, והראיה היותם מצוה אחת כי כששתה יין והחמר אינו לוקה שתים כמו שיתבאר אחר זה. וכל זמן שישתה נזיר רביעית יין או חומץ לוקה. נשא את ראש, הפלאה הלכות נזירות פ"א:

202 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן אוֹ כָּל מִינֵי שֵׁכָר – שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן אוֹ כָּל מִינֵי שֵׁכָר שֶׁעִקַּר עֵרוּבוֹ יִהְיֶה יַיִן, שֶׁהוּא מֵחַל הָעֲנָבִים. דְּאִלּוּ מֵחַל שְׁאָר פֵּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרָא שֵׁכָר לֹא נֶאֱסַר עַל הַנָּזִיר, אֶלָּא בְּתַעֲרֹבֶת הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, וְעַל זֶה נֶאֱמַר במדבר ו ג מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר וְגוֹ'. וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל תַּעֲרֹבֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲנָבִים בִּכְלַל הָאִסּוּר. וְהִפְלִיג בַּמְּנִיעָה וְאָמַר, שֶׁאֲפִלּוּ נִתְחַמֵּץ הַיַּיִן אוֹ הַשֵּׁכָר שֶׁנִּתְעָרֵב הַיַּיִן עִמּוֹ, אָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ, וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה. וְאֵין אֵלּוּ שְׁנֵי לָאוִין, כְּלוֹמַר, לָאו בְּיַיִן וְלָאו אַחֵר בְּחֹמֶץ, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר יַיִן לֹא יִשְׁתֶּה וְחֹמֶץ יַיִן לֹא יִשְׁתֶּה. וְלָמַדְנוּ מֵעַתָּה, כִּי הַשּׁוֹתֶה יַיִן וְחֹמֶץ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל אַחַת. מִשָּׁרְשֵׁי עִנְיַן הַנְּזִירוּת אֶכְתֹּב בְּמִצְוַת גִּדּוּל שְׂעַר נָזִיר בְּסֵדֶר זֶה מצוה שעד מָה שֶׁיָּדַעְתִּי וְגֹדֶל הַרְחָקַת הַנָּזִיר מִכָּל תַּעֲרֹבֶת הַיַּיִן הַכֹּל מִן הַטַּעַם הַכָּתוּב שָׁם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נזיר לד ב, שֶׁכָּל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן בֵּין פְּרִי בֵּין פְּסֹלֶת, כְּלוֹמַר, הַזָּג שֶׁהִיא הַקְּלִפָּה, וְהַחַרְצָן שֶׁהוּא הַזֶּרַע שֶׁבְּתוֹכוֹ, אָסוּר לַנָּזִיר. וּכְמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, אֲבָל הֶעָלִין וְהַלּוּלָבִין וְהַגְּפָנִים וְהַסְּמָדַר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין שֶׁאֵינָן לֹא פְּרִי וְלֹא פְּסֹלֶת, אֶלָּא כְּמוֹ עֵץ הֵם נֶחְשָׁבִים. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִין בַּמַּסֶּכְתָּא הַבְּנוּיָה עַל זֶה וְהִיא מַסֶּכֶת נָזִיר פרק שלשה מינין. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, שֶׁכָּל מִי שֶׁנָּדַר נְזִירוּת חַיָּב לְהַזִּיר מִיַּיִן וְשֵׁכָר, וְחֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר, וּמִכָּל מִשְׁרַת עֲנָבִים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׁתָה רְבִיעִית לֹג יַיִן, אוֹ אָכַל כַּזַּיִת עֲנָבִים לַחִים, אוֹ יְבֵשִׁים, אוֹ מִפְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶם שֶׁהוּא הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין חַיָּב מַלְקוּת. וַאֲפִלּוּ אָכַל כַּזַּיִת בֵּין הַכֹּל, כְּלוֹמַר שֶׁלָּקַח מְעַט מְעַט מִכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁזָּכַרְנוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ בֵּין כֻּלָּם שִׁעוּר כַּזַּיִת וַאֲכָלוֹ לוֹקֶה, שֶׁכָּל אִסּוּרֵי נָזִיר מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְכַזַּיִת לְהַלְקוֹת עֲלֵיהֶן, אֲבָל שְׁאָר אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, חוּץ מִבְּשַׂר נְבֵלָה עִם בְּשַׂר טְרֵפָה, וּפִגּוּל עִם נוֹתָר שֶׁמִּצְטָרְפִין. וְשִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁבְּקָרְבַּן תּוֹדָה, שֶׁהֵן חֵלֶב וּבָשָׂר וְסֹלֶת וְשֶׁמֶן וְיַיִן וְלֶחֶם גַּם כֵּן מִצְטָרְפִין, וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד שֶׁמִּצְטָרֵף, כְּגוֹן נִבְלַת שׁוֹר וְנִבְלַת שֶׂה וְנִבְלַת צְבִי וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה רמב"ם מאכלות אסורות פ"ד הי"ז. וְלִמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאִסּוּר בְּאִסּוּר הוּא שֶׁמִּצְטָרֵף לְכַזַּיִת, כְּאִלּוּ שֶׁזָּכַרְנוּ, אֲבָל הֶתֵּר אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְאִסּוּר בְּכָל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּלוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת אָסוּר וַחֲצִי זַיִת הֶתֵּר מְעֹרָבִין בְּיַחַד לֹא יִתְחַיֵּב מַלְקוּת, בֵּין בְּאִסּוּרֵי נָזִיר בֵּין בְּכָל שְׁאָר הָאִסּוּרִין, וַאֲפִלּוּ בְּקָדָשִׁים וּבָשָׂר בְּחָלָב וְגִעוּלֵי גּוֹיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְצָת חִדּוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּפְסָחִים מד, ב וּבְנָזִיר לז, ב, גַּם כֵּן מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא אָכַל כַּזַּיִת מִן הָאָסוּר אֵין חִיּוּב מַלְקוּת בַּדָּבָר לְעוֹלָם, שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא דִּסְבִירָא לֵהּ הָכִי בְּמַסֶּכֶת נָזִיר פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה מִינִין שם א וְיָלֵיף לָהּ מִקְּרָא דִּוְכָל מִשְׁרַת. אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבָּנָן דִּפְלִיגִי עֲלֵהּ וּמוֹקְמִי הַאי קְרָא הָתָם וְכֵן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, שם לִלְמֹד מִמֶּנּוּ שֶׁטַּעַם הָאִסּוּר אָסוּר כְּמוֹ עִקָּרוֹ, בֵּין בְּנָזִיר בֵּין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכֵן נֶאֱמַר שָׁם, וְהַאי וְכָל מִשְׁרַת לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא, הַהוּא מִבְּעֵי לֵהּ לְכִדְתַנְיָא מִשְׁרַת לִתֵּן טַעַם כְּעִקָּר, שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבָיו בְּמַיִם וְיֵשׁ בָּהֶם טַעַם יַיִן אָסוּר. מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמָה נָזִיר וכו', עַד הָא מַנִּי רַבָּנָן, וְאִיכָּא וַאֲנָא דְּאָמְרִי כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וּפֵרוּשׁ טַעַם כְּעִקָּר הַרְבֵּה פֵּרוּשִׁים נֶאֶמְרוּ בּוֹ, וְאֶחָד מֵהֶם, וְהוּא הַטּוֹב לְפִי הַדּוֹמֶה, שֶׁכָּל אִסּוּר שֶׁאֵינוֹ בְּמִינוֹ אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּתוֹךְ הֶתֵּר וְנָתַן טַעַם בּוֹ, לְאַפּוֹקֵי אִם נִתְעָרֵב בְּמִינוֹ, שֶׁאֵין כָּאן נְתִינַת טַעַם, עַל זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁטַּעַם הָאִסּוּר אָסוּר כְּמוֹ עִקָּרוֹ שֶׁל אִסּוּר, וְלָזֶה הֻצְרַךְ מִקְרָא זֶה דִּוְכָל מִשְׁרַת, שֶׁאִם לֹא שֶׁלָּמַדְנוּ דָּבָר זֶה מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה הָיִיתִי דָּן שֶׁכָּל שֶׁנִּתְעָרֵב אִסּוּר בְּהֶתֵּר בְּמִינוֹ אוֹ אֲפִלּוּ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, שֶׁיִּבָּטֵל בְּרֹב מִן הַכְּלָל הַיָּדוּעַ לָנוּ מִדִּין הַתּוֹרָה דְּחַד בִּתְרֵי בָּטֵל, כְּלוֹמַר בְּרֻבָּא, דִּלְשׁוֹן תְּרֵי לָאו דַּוְקָא. וְאַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ זֶה יֵשׁ לָנוּ לָדוּן הַטַּעַם כְּמוֹ הַמַּמָּשׁ. וּמָה הוּא הַדִּין הַיָּדוּעַ לָנוּ בְּמַמָּשׁוֹ מִבְּלִי תַּעֲרֹבֶת? שֶׁמִּי שֶׁאָכַל כַּזַּיִת אִסּוּר מִבְּלִי שְׁהִיַּת שִׁעוּר אֲכִילַת פְּרָס שֶׁלּוֹקֶה עָלָיו, אֲבָל שָׁהָה יוֹתֵר מִזֶּה פָּטוּר, וְזֶה הַדִּין בְּעַצְמוֹ הוּא שֶׁנֹּאמַר בְּטַעְמוֹ, שֶׁאִם נִתְעָרֵב מִן הָאִסּוּר בְּהֶתֵּר כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס וְאָכַל מִמֶּנּוּ שִׁעוּר אֲכִילַת פְּרָס מִבְּלִי שְׁהִיָּה הַנִּזְכֶּרֶת לוֹקֶה עָלָיו, אָכַל מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִכֵּן אוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ מִן הָאִסּוּר פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו. וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁבִּכְלַל אִסּוּר טַעְמוֹ וְלֹא מַמָּשׁוֹ לְהַלְקוֹת עָלָיו הוּא, כָּל זְמַן שֶׁנָּתַן הָאִסּוּר טַעַם בַּהֶתֵּר כָּל כָּךְ כְּאִלּוּ נִתְעָרֵב בּוֹ אִסּוּר כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ כַּמָּה שִׁעוּר נִכְנָס בּוֹ מִמַּמָּשׁוּת הָאִסּוּר. וְלֹא כָּךְ דַּעַת הָרַב מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו בְּהַפְלָאָה נזירות ה ד וּקְדֻשָּׁה מאכלות אסורות טו, ג אֶלָּא דְּלָא לָקֵי לְעוֹלָם לְדַעְתּוֹ עַד דַּעְתֵּנוּ שֶׁאָכַל מַמָּשׁוּת הָאִסּוּר כַּזַּיִת, אוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ בְּתַעֲרֹבֶת כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וּלְפִי סְבָרָתוֹ זֹאת, מָה שֶׁאָמְרוּ שָׁם מִשְׁרַת לִתֵּן טַעַם כְּעִקָּר, כְּגוֹן שֶׁשָּׁרָה עֲנָבִים בַּמַּיִם לְעִנְיָן אִסּוּר הוּא שֶׁאָמְרוּ כֵּן וְלֹא לְמַלְקוּת.

1 שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר "וכל משרת ענבים" במדבר ו,ג; ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר "חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה" שם.