משנה תורה, מצוות לא תעשה קס״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

165 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר הכהנים מלצאת מהמקדש בשעת עבודה. והוא אמרו יתעלה ומפתח אהל מועד וגו'. ונכפלה אזהרה זאת גם כן בכהן גדול ואמר ומן המקדש לא יצא. ולשון ספרא ומפתח אהל מועד יכול שלא בשעת עבודה תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הוי אומר בשעת עבודה כי שמן משחת ה' אין לי אלא אהרן ובניו שאם יצאו בשעת עבודה חייבין במיתה מנין לכהנים שבכל הדורות תלמוד לומר כי שמן משחת ה' עליכם. ודע שיש בכהן גדול תוספת שהוא לא ילוה מתו, וזה פשט הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא. וכבר התבאר בשני מסנהדרין דף י"ח שאם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה והביאו ראיה מאמרו ומן המקדש לא יצא ונלמד מזה שמותר לו לעבוד ביום שמת לו מת, וכן פירשו ומן המקדש לא יצא הא אחר אם לא יצא ועבר חלל, רוצה לומר כהן הדיוט שאין העבודה מותרת לו והוא אונן אבל הוא מוזהר על זה רוצה לומר שלא יעבוד אונן. וכבר התבאר בסוף הוריות דף י"ב השרש הזה, והוא שכהן הדיוט אונן לא יעבוד וכהן גדול עובד והוא אונן. והנה יתבאר לך שאמרו ולא יחלל הוא שלילה לא אזהרה לומר שלא תהיה עבודתו חולין ואע"פ שהוא אונן. ופשט הכתוב כי אמרו לא יחלל טעם לאזהרה הקודמת שהוא לא יצא כי לא יחלל. ולפי הענינים האלו כמו שהתבאר לאו זה אין ראוי למנותו בפני עצמו כמו שהתבאר למי שמבין השרשים הקדומים בזה המאמר. וכבר התבאר שאלו השלשה לאוין שהם ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא אמנם נכפלו בכהן גדול לבאר ענינם כמו שנכפלה האזהרה להוציא מגרושה זונה וחללה לבאר ענין מה מהשלשה ענינים המוזהר מהם. כי אלו השלשה לאוין הם בעצמם המוזהר מהם באמרו ראשיכם אל תפרעו ואשר משה רבינו ע"ה אמרם לאלעזר ואיתמר שלא בהתרגזכם על צרה גדולה הותרו לכם הענינים האסורים לכם אבל אתם בקדושתכם על היותכם מוזהרים מפריעת ראש ומקריעת בגדים ויציאה מן המקדש בשעת עבודה. ונכפלה אזהרה בכהן גדול עד שהתבאר לנו שאזהרה זו בשעת עבודה לבד חייבין מיתה כמו שתראה אותם הביאו ראיה לבאר ענין אמרו ומפתח אהל מועד וגו' מאמרו ומן המקדש לא יצא, ואע"פ שכל לאו מאלו הלאוין שהם נכפלין בכהן גדול ענין נוסף כמו שבארנו הנה אין בזה רבוי מנין המצות למי שיבין מה שהקדמנו לפי כי גופיה דקרא הוא שלא יעשה דבר מזה בשעת העבודה. שמיני, הלכות ביאת המקדש פ"ב:

1 שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" ויקרא י,ז.

165 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַכֹּהֲנִים מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה – שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַכֹּהֲנִים מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא י ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ. וְנִכְפְּלָה מְנִיעָה זוֹ כְּמוֹ כֵן בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְאָמַר שם כא יב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. וּלְשׁוֹן סִפְרָא שמיני מכילתא דמילואים פיסקא מב וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יָכוֹל בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה? תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל, הֱוֵי אוֹמֵר בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְיָ עֲלֵיכֶם אֵין לִי אֶלָּא אַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁאִם יָצְאוּ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה חַיָּבִים מִיתָה. מִנַּיִן לְכָל הַכֹּהֲנִים שֶׁבַּדּוֹרוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְיָ עֲלֵיכֶם. וְכָתַב הַמַּעֲתִיק בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ל"ת קסה דַּע שֶׁיֵּשׁ בַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל תּוֹסֶפֶת, שֶׁהוּא לֹא יֵלֵךְ אַחַר הַמִּטָּה, וְזֶהוּ נִגְלֶה בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא, וְכָךְ נִתְבָּאֵר בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִסַּנְהֶדְרִין יח א שֶׁהוּא אִם מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה, וְהֵבִיאוּ רְאָיָה עַל זֶה מֵאָמְרוֹ וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. וְלָמַדְנוּ מִזֶּה שֶׁמֻּתָּר לוֹ לַעֲבֹד בְּיוֹם שֶׁיָּמוּת לוֹ מֵת וְכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פד א וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל הָא אַחֵר שֶׁעָבַד שֶׁלֹּא יָצָא חִלֵּל. כְּלוֹמַר כֹּהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁאֵין הָעֲבוֹדָה מֻתֶּרֶת לוֹ וְהוּא אוֹנֵן, הוּא מֻזְהָר עַל זֶה. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אוֹנֵן. וְכָךְ נִתְבָּאֵר בְּסוֹף הוֹרָיוֹת יב ב זֶה הָעִקָּר, שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט אוֹנֵן לֹא יַעֲבֹד, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹבֵד וְהוּא אוֹנֵן. הִנֵּה נִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁאָמְרוֹ הֵנָּה וְלֹא יְחַלֵּל שָׂמוּהוּ שְׁלִילוּת לֹא מְנִיעָה, לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ חֻלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹנֵן. וּמִן הַנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי הוּא סוֹבֵר כִּי לֹא יְחַלֵּל אֵינוֹ שְׁלִילוּת, אֲבָל הוּא מְנִיעָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּצְטַוָּה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי מֵתוֹ וְלֹא יְחַלֵּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי חִלּוּל יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה שֶׁיַּנִּיחֶנָּה הַמְּשָׁרֵת הַגָּדוֹל בִּשְׁבִיל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם וְהוּא יְפָרֵשׁ כָּל עִנְיָן זֶה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ הַחֻמָּשׁ שם כא יב. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַיְּסוֹד הַבָּנוּי לָנוּ בְּהַגְדָּלַת הַבַּיִת וְהָעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת שָׁם, וְעַל כֵּן רָאוּי עַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא לָצֵאת וּלְהַנִּיחַ הָעֲבוֹדָה הַיְּקָרָה בְּשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, כִּי בֶּאֱמֶת אִם יַנִּיחוּהָ יִהְיֶה זִלְזוּל בָּהּ וְיִהְיוּ מַרְאִים בְּעַצְמָם שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם דָּבָר גָּדוֹל מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אַחַר שֶׁתִּהְיֶה נִדְחֵית אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה בִּשְׁבִיל שׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל כֵּן הֻזְהֲרוּ עַל זֶה בְּמִיתָה. דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לָצֵאת מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שם י ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ, מִכָּל מָקוֹם אִם מֵת לוֹ מֵת שֶׁהוּא רָאוּי לְהִתְאַבֵּל עָלָיו אֵינוֹ עוֹבֵד, לְפִי שֶׁהוּא אוֹנֵן, וְאוֹנֵן אָסוּר בָּעֲבוֹדָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד, הֻזְהַר שֶׁלֹּא לָצֵאת מִשָּׁם, עַד שֶׁתִּגָּמֵר הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה הוּא עָסוּק בָּהּ מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ לִכְבוֹד הַדָּבָר, שֶׁלֹּא יְהֵא דּוֹמֶה כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי עֲרַאי. וְיָתֵר עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא חַיָּב שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ וְגַם שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ כְּלָל בִּשְׁבִיל אֲנִינוּת, שֶׁנֶּאֱמַר שם כא יב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל וְגוֹ'. וּבָא הַפֵּרוּשׁ בָּזֶה הַמִּקְרָא כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יֵצֵא אֶלָּא יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהּ וְלֹא תְּהֵא עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת בִּשְׁבִיל אֲנִינוּתוֹ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּזְבָחִים הל' ביאת מקדש פ"ב וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְאִם עָבַר וְיָצָא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה לוֹקֶה.