1וכן פדיון הבן לזכרי כהונה. התוס' בפרק אלו עוברין דף מ"ט כתבו שניתן אף לנקבות והוסיפו לומר שאפילו הבעל לוקח בשבילה דומיא דזרוע ולחיים ובפ"ק דקידושין דף ח' נסתפקו בזה והרא"ש בסוף בכורות הסכים לדעת רבינו ודחה דברי התוספות וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תתל"ו: ומ"ש ופטר חמור לזכרי כהונה כו'. עיין בטיו"ד סי' ש"ו ולפי הטעם שכתב הרא"ש בסוף בכורות שהוא משום דאיתקש להדדי בכור אדם לבכור בהמה א"כ לר"י דס"ל דבכור אדם ניתן לכהנת ה"ה בכור בהמה. אך רבינו ז"ל נתן טעם לבכור בהמה לפי שהבכור מקריבין חלבו ודמו ואין מקריבו אלא איש וזה הטעם מספיק אפילו לבעל מום כיון דמעיקרא לא היה ניתן אלא לכהן ולפי טעם זה אף ר"י יודה בבכור בהמה שאינו ניתן לכהנת ודברי הרא"ש הם תימה בעיני שלא מצינו דאתקוש כי אם בכור בהמה טמאה לבכור אדם וכדאיתא בפ"ק דבכורות דף ד' וי"ב אך בכור בהמה טהורה לא מצינו דאיתקוש וכן נראה מדברי רבינו דבפטר חמור נתן טעם משום ההיקש ואילו גבי בכור בהמה טהורה הוצרך לטעם אחר:2מה ראשית דגן ניתנת לנקבות כו'. וכיון דילפינן מקרא שניתן לכהנת אפי' נשאת לישראל וכמ"ש בספ"י מהל' אלו דלא דמו לתרומה דאיכא בהו קדושה וכמ"ש רש"י בפ' הזרוע וכ"כ הר"ן שם:
