משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:י״א

11 לפי כתב-יד קופמן

12 הניתנין בפנים – אלו רוב הקרבנות, שניתערבו בניתנין חוץ – שדמם ניתן בחוץ, והם פר ושעיר של יום הכיפורים ופרים הנשרפים לעיל פ"ה מ"א, ישפכו לאמה – לא נאמר מה מעמד הקרבן, ומן הסתם הוא פסול. כפי שראינו במשנה ט בדרך כלל שאלה זו של ניתנים בחוץ הייתה צמודה לשאלה של הניתנים למטה שנתן למעלה, וראינו שלל גישות בנושא. נתן בחוץ – בטעות, וחזר ונתן בפנים כשר – אמנם אסור לתת מתנה מיותרת כשיטת רבי יהושע במשניות הקודמות, אבל נתינתה אינה פוסלת את הקרבן. בפנים וחזר ונתן בחוץ רבי עקיבה פוסל וחכמים מכשירין – חכמים מכשירים, בדיעבד, כמו לעיל. אבל את עמדת רבי עקיבא יש לפרש, ונימוקו הוא שרבי עקיבה אומר כל דמים שניכנסו לכפר בהיכל פסולין – זריקה מיותרת בפנים פוסלת את הקרבן, וחכמים אומרים חטאת בלבד – רק חטאת שנזרק דמה בפנים פוסלת. רבי אליעזר אומר אף האשם שנאמר כחטאת כאשם – רבי אליעזר הוא זה שאומר שגם לעניין "שחיטה שלא לשמה" חטאת כאשם, ואפשר שדבריו הועברו משם לכאן או להפך.

13 ההלכה שבמשנה חוזרת בתוספתא, וכמו במשנה הקודמת התוספתא מכלילה לתוך ההלכה את האבחנה אם הכוהן נמלך או לא נמלך: "1. הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ, ישפך לאמה. 2. נתן בחוץ ולא נמלך, יחזור ויתן בפנים, והחיצונים עלו לו. 3. בחוץ בפנים ולא נמלך, אלו ואלו לא עלו לו. 4. בחוץ ולא נמלך, אלו ואלו לא עלו לו. 5. חוץ משנתערבו בחטאת, מפני שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה. רבי אליעזר אומר אף האשם, שנאמר כחטאת כאשם" פ"ח הכ"ד, עמ' 493-492. התוספתא מהווה חזרה במבנה מרובע ומלאכותי, ללא תוספת הלכתית.