משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ו׳:ו׳

6 לפי כתב-יד קופמן

7 לא הסיר לא את המוראה – של עולת העוף, ולא את הנוצה ולא את בני מעיים היוצאין עימן לא ספגו במלח כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה כשירה – העבודות שלאחר מיצוי הדם כשרות. היבדיל בחטאת ולא היבדיל בעולה – קרבן אשם הוא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה ויקרא ה יד, וכן קרבן מצורע ויקרא יד כב לא וכן קרבן הזב והזבה ויקרא טו טו, לא, פסל – בחטאת ההבדלה היא לפני המיצוי ובעולה אחרי המיצוי, זאת לפי סדר הפסוקים. מיצה דםה הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשירה – כי מיצוי דם הראש נעשה כנראה לאחר מיצוי דם הגוף ולא בעת המליקה. ממשנה זו למדנו על מיצוי דם ראש העוף, בנפרד ממיצוי כל יתר הדם, ושפיכתו על יסוד המזבח או על הקיר, בעולה, דבר שלא נאמר במשנה הקודמת. הכלל שבמשנה שנוי גם בתוספתא שכבר ציטטנו: "אבה יוסי בן דוסאי אומר... שיסע ולא הבדיל, הבדיל ולא שיסע, כאילו לא שיסע. מלח ולא ספג, ספג ולא מלח, כשרה. זה הכלל, כל שנויין ששינה ביד לפני מיצוי דמה פסולה, לאחר מיצוי דמה כשרה" פ"ח ה"י, עמ' 490-489.

8 על המיצוי הכפול אנו שומעים גם בספרא: "רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר 'כמשפט', כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף מוצה ומזה ומזה, אף עולת העוף מוצה ומזה ומזה" ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יח ה"י, כה ע"א.