משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ז׳

« משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ו׳ משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ח׳ »

7 שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

פירוש משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ז׳

7 לפי כתב-יד קופמן

8 שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה – כמו במשנה הקודמת, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלים בכל העיר לכל אדן בכל מאכל – כמו במשנה הקודמת, לשני ימים ולילה אחד – כנאמר: "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא" ויקרא ז יח, והשוו יט ז. המורם מהם כיוצא בהן – הבשר נאכל בכל העיר, שני ימים ולילה, אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהן ולבניהן ולעבדיהם – כמו במשנה הקודמת. ההבדל בין שלמים לתודה הוא רק בזמן אכילת הקרבן שני ימים במקום לילה אחד, ואבחנה זו מצויה כאמור במקרא עצמו.

« משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ו׳ משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ה׳:ח׳ »