משנת ארץ ישראל על משנה יבמות ט׳:ו׳

6 בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן לא תאכל – כמו שהסברנו במשנה הקודמת, הבן הישראלי קוטע את חזקת הכהונה שלה. או בשפה חברתית היא איננה חוזרת לבית אביה הכהן אלא נשארת בבית בעלה הישראלי. נישאת – בשנית, ללוי תאכל במעשר – נישואיה השניים מפקיעים אותה מחזקת ישראל של בית בעלה הראשון. מת – בעלה הלוי אין זה משנה אם הראשון או השני, ולה ממנו בן תאכל במעשר – הבן יוצר זיקה בינה לבין שבט הלוי. נשאת לכהן – אותה בת כהן שנישאה בשלישית לכוהן, תאכל בתרומה – כרגיל. מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה – כמו שהסברנו לעיל. מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת בבית אביה על זו נאמר ושבה אל בית אביה בנעוריה מלחם אביה תאכל – זה הכלל המסכם: כל שמת בעלה ללא בנים חוזרת לבית אביה ולמעמדו.

7 שלוש המשניות הללו הן חטיבה אחת הבולטת בסגנונה האחיד ובתפיסה ההלכתית שרק ללוויים מותר לאכול מעשרות. הן מהוות גם חזרה הראשונה על השנייה בפירוט מיותר. ההלכות במשנה חוזרות על עצמן במידה שאינה רגילה במשניות. מדובר בשלוש נשים הנישאות לשלושה בעלים אפשריים ובשלושה מצבים: מת הבעל ללא בנים, מת ולה בן, מת ולה בן ונישאה שנית. הכלל פשוט, וריבוי הדוגמאות רק מקשה. חזרה על דוגמאות רבות רגילה במשנה, אבל חזרה במידה כה רבה היא חריגה ביותר, ונראה שמאפיינת סגנון של אחד מעורכי המשניות הקדומות. החזרות המרובות גרמו לשינויי העתקה רבים והבדלים בין עדי הנוסח. עם זאת, העקרונות ההלכתיים ברורים ואחידים.