משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ד:ד׳

4 המשנה ממשיכה בבירורים השונים על המצבים שבהם מעורבים החרשת או החרש. בניגוד למשנה הקודמת כאן עולה שחרשת חייבת בייבום, ואף החרש חייב בייבום. בפסקאות הראשונות ניתן אמנם לפרש את המשנה ללא הנחה זו, אבל בפסקה 4 הדברים ברורים.

5 1. שני אחים אחד חרש ואחד פקח נשואים לשתי אחיות פקחות – נישואי הפיקח הם נישואים תקניים לכל דבר ונישואי החרש מפוקפקים, מת חרש בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל הפקחת – הפיקח אמור לחלוץ לאשת אחיו, אבל אינו יכול לעשות כן משום שהיא אחות אשתו, תצא – החרשת, משום אחות אשה – המשנה כאן מניחה שנישואי החרשת יצרו זיקת ייבום, בניגוד למשנה הקודמת. בדוחק אפשר להעמיד את המשנה הקודמת בחרש שנשא פיקחת או חרשת, ולא בפיקח שנשא חרשת. מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא אשתו בגט – אשתו היא אישה לכל דבר וניתן לגרשה ברמיזה – בגט וכתובה, ואשת אחיו אסורה לעולם – אבל אפילו גירש את אשתו אינו רשאי לשאת את אחותה החרשת, שכן היא אחות גרושתו. אין כאן הצעת פתרון לאח אלא להפך, חסימת הפתרון, והניסוח מושפע מההלכות האחרות במשנה. במשנתנו נישואי החרשת יוצרים יחסי חליצה וייבום מחייבים, והופכים את החרשת לאשתו.