משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ג:ה׳

5 הממאנת באיש ונישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו – כל אלו הם מקרה אחד שבו הנערה זכתה להינשא חמש פעמים. המשנה נאמנה לכלל שבמשנה ד: מי שיצאה ממנו בגט ונישאת לאחר – אסורה לחזור לבעלה, אבל אם מיאנה ונישאה לאחר רשאית לחזור לזה שמיאנה לו, שכן המיאון מבטל את מה שלפניו ואינו משאיר כל זיקה בין הקטנה למי שמיאנה בו. גם משנה זו מניחה שקטנה שהתגרשה או מיאנה יכולה לחזור ולהתחתן באחת הדרכים הרגילות על ידי אמה או אחיה, או אולי גם על ידי עצמה. במשנתנו אין המיאון מבטל גט שניתן קודם לו, זאת בניגוד למשנה הקודמת. הבבלי מסיק: " 'תברא', מי ששנה זו לא שנה זו" קח ע"ב. לאחר שכבר ראינו בתוספתא מחלוקת בנושא, הרי ברור שאכן שתי עמדות לפנינו בשאלה האם מיאון מוחק את כל היסטוריית הנישואין של הקטנה או רק את ההיסטוריה שלה עם הבעל האחרון. הבבלי אף מנסה דרכי תירוץ אחרות, כגון שאצלנו מדובר במקרה מיוחד שבו יש חשש שהקטנה שכבר התרגלה לבעלה "מכרת ברמיזותיו וקריצותיו" שם. אלא שסברה חשובה זו נכונה בכל מקרה של מיאון לאחר גט או גט לאחר מיאון. הבבלי מקבל בקלות את האפשרות של מחלוקת בין המשניות משום שידוע לו שיש מי שחולק על משנה ד, שהרי הוא עצמו מביא את המעשה בפסיקה מבית האסורים האוסרת.

6 הכלל במשנה ברור והגיוני. עם זאת, המקרה מסובך ואין צורך בחמישה מהלכים כדי להדגימו. די היה בשלושה מהלכים, שהממאנת באיש ונישאה לאחר וגירשה רשאית לחזור לבעלה הראשון. המשנה מבקשת, אפוא, להביא את המקרה למלוא הסיבוך הפורמליסטי האפשרי.

7 הירושלמי מעמעם את החידוש ההלכתי או חולק עליו, ומסביר שכל האיסור הוא "אין בה אלא משום זיהום כהונה ואין בית דין מזהמין אותה" יג ע"ד.

8 ייתכן שבדרך זו הירושלמי מפשר בין המשניות, שמעיקר הדין המיאון מבטל גט קודם אך אסרו מתוך החשש ל"זיהום כהונה", כלומר שכוהנים יראו בצאצאיה של בת כזאת מי שאינם ראויים לכהונה. במקומות מספר חכמים מעידים שלכוהנים דינים מחמירים בכל הקשור לייחוסם. יתר על כן, הם אינם מצייתים לחכמים במקרים שבהם חכמים מקלים ביוחסין. גם בתחום זה התפתח מאבק סמוי בינם לבין החכמים. בדור יבנה פעל בית דין מיוחד שבדק יוחסי כהונה עדויות פ"ח מ"ב, אך הכוהנים החמירו עוד יותר ולכן "גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך על יוחסין, הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב" עדיות פ"ח מ"ג. ממקור אחר אנו שומעים שכוהנים החמירו וקיבלו על עצמם את דעתו המחמירה של רבי אליעזר בן יעקב; הלכות אלו עוסקות בעימות גלוי שעיקרו בדור יבנה בין חכמים לכוהנים. הכוהנים מתהדרים בייחוסם וחכמים סבורים כי הם מגזימים בכך. משנתנו שנויה, אפוא, תחת לחצם של חוגים מחמירים. הירושלמי עצמו אינו מפתח את הטיעון של "זיהום כהונה", ויש לראות בדברים את השערתנו בלבד.