משנת ארץ ישראל על משנה יבמות 16 פרקים

משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ב:ב׳

« משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ב:א׳ משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ב:ג׳ »

2 שבת פתח ↗

וְרַבִּי מַתִּיר עַד שֶׁבַע. וְהָתַנְיָא: רַבִּי מַתִּיר עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה! נוֹטֶה שָׁאנֵי.

2 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

גְּמִילוּת חֲסָדִים לַאֲבֵלִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מֵהַמָּקוֹם שֶׁהוּא גָּמַל חֶסֶד לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁקְּבָרוֹ בְּיָדוֹ. וְאִלּוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא בְּאֶרֶץ מוֹאָב״. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ גָּמַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף לְאַהֲרֹן. כְּשֶׁעָלוּ לְהֹר הָהָר, הָיוּ נִדּוֹנִין כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין: ״מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הִנִּיחוּ אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר וְיָרְדוּ לָהֶם״, וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי גָוַע אַהֲרֹן. וְגָמְלוּ לוֹ חֶסֶד. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָטַל אֲרוֹנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְהֶעֱבִיר מֵעַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרוֹנוֹ טָס וּפוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְהֶאֱמִינוּ כִּי גָוַע אַהֲרֹן, וְגָמְלוּ לוֹ חֶסֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. לָמָּה? שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם וְאוֹהֵב שָׁלוֹם, וְעוֹבֵר עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, וְנוֹתֵן שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ גָּמְלוּ לוֹ חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁכָּךְ עָשָׂה לוֹ יוֹסֵף בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים״. גְּמִילוּת חֲסָדִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין לַאֲבֵלִים? מֵאִיזֶבֶל, שֶׁהָיְתָה בֵּיתָהּ סָמוּךְ לַשּׁוּק, וְכָל מֵת שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק הָיְתָה יוֹצֵאת מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וּמַכָּה בְּכַפֵּי יָדֶיהָ וּמְקוֹנֶנֶת בְּפִיהָ וּמְהַלֶּכֶת עֲשָׂרָה צְעָדוֹת. וְכָל חָתָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק הָיְתָה יוֹצְאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וּמְצַלְצֶלֶת בְּכַפֵּי יָדֶיהָ וּמְקַלֶּסֶת בְּפִיהָ וּמְהַלֶּכֶת עֶשֶׂר צְעָדוֹת. וְנִתְנַבֵּא עָלֶיהָ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב: ״הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל״, וְהָאֵבָרִים שֶׁהָיוּ גּוֹמְלֵי חֶסֶד לֹא שָׁלְטוּ הַכְּלָבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ״ וְכוּ'. גְּמִילוּת חֶסֶד לַאֲבֵלִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מֵאַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שָׁאוּל וּבָנָיו, אָמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד: ״אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהִצִּילָנוּ מֵחֶרְפַּת בְּנֵי עַמּוֹן, אֵין אָנוּ חַיָּבִין לִגְמֹל לוֹ חֶסֶד?״ וְעָמְדוּ כָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁבָּהֶם, וְהָלְכוּ כָּל הַלַּיְלָה לְחוֹמַת בֵּית שָׁן, וְלָקְחוּ אֶת גּוּפַת שָׁאוּל וְאֶת גּוּפַת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקוּמוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל כָּל הַלַּיְלָה״. לַאֲבֵלִים מְנַחֲמִין בְּלֶחֶם וּבְיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״. אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד הָיוּ גּוֹמְלִין חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, אַף אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם וְלִבְנֵיכֶם לֶעָתִיד לָבֹא. כְּשֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַבֵּץ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, רִאשׁוֹן הוּא מְקַבֵּץ חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה״. וְאַחַר כָּךְ אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי״. וְאַחַר כָּךְ יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהוּדָה מְחֹקְקִי״. ״לִי גִלְעָד״, זֶה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת בְּרָמַת גִּלְעָד. ״וְלִי מְנַשֶּׁה״, כְּמַשְׁמָעוֹ. ״אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי״, זֶה יָרָבְעָם. ״יְהוּדָה מְחֹקְקִי״, זֶה אֲחִיתֹפֶל. ״מוֹאָב סִיר רַחְצִי״, זֶה גֵּחֲזִי. ״עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי״, זֶה דּוֹאֵג. ״עַל פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעֲעִי״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְפַלֵּשׁ לָהֶם זְכוּת וְלַעֲשׂוֹתָם רֵעִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ. רַבִּי פִּינְחָס אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁנֶּהֱרַג שָׁאוּל וּבָנָיו, בָּא רָעָב בִּימֵי דָוִד שְׁלֹשָׁה שָׁנִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים״. וְלָמָּה שָׁנָה אַחַר שָׁנָה? בָּרִאשׁוֹנָה עָלוּ כָל יִשְׂרָאֵל לָרְגָלִים. אָמַר לָהֶם דָּוִד: צְאוּ וּרְאוּ שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁבַּעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם״. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? ״וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם״. יָצְאוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ. בַּשָּׁנָה שְׁנִיָּה עָלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָרְגָלִים. אָמַר לָהֶם דָּוִד: צְאוּ וּרְאוּ שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם מְגַלֵּה עֲרָיוֹת, שֶׁבַּעֲוֹן מְגַלֵּה עֲרָיוֹת הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ״. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ״וַיִּמָּנְעוּ רְבִיבִים וּמַלְקוֹשׁ לֹא הָיָה״. יָצְאוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ. בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית עָלוּ כָל יִשְׂרָאֵל לָרְגָלִים, אָמַר לָהֶם דָּוִד: צְאוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שׁוֹפְכֵי דָמִים, שֶׁבַּעֲוֹן שׁוֹפְכֵי דָמִים הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ״. יָצְאוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ. אָמַר לָהֶם דָּוִד: מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי. מִיָּד עָמַד וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״עַל שָׁאוּל? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְּיִשְׂרָאֵל? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא? וְאַתֶּם בָּאָרֶץ וְהֵם בְּחוּצָה לָאָרֶץ״. מִיָּד עָמַד דָּוִד וְנִכְנַס לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶן, וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵשׁ גִּלְעָד, וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ שֶׁלֹּא מָשְׁלָה בָּהֶם רִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה״. וְנָטְלוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּת וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וַיַּעַשׂ כָּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ״. מַה צִוָּה הַמֶּלֶךְ? צִוָּה לִהְיוֹת מַעֲבִירִין אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל גְּבוּל שִׁבְטוֹ. וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁהָיָה נִכְנָס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל, הָיוּ יוֹצְאִים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶן וְגוֹמְלִים חֶסֶד עִם שָׁאוּל וְעִם בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֶסֶד. וְכֵן עָשָׂה עַד שֶׁבָּא לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין בִּסְבִיב יְרוּשָׁלִַם״. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ חֶסֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן״. רַבִּי נְתַנְאֵל אוֹמֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וּבֶן שְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ. וְכִי נַעַר שֶׁל שְׁמֹנֶה שָׁנִים מַה דַּעְתּוֹ? וַהֲלֹא מָאַס אֶת הָאֱלִילִים וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וְגִדַּע אֶת הַפְּסִילִים וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרִים, וְהָיָה זְכוּתוֹ מַבְהֶקֶת לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבִשְׁבִיל הָרָעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בַּסֵּתֶר נֶאֱסַף הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק״. וְנֶאֶסְפוּ כָּל יְהוּדָה וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִגְמֹל חֶסֶד לְיֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ״. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: הַשָּׁרִים – אֵלּוּ הַלְּוִיִּם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן בְּשִׁיר, וְהַשָּׁרוֹת – אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא עַל הַלְּוִיִּם וְלֹא עַל נְשׁוֹתֵיהֶן בִּלְבַד הֵן אָמְרוּ, אֶלָּא גַּם עַל הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה' הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂאנָה עָלֵינוּ נֶהִי״. מִכָּאן הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין כֵּן לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלִגְדוֹלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּנֵם לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל״. רָאָה שְׁלֹמֹה שֶׁמִּדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְשֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנָה שְׁנֵי שְׁעָרִים: אֶחָד לַחֲתָנִים וְאֶחָד לַאֲבֵלִים וְלִמְנֻדִּים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹשְׁבִין בֵּין שְׁנֵי שְׁעָרִים הַלָּלוּ. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר חֲתָנִים הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא חָתָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: ״הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְשַׂמַּחֲךָ בְּבָנִים וּבְבָנוֹת״. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר הָאֲבֵלִים וְהָיָה שְׂפָמוֹ מְכֻסֶּה, הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא אָבֵל וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: ״הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת זֶה יְנַחֶמְךָ״. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר הָאֲבֵלִים וְלֹא הָיָה שְׂפָמוֹ מְכֻסֶּה, הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא מְנֻדֶּה וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: ״הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבְּךָ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵירֶיךָ, וְיִתֵּן בְּלֵב חֲבֵרֶיךָ לִסְלֹחַ לְךָ וִיקָרְבוּךָ אֶצְלָם״, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. וּמִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִינוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ חֲתָנִים וַאֲבֵלִים הוֹלְכִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם רוֹאִים אֶת הֶחָתָן וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ וְרוֹאִין אֶת הָאָבֵל וְיוֹשְׁבִין לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ נוֹתֵן שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים״.

2 מסכת מזוזה פתח ↗

המזוזה נכתבת על הימין בכניסתו מן השוק לבית שער וביציאתו מן החצר לבית שער

4 יבמות פתח ↗

תְּנַן: חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחְלַץ, וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה, וְהַחוֹלֶצֶת מִן הַקָּטָן — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא — לָאו מִשּׁוּם דְּלָא בְּנֵי קְרִיָּיה נִינְהוּ! לָא, מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ.

5 יבמות פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַעֲשֶׂה שֶׁחָלְצוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אַבָּרַאי, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אוֹ דִלְמָא: מַעֲשֶׂה שֶׁחָלְצוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִין? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּבֵית הָאֲסוּרִין הָיָה מַעֲשֶׂה, וּלְבֵית הָאֲסוּרִין בָּא מַעֲשֶׂה.

5 ראש השנה פתח ↗

וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד, בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִיבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאַךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנֶךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכׇּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם״, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן — אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס, אָמַר לוֹ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כׇּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים? אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכׇּל שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּיּוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ: בּוֹא בְּשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי — בְּחׇכְמָה, וְתַלְמִידִי — שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי. גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא — פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרוּכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּבֵי רַבִּי, דִּכְתִיב: ״עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ״ — שֶׁמֶשׁ הוּא דְּיָדַע מְבוֹאוֹ, יָרֵחַ לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ. רַבִּי חִיָּיא חַזְיֵיא לְסֵיהֲרָא דַּהֲוָה קָאֵי בְּצַפְרָא דְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה. שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ, אֲמַר: לְאוּרְתָּא בָּעֵינַן לְקַדּוֹשֵׁי בָּךְ, וְאַתְּ קָיְימַתְּ הָכָא?! זִיל אִיכַּסִּי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי חִיָּיא: זִיל לְעֵין טָב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא, וּשְׁלַח לִי סִימָנָא: ״דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם״. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים, וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבִקְּשׁוּ בֵּית דִּין לְקַדְּשׁוֹ. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא — אֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וּמֶחֱצָה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתָה אִמּוֹ שֶׁל בֶּן זָזָא, וְהִסְפִּידָהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶסְפֵּד גָּדוֹל. לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁלֹּא קִידְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ. הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא וּמְצָאוֹ מֵיצֵר כּוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי מֵיצֵר? רַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר, אוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵיצֵר? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא וּמְצָאוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהוּא מֵיצֵר, אָמַר לוֹ: רַבִּי מִפְּנֵי מָה אַתָּה מֵיצֵר? אָמַר לוֹ: רַבִּי עֲקִיבָא, רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפּוֹל לַמִּטָּה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַל יִגְזוֹר עָלָיו גְּזֵירָה זוֹ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁינִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתַּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמוֹר. אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אֹתָם״ ״אֹתָם״ ״אֹתָם״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. ״אַתֶּם״ — אֲפִילּוּ שׁוֹגְגִין, ״אַתֶּם״ — אֲפִילּוּ מְזִידִין, ״אַתֶּם״ — אֲפִילּוּ מוּטְעִין. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא נִחַמְתַּנִי, נִחַמְתַּנִי. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם שֶׁל זְקֵנִים הַלָּלוּ? שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן? פְּלוֹנִי כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא? פְּלוֹנִי כְּאֶלְדָּד וּמֵידָד? וְאוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן״. וְאוֹמֵר: ״וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת יְרוּבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל״. ״יְרוּבַּעַל״ — זֶה גִּדְעוֹן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יְרוּבַּעַל — שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה עִם הַבַּעַל. ״בְּדָן״ — זֶה שִׁמְשׁוֹן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ בְּדָן — דְּאָתֵי מִדָּן. יִפְתָּח — כְּמַשְׁמָעוֹ.

5 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם פְּסוּלָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם כְּשֵׁירָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם פְּסוּלָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. מָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה מוֹדֵיי בִשְּׁנַיִם שֶׁהִיא פְסוּלָה. שֶׁהֲרֵי דִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֵׁירָה בְגֵירִים וּפְסוּלִין בִּשְׁנַיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה פְּסוּלָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. מוֹדֵה בַלַּיְלָה שֶׁהִיא פְסוּלָה. שֶׁהֲרֵי דִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֵׁירִין בְגֵרִים וּפְסוּלִין בַּלַּילָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וְהֵן שֶׁיְּהוּ הַדַּיָינִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ אֵין הַדַּיָינִין יוֹדְעִין לַקְרוֹת. מָאן דְּאָמַר. וְהֵן שֶׁיְּהוּ הַדַּיָינִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. עַד שֶׁלֹּא סָמְכוּהוּ לַמִּקְרָא. וּמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ אֵין הַדַּיָינִין יוֹדְעִין לַקְרוֹת. מִשֶּׁסָּמְכוּהוּ לַמִּקְרָא. וְעָנְתָה וְאָמְרָה. אֵין עוֹנָה אֶלָּא מִפִּי אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּבִלְבַד מִפִּי הַדַּיָין. וְלָא עָבְדִין כֵּן. חָלְצָה בְמַנְעָל חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. וְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין בְּמַנְעָל. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַכְתִּי לִנְצִיבִּין וְרָאִיתִי שָּׁם זָקֵן אֶחָד וְנַמְתִּי לוֹ. בָּקִי לָךְ רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה מִיָּמֶיךָ. וְנוֹמֶה לִי. רִבִּי. שּׁוּלְחָנִי הָיִיתִי בְּעִירִי וְעַל שּׁוּלְחָנִי הָיָה תָדִיר. וְנַמְתִּי לוֹ. רָאִיתוֹ חוֹלֵץ בְּיָמֶיךָ. בְּמָה הָיָה חוֹלֵץ. בְּמַנְעָל אוֹ בְסַנְדָּל. אָמַר לִי. רִבִּי. וְכִי יֵשּׁ סַנְדָּל בִּמְקוֹמֵינוּ. וְאָמַרְתִּי. מָה רָאָה רִבִּי מֵאִיר לוֹמַר. אֵין חוֹלְצִין בְּמַנְעָל. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר שֶׁחוֹלְצִין בְּמַנְעָל שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁאֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁהֲרֵי הָרַבִּים נָהֲגוּ לַחֲלוֹץ בְּסַנְדָּל. וְהַמִנְהָג מְבַטֵּל אֶת הַהֲלָכָה. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר שֶׁאֵין חוֹלְצִין בְּמַנְעָל שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁאֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁהֲרֵי הָרַבִּים נָהֲגוּ לִהְיוֹת חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל. וְהַמִנְהָג מְבַטֵּל אֶת הַהֲלָכָה. רִבִּי זְעִירָא מְחַוֵּי לְרִבִּי בָּא רִבִּי יִצְחָק כֶּפֶף. אָמַר לֵהּ. וְעָבְדִין כֵּן. אָמַר לֵיהּ. וְעָבְדִין. אָמַר לֵיהּ. הָא רַבָּן כְּפָף. רִבִּי זְעִירָא מְחַוֵּי לְרִבִּי בָּא בַּר יִצְחָק. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. קוֹשְׁרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ מֵאֵילָיו. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. עוֹנְבוֹ כְּדֵי שֶׁיָּכוֹל לְהַתִּירוֹ בְּאַחַת מִיָּדָיו. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מַּתָּרָתָן בְּיָמִין וְתוֹפְסָתָן בִּשְׂמֹאל וְשׁוֹמֶטֶת עֵקֶב בְּיָמִין וְגוֹרְרָתָן בְּיָמִין. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲלִיצָה וְהַתָּרָה בְּיָמִין. רַב אָמַר. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת הָרְצוּעָה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵּׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְרִיקָן מָטֵי בָהּ בְּשֵּׁם רַב. דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָלְצָה וְלֹא רָקְקָה. רָקְקָה וְלֹא חָלְצָה. לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. אַף עַל גַּב דְּרַב אָמַר. עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מוֹדֶה רַב. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת הָרְצוּעוֹת. רַב אָמַר. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. לֹא כֵן אָמַר רַב. וְהֵן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מְנַכֵּשׁ וּמְעַדֵּר. אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַב. וְהֵן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מְנַכֵּשׁ וּמְעַדֵּר. מוֹדֶה רַב. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. חָלַץ הוּא וְהֶחֱזִירָה הִיא. חָלְצָה הִיא וְהִתִּירָהּ הוּא. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן בָּהּ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן עַל סֵדֶר. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. חָזְרָה וְהִתִּירָה. תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן בָּהּ. הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בָּהּ. הֲרֵי לֵית טַעֲמָא דְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן עַל הַסֵּדֶר. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָמְרוּ. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָמְרוּ. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. בְּאִמְפִּילִיָיא וְהַחוֹלְצָה לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. חָלְצָה בְּאִמְפִּילִיָיא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. בְּאִמְפִּילִיָיא שֶׁלָּעוֹר. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּאִמְפִּילִיָיא שֶׁלַּבֶּגֶד. בְּמַנְעָל בְּאִמְפִּילִיָיא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. כְּשֶׁהָיְתָה בְּאִמְפִּילִיָיא שֶׁלַּבֶּגֶד וּמַנְעָל שֶׁלָּעוֹר. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. כְּשֶׁהָיְתָה אִנְפִּילִיָיא שֶׁלָּעוֹר וּמַנְעָל שֶׁלָּעוֹר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹצְאִין בְּאִמְפִּילִיָיא בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִמְפִּילִיָיא. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. יוֹצְאִין. בְּאִמְפִּילִיָיא שֶׁלַּבֶּגֶד. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין יוֹצְאִין. בְּאִמְפִּילִיָיא שֶׁלָּעוֹר. בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב כָּשֵׁר. תַּמָּן אָמְרִין. כְּגוֹן אִילֵּין קנסורס. וְרַבָּנִן דְּהָכָא אָמְרֵי. כְּגוֹן אִילֵּין דִּידָן. אָמַר רַב. אִילוּלֵא דְחָמִיי רִבִּי חִיָיה רוֹבָא חֲבִיבִי חָלַץ בְּהָדֵין שׁוּרְצִיפָא דְשַׁנְצוֹי לָא הֲוָה לִבָּן רָב עֲלֵיהֶן לְמֵיעֲבַד כֵּן. אָחוֹי דְאִימֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא חָלַץ בַּלַּיְלָה בְּיָחִיד בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּסַנְדָּל שֶׁלַּשַּׁעַם וּמֵיעוֹמֵד. אָמַר רִבִּי זְרִיקָה. וְלֹא רָקְקָה. שָׁמַע רַב וְאָמַר. מָאן יַעֲבֵד דָּא אֶלָּא אָחוֹי דְּאִימֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּקוֹשֵׁר מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּן כְּשֵׁירָה. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלַן פְּסוּלָה. כְּתִיב וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בְּיָד עַד הַפֶּרֶק וּבְרֶגֶל עַד הַסּוֹבָךְ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. שַׁנְיָיא הִיא דִכְתִיב מֵעַל רַגְלוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלַן תְּהֵא כְשֵׁירָה. שַׁנְיָיא הִיא דִכְתִיב מֵעַל רַגְלוֹ. מֵעַל רַגְלוֹ וְלֹא מִמַּעַל דִּמְעַל רַגְלוֹ. הָתִיב כַּהֲנָא. וְהָא כְתִיב וּבְשִׁלְיָיתָהּ הַיּוֹצֵאת מִבֵּין רַגְלֶיהָ. וְכִי מִבֵּין רַגְלֶיהָ הִיא יוֹצֵאת. אֶלָּא נִרְאֵית כְּמִבֵּין רַגְלֶיהָ. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. כִּיוֹר הוּא בֵין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי דָרוֹם. וְכִי מִבֵּין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ הָיְתָה נָתוּן. אֶלָּא נִרְאֶה כְּבֵין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ. משנה: חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ בְסַנְדָּל שֶׁלְּעֵץ אוֹ בְשֶׁלַּשְּׂמֹאל בָּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה רוֹב רַגְלוֹ חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בַלַּיְלָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי לִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. הלכה: חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כול׳. שׁוֹפָר שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁלָּעִיר הַנִּדַּחַת. רִבִּי לָעְזָר אוֹמֵר. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּסוּל. הַכֹּל מוֹדִין בְּלוּלָב שֶׁהוּא פָסוּל. מַה בֵּין שׁוֹפָר מַה בֵּין לוּלָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּלוּלָב כְּתִיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם מִשֶׁלָּכֶם. לֹא מִשֶּׁלְּאִיסּוּרֵי הֲנָיָיה. בְּרַם הָכָא יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם מִכָּל מַקוֹם. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. תַּמָּן בְּגוּפוֹ הָיָה יוֹצֵא. בְּרַם הָכָא בְקוֹלוֹ הוּא יוֹצֵא. וְיֵשׁ קוֹל אָסוּר בַּהֲנָאָה. הַכֹּל מוֹדִין בְּסַנְדָּל שֶׁלָּעִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהוּא כָשֵׁר. דִּכְתִיב חֲלוּץ הַנָּעַל. מִכָּל מַקוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּמָא דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. מִכָּל מָקוֹם. כֵּן אַתְּ אוֹמֵר הָכָא חֲלוּץ הַנָּעַל. מִכָּל מַקוֹם. סַנְדָּל שֶׁלָּעֵץ. חֲבֵרַיָיא בְשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ חוֹבְטִין שֶׁלְּעֵץ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ מַעֲמִידִין שֶׁלְּעֵץ. תַּמָּן אָמְרִין בְּשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ תֻרְסִיּוֹתָיו שֶׁלְּעֵץ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כוּלּוֹ שֶׁלְּעֵץ כָּשֵׁר. מַתְנִיתִין מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. סַנְדָּל שֶׁל קַשׁ טָמֵא מִדְרָס וְהַאִשָּׁה חוֹלֶצֶת בּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים לא הוֹדוּ לְמִדְרָס.

6 יבמות פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר מוֹסִיף. תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא חַי וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת — מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי אַחִים, אִתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי דִידֵיהּ. אֶלָּא הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי, מַאי אִיסּוּר מוֹסִיף אִיכָּא? וְכִי תֵּימָא מִגּוֹ דְּאִיתְּסַר בְּכוּלְּהוּ אַחְווֹתָא — הַאי אִיסּוּר כּוֹלֵל הוּא. אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִילּוּ עָשָׂה שְׁתַּיִם, וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִילּוּ עָשָׂה שְׁתַּיִם, וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְקׇבְרוֹ בֵּין רְשָׁעִים גְּמוּרִים. וּבִפְלוּגְתָּא. דְּאִיתְּמַר: זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּשַׁבָּת, רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: חַיָּיב שְׁתַּיִם. בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר: אֵין חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. קָפַץ רַבִּי חִיָּיא וְנִשְׁבַּע: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי: שְׁתַּיִם. קָפַץ בַּר קַפָּרָא וְנִשְׁבַּע: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי: אַחַת. הִתְחִיל רַבִּי חִיָּיא לָדוּן: שַׁבָּת לַכֹּל נֶאֶסְרָה, כְּשֶׁהוּתְּרָה בַּמִּקְדָּשׁ — אֵצֶל כֹּהֲנִים הוּתְּרָה. לְכֹהֲנִים הוּתְּרָה, וְלֹא לְזָרִים. יֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם זָרוּת, וְיֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם שַׁבָּת. הִתְחִיל בַּר קַפָּרָא לָדוּן: שַׁבָּת לַכֹּל נֶאֶסְרָה, כְּשֶׁהוּתְּרָה בַּמִּקְדָּשׁ — הוּתְּרָה. אֵין כָּאן אֶלָּא זָרוּת. בַּעַל מוּם שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה. רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: חַיָּיב שְׁתַּיִם. בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר: אֵין חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. קָפַץ רַבִּי חִיָּיא וְנִשְׁבַּע: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי: שְׁתַּיִם. קָפַץ בַּר קַפָּרָא וְנִשְׁבַּע: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי: אַחַת. הִתְחִיל רַבִּי חִיָּיא לָדוּן: טוּמְאָה לַכֹּל נֶאֶסְרָה, כְּשֶׁהוּתְּרָה בַּמִּקְדָּשׁ — אֵצֶל כֹּהֲנִים תְּמִימִים הוּתְּרָה. לְכֹהֲנִים תְּמִימִים הוּתְּרָה, וְלֹא לְבַעֲלֵי מוּמִין. יֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם בַּעֲלֵי מוּמִין, וְיֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם טוּמְאָה. הִתְחִיל בַּר קַפָּרָא לָדוּן: טוּמְאָה לַכֹּל נֶאֶסְרָה, כְּשֶׁהוּתְּרָה בַּמִּקְדָּשׁ — הוּתְּרָה, אֵין כָּאן אֶלָּא מִשּׁוּם בַּעַל מוּם. זָר שֶׁאָכַל מְלִיקָה, רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: חַיָּיב שְׁתַּיִם. בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר: אֵין חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. קָפַץ רַבִּי חִיָּיא וְנִשְׁבַּע: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי: שְׁתַּיִם. קָפַץ בַּר קַפָּרָא וְנִשְׁבַּע: הָעֲבוֹדָה! כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי: אַחַת. הִתְחִיל רַבִּי חִיָּיא לָדוּן: נְבֵלָה לַכֹּל נֶאֶסְרָה. כְּשֶׁהוּתְּרָה בַּמִּקְדָּשׁ — אֵצֶל כֹּהֲנִים הוּתְּרָה. לְכֹהֲנִים הוּתְּרָה, וְלֹא לְזָרִים. יֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם זָרוּת, וְיֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם מְלִיקָה. הִתְחִיל בַּר קַפָּרָא לָדוּן: נְבֵלָה לַכֹּל נֶאֶסְרָה, כְּשֶׁהוּתְּרָה בַּמִּקְדָּשׁ — הוּתְּרָה, אֵין כָּאן אֶלָּא מִשּׁוּם זָרוּת. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי חִיָּיא סָבַר: רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי, בַּר קַפָּרָא סָבַר: לָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא. וּמַאי אִיסּוּר כּוֹלֵל אִיכָּא הָכָא? בִּשְׁלָמָא זָר: מֵעִיקָּרָא שְׁרֵי בִּמְלָאכָה וְאָסוּר בַּעֲבוֹדָה. אָתְיָא לַהּ שַׁבָּת, מִגּוֹ דְּקָא מִיתְּסַר בִּמְלָאכָה — מִיתְּסַר נָמֵי בַּעֲבוֹדָה. בַּעַל מוּם: מֵעִיקָּרָא שְׁרֵי בַּאֲכִילָה, וְאָסוּר בַּעֲבוֹדָה. אִיטַּמִּי לֵיהּ, מִגּוֹ דְּקָא מִיתְּסַר בַּאֲכִילָה — מִיתְּסַר נָמֵי בַּעֲבוֹדָה. אֶלָּא מְלִיקָה — בְּבַת אַחַת הִיא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אֶלָּא, קָמִיפַּלְגִי בְּאִיסּוּר בְּבַת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי חִיָּיא סָבַר: רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי, וּבַר קַפָּרָא סָבַר: לָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא. וְהָכָא, מַאי אִיסּוּר בַּת אַחַת אִיכָּא הָכָא? זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּשַׁבָּת — כְּגוֹן דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּשַׁבָּת, דְּהָוְיָא לְהוּ זָרוּת וְשַׁבָּת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. בַּעַל מוּם נָמֵי — כְּגוֹן דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאִיטַּמִּי לֵיהּ, דְּהָוְיָא לֵיהּ בַּעַל מוּם וְטוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִי נָמֵי, שֶׁחָתַךְ אֶצְבָּעוֹ בְּסַכִּין טְמֵאָה. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חִיָּיא, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְדִידֵיהּ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְבַר קַפָּרָא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא לְבַר קַפָּרָא, רַבִּי חִיָּיא שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר? אֶלָּא: קָמִיפַּלְגִי בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חִיָּיא, קָא מִישְׁתְּבַע לְאַפּוֹקֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵחֶזְקֵיהּ. אֶלָּא לְבַר קַפָּרָא — לְמָה לֵיהּ לְאִשְׁתְּבוֹעֵי? קַשְׁיָא. בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא, כִּי אַתְנְיֵיהּ רַבִּי לְדִידֵיהּ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. אֶלָּא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר קַפָּרָא, שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר? אָמַר לָךְ רַבִּי חִיָּיא: כִּי אַתְנְיֵיהּ רַבִּי לְדִידֵיהּ, תַּרְתֵּי לִפְטוּר אַתְנְיֵיהּ,

6 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה גְנַאי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה שֶׁבַח. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה גְנַאי. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה שֶׁבַח. כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כָּאן וְכָאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה גְנַיי. עַל יְדֵי שֶׁפָּגַם דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה יָבוֹא וְיִטּוֹל פְּגָמוֹ וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. וּמָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה שֶׁבַח. נֶאֱמַר כָּאן קִרְיָיה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי. מַה קִרְיָיה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שֶׁבַח אַף כָּאן שֶׁבַח.

2 חלצה בסנדל שאינו שלו – כך ברוב עדי הנוסח, אבל ב- ר, ש2: במנעל, ובציטוט המשנה בתלמוד קג ע"ב, בדפוס ובכתב יד מינכן: במנעל. אבל ב- א, ג60, ח, מ, ר: בסנדל. יש להניח שבמשנה נכתב בסנדל, וכפי שאמרנו סתם חליצה הייתה בסנדל, ובבבל תוקן למנעל, בהשפעת הנוהג הבבלי והסוגיה שהובאה לעיל. המשנה קובעת שהנעל סנדל צריכה להיות של הנחלץ, שכן כתוב "נעלו", או בסנדל של עץ – ברור שהמשנה סוברת שסנדל של עץ טוב פחות. סנדל טוב עשוי עור וסנדל עץ נוח פחות, ומהודק פחות לרגל. על כך התוספתא שונה: "אמר רבי יהודה אילו ראה רבי ליעזר בסנדל של עץ של עכשיו, היה אומר עליו הרי הוא כסנדל לכל דבר" פי"ב הי"א. רבי יהודה רומז שרבי אליעזר חולק וסובר שחליצה בסנדל של עץ פסולה. המשפט בתוספתא הוא ראיה נוספת לכך שברישא יש לשנות "סנדל".

3 המסורת על מחלוקת רבי אליעזר וחכמים רמוזה במשנת עדויות, ומפורשת בתוספתא שם: "שלשה דברים אמר רבי עקיבא, על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו. על סנדל של סיידים שהוא טמא מדרס, ועל שירי תנור ארבעה שהיו אומרים שלשה, והודו לו. ועל אחד לא הודו לו, על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה, שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין" עדיות פ"ב מ"ח. עד עתה אין המשנה נוגעת למשנתנו, אבל בתוספתא המסורת שנויה בשינוי: "תנור שתחילתו ארבעה ושיריו ארבעה, שבראשונה היו אומרין שלשה הודו לו, סנדל של עץ ושל סיידין שטמא מדרס, ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת, ולא הודו לו" עדיות פ"א הי"ג, מהד' צוקרמאנדל עמ' 456. התוספתא מוסיפה סנדל של עץ וקובעת שהוא "טמא מדרס", כלומר נחשב לכלי הליכה, אישה חולצת בו ומותר לצאת בו בשבת. המימרה כולה היא מימרתו של רבי עקיבא. במשניות הקודמות מנויות מימרות של רבי עקיבא משום רבי אליעזר, ואחר כך מימרה משום רבי יהושע, ולאור התוספתא שלנו נראה שגם המימרה הזו של רבי עקיבא היא משמו של רבי אליעזר. מכל מקום, התוספתא בעדויות אומרת "ולא הודו לו", כלומר נותרה מחלוקת בנושא, והיא זו שאליה רומזת התוספתא שלנו.

4 בבבלי שנויה ההלכה בסתם: "סנדל של סיידין – טמא מדרס, ואשה חולצת בו, ויוצאין בו בשבת" שבת סו ע"א. הדברים הם שילוב של התוספתא ומשנת עדויות, והמסורות חלוקות בשאלה האם בסנדל של סיידים הודו לרבי עקיבא או לא, ואנו לא נרחיב בסנדל זה שאינו לענייננו.

5 הבבלי מסיק שמשנתנו כרבי מאיר אבל רבי יוסי חולק. "מאן תנא? אמר שמואל: רבי מאיר היא, דתנן: הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אוסר" קג ע"ב. מבחינה הלכתית גרידא הזיקה בין דין סנדל עץ לדין קב של קיטע אפשרית, אך אינה הכרחית. ייתכן שהבבלי הכיר ברייתא שנשנה בה דין קב של קיטע בצד סנדל של עץ, ואולי זכר שמשנה א יוחסה לרבי מאיר, ורבי יוסי שם מביא את המסורת המנוגדת. מכל מקום, בתוספתא מיוחס דין קב של קיטע לרבי אליעזר ורבי מאיר קרוב לדעתו של רבי אליעזר, ושם נשנה דין סנדל רגיל ליד דין קב של קיטע שבת פ"ה ה"א. מסורת דומה תחזור במשנה ד. גם שם יוצא מהתוספתא שמשנתנו כדעת רבי אליעזר, או כדעת חכמים החולקים עליו, והבבלי אומר שמשנתנו כרבי מאיר, ורבי יוסי חולק.

6 משנתנו אינה מעלה את השאלה האם ניתן לחלוץ בקב של קיטע. שאלה זו נדונה במשנת שבת פ"ו מ"ח, ושם יש מחלוקת האם קיטע יוצא בקב בשבת. הפירוש הפשוט הוא שהמחלוקת היא האם קב נחשב למנעל לעניין שבת רש"י, אבל יש מפרשים שהמחלוקת היא אם הקב עשוי להישמט. כך פירשו גדולי המפרשים כרשב"א ואחרים למשנת שבת, ברם, גם אם הקב נשמט ודאי שהקיטע ישיבנו למקומו ואין בכך איסור, שהרי הוא לא יהלך ללא קב. יתר על כן, בהמשך המשנה בשבת ברור שהנושא הוא אם קב נחשב למנעל, ועל כן היה מקום לאסור להיכנס עמו למקדש, ושאלת הסיכוי שיישמט אינה רלוונטית לעניין זה. מכל מקום, יש להעיר שבניגוד להנחה ההלכתית הפשוטה ולמרות הדמיון ההלכתי, אפשר שמקדש ושבת הם שני נושאים. ייתכן שקב ייחשב מנעל לצורך מקדש ולא ייחשב מנעל לצורך דיני שבת, שכן השיקולים אינם זהים למרות הדמיון.

7 התלמודים למשנת שבת פ"ו מ"ח ולמשנה שלנו מעלים את שאלת מעמדה של נעל העץ ושל סנדל העץ. לנעליים של עץ שלושה היבטים הלכתיים: האם מותר לצאת בהן בשבת; האם מותר להיכנס בהן לעזרה, והאם חולצים בהן. כל שלוש השאלות עניינן אחד, האם סנדל העץ נחשב כנעל, ומצינו מחלוקות בשלוש השאלות הללו. בשני התלמודים הקביים נתפסים כנעל של עץ או כסנדל של עץ. הקביים עשויים, כמובן, מעץ, אך בכך מסתיים הדמיון בין השניים. למרות עמדת התלמודים דומה ששתי השאלות אינן זהות. התלמודים חיפשו אחדות משפטית, אך אין כל הכרח שקב דינו כסנדל או כנעל של עץ. מצד אחד קב אינו מלבוש אלא מעין חלק של הגוף, והקיטע אינו יכול להלך בלעדיו, ומצד שני הוא דומה לנעל המולבשת על הגדם במקום על העקב. גם האפשרות שהקב יישמט בשבת שונה בסנדל ובקב, ואכן בדיון על הסנדל המסומר לא עלתה שאלת דמיונו של הסנדל לקב שבת פ"ו מ"ב.

8 ייתכן ששינויי הנוסח שמציעים האמוראים למשנתנו נובעים מעמדתם לגבי נעל של עץ, כלומר אין הם מוסרים מסורת אלא מציעים פרשנות ברוח התפיסה המשפטית האמוראית. נפתח בדברי רבי יוחנן שציטטנו לעיל: "תני תנא קמיה דרבי יוחנן: נכנסין בהן לעזרה. אמר ליה: אני שונה אשה חולצת בו ואת אמרת נכנסין? תני אין נכנסין בהן לעזרה" שבת סו ע"ב. אפשר שדבריו נאמרו למשנת שבת, ברם, אפשר שהוא מצטט פירוש למשנתנו משנת יבמות העוסקת בנעל של עץ. המשפט "אני שונה אשה חולצת בו" לא נאמר על קב של עץ, אבל משפט דומה שנוי על נעל של עץ. אם כן הוא, אין בכך עדות לגרסה המקורית של משנתנו.

9 בירושלמי מובאת דעתו של שמואל: "יוצאין בו משום סנדל ונכנסין בו לעזרה" שבת, ח ע"ג. "יוצאים בו", כלומר יוצאים בו ידי חליצה, ומותר להיכנס בו לעזרה, בניגוד למשנתנו. הירושלמי מקשה על אי העקיבות שבדעה זו ואינו מתרץ אלא קובע שאי עקיבות זו מופיעה גם במשנה. דעתו, או גרסתו, של שמואל היא שאין הקיטע יוצא בקב. אם כן, שמואל עקבי וסבור שקב אינו סנדל, לכן אין יוצאים בו בשבת ולכן נכנסים בו לעזרה, ואף על פי כן חולצים בו. מהתלמוד ניתן להבין ששמואל מדבר על המשנה, מצטט אותה או פוסק במחלוקת התנאים שבה. ברם, ניתן גם להבין את המשפט של שמואל כחל רק על סנדל של עץ, והוא מקביל לדיון הבבלי בשם רבי יוחנן. לפי פירושנו אין, אפוא, סתירה בין עמדתו של שמואל בתלמוד הבבלי ולפיה הדעה הראשונה במשנה היא שאין הקטע יוצא בקב שלו בשבת לבין דעתו שההלכה היא שיוצאים בו משום סנדל, שכן מדובר בסנדל עץ וביציאה ידי חובת חליצה.

10 בירושלמי יש מסורת נוספת ולפיה גם בסנדל של קש חולצים: "סנדל של קש טמא מדרס והאשה חולצת בו, דברי רבי עקיבה, אבל חכמים לא הודו למדרס" יב ע"ד. גם מסורת זו מיוחסת לרבי עקיבא, והיא למעשה הרחבה של תוספתא עדויות, אלא שבמקום סנדל של קש יש שם סנדל של עץ, ושל סיידים, או אולי סנדל של סיידים הוא הוא סנדל של קש.

11 בירושלמי מובאת סדרת הגבלות להלכה וממנה ניתן ללמוד על מרכיביו של סנדל העץ: "סנדל שלעץ, חברייא בשם רב והן שיהו חובטין שלעץ, רבי בא בשם רב והן שהיו מעמידין שלעץ. תמן אמרין בשם רב והן שיהו תרסיותיו שלעץ. רבי הילא בשם רבי יוחנן, אפילו כולו שלעץ כשר..." יב ע"ג-ע"ד. במהלך הדיון הירושלמי מצטט את התוספתא: "סנדל של קש רבי עקיבא מטמא והאשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת, ולא הודו לו. סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו טרסיותיו או שפרש ממנו רוב כף אחת טהור, נפסקה אחת מאזניו או אחת מטרסיותיו או שפרשה ממנו כל כף אחת טמא, רבי יהודה אומר הפנימית טמא החיצונה טהור" כלים בבא בתרא פ"ד ה"ה, מהד' צוקרמאנדל עמ' 594.

12 בהמשך שם נזכרים גם האוזניים של הסנדל ודיון ארוך, שאינו מענייננו, האם מותר לצאת בשבת בסנדל פגום. בהמשך התוספתא אף נזכרות רצועות הסנדל והאונטלית שם ה"ו, עמ' 594.

13 לפי רבי הילא אפילו כולו מעץ כשר. אם כן, לדעת האמורא הקודם רק אם חלק מהסנדל הוא מעץ הוא כשר, כלומר שלסנדל העור התקינו אבזם חבט או מעמידים או תרסיות מעץ. המעמידים הם אולי מעין דפנות לסנדל שנועדו להחזקת הרגל איור 14 לעיל.

14 ה"אוזן" היא הלולאה המחוברת לגוף הסנדל, ואליה חוברו הרצועות העוטפות את הרגל ומהדקות את הסנדל. החבט של הסנדל נזכר בהלכה אחרת: "אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים קשרי העני והנימין וחבט של סנדל" מקוואות פ"י מ"ג. במשנה נמנים קשרים מהודקים, בני קיימה, שבזמן הטבילה אין צורך לרופף אותם. החבט של הסנדל הוא אחד מהם, ונראה שהוא הקשר שבין האוזן לרצועה, או אבזם שבו מתחו את הרצועה. כל זאת לעומת הרצועות של הסנדל, בסתם, שצריך לרופפם לפני טבילה תוספתא מקוואות פ"ז ה"ב, מהד' צוקרמאנדל עמ' 659.

15 התרסיות נזכרות עם אוזני הסנדל בתוספתא כלים שציטטנו ובמקורות אחרים. עם זאת, ניכרת גם ההבחנה ביניהם. כך פוסקת הברייתא לעניין יציאה בשבת בסנדל פגום: "סנדל שנפסקה אחת מאזניו, או אחת מתרסיותיו, יוצאין בו. שתים אסור מפני מסוי שבת" תוספתא שבת פי"ב הי"ד. על כך נאמר בגמרא:

16 אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא לחזק, אבל לנוי – מותר. וכמה לנוי? רבי יוחנן אמר: חמש בזה וחמש בזה, ורבי חנינא אמר: שבע בזה ושבע בזה. אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא: אסברא לך, לדידי – שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו, לרבי חנינא – שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו. מיתיבי: סנדל הנוטה עושה לו שבע, דברי רבי נתן, ורבי מתיר בשלש עשרה שבת ס ע"ב.

17 אם כן, לסנדל אוזניים רבות. שתיים מהן הן לחיזוק, כלומר לחיבור הרצועות לגוף הסנדל, והשאר הן לנוי. אלו לולאות שחוברו לשולי הסנדל ואליהן נקשרו הרצועות. לסנדל גם שתי תרסיות לפחות, אבל בסך הכול מספרן קטן משל האוזניים, ולכן לפי רבי יוחנן אם ניטלה תרסית אחת כבר אין הסנדל ראוי ללבוש. מאחר שראינו לעיל שהתרסית עשויה להיות מעץ הרי שיש לפרש שהיא לולאת מתכת או עץ, בניגוד לאוזן הרגילה שעשויה עור.

18 בירושלמי נאמר: "סנדל שנפסקו אזניו שנפסקו חבטיו נפסקו תרסיותיו או שפירשה אחת מכפיו טהור. נפסקה אחת מאזניו, אחת מחבטיו, אחת מתרסיותיו או שפירשה רוב כפיו טמא. רבי יהודה אמר הפנימית טמיאה והחיצונה טהורה" יב ע"ד; שבת פ"ו ה"ב, ח ע"א; וכן בבבלי, שבת קיב ע"א. מכאן למדנו שבסנדל יש גם יותר משני חבטים חבתים, "כפות", אחת פנימית ואחת חיצונית.

19 ברייתא אחרת מוסיפה לנו שיש לסנדל גם "שנץ": "יוצא אדם בקיסם שבשנץ שבסנדלו לרשות הרבים, אם נפל לא יחזיר..." תוספתא שבת פ"ה ה"א. בדרך כלל השנץ הוא שיירי החוטים הנותרים בעת האריגה ומבצבצים מתוך האריג. יש להניח שהשנצים היו בשולי רצועות הסנדל שנעשו מאריג, והקיסם היה התקן פרימיטיבי שנועד לאפשר את מתיחת הרצועה. אבל בתרגום יונתן דברים כ"ה, ט נזכרים השנצים כתחליף לרצועות: "סנדלא דליה עקיבה דחייט בשנצי ובפום סנדלה שנצי קטירן... ותקום אינתתא ותשרי שנציה..." סנדל שלו עקב שתפור ברצועות ובפי הסנדל רצועות קשורות ותקום האישה ותתיר רצועותיו. אם כן, השנץ הוא מונח ארמי לרצועה. בעברית משמע המילה שונה במקצת, ובתוספתא זו תופעה רגילה של "ארמאיזם", כלומר שימוש במילה במובנה הארמי אף שיש לה גם משמעות עברית שונה במקצת.

20 עוד למדנו מהתרגום שיש להבחין בין רצועות הרוחב לבין הרצועה היוצאת מפי הסנדל בין האצבעות. ייתכן שללולאה של רצועה זו המחברת את הרצועה לגוף הסנדל קראו תרסית, ואם היו שתי רצועות כאלו קראו ללולאות ברבים "תרסיות" טרסיות.

21 אם כן הסנדל כולל את גוף הסנדל, רצועות עד לברך או אפילו עד לירך, כפות פנימית וחיצונית, אוזניים, תרסיות, חבטין חבתים ומעמידים. היו סנדלים עם עקב ובלעדיו.

22 מכל המקורות עולה שבדורות יבנה-אושא חל שינוי בנוהגי ההנעלה. הסנדל התפשט, עוצב סנדל עץ נוח יותר שהפך לנעל של ממש. במקביל אף נעקר, או צומצם, השימוש בסנדל המסומר האופייני לחייל הרומי.

23 או בשל שמאל בימין – אם הנחלץ החליף צדדים ונעל את של שמאל על ימין. גם משפט זה סביר יותר בסנדל מאשר בנעל, שכן נעילת נעל ימין על רגל שמאל היא כמעט בלתי אפשרית, אך החלפת צדדי הסנדלים היא טרדה קלה. חליצתה כשרה – ברור שגם כאן עדיף לחלוץ בסנדל של עור של הנחלץ והנעול כהלכה, אך בדיעבד החליצה כשרה. הירושלמי מסיק מכאן שניתן להלך בסנדל כזה גם כשנועלים אותו הפוך יב ע"ג. חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו כשר – סנדל או נעל גדולה מדי, אך עדיין אפשרית להליכה, או בקטון שהוא חופה את רובו רגלו – סנדל קטן אבל עדיין רוב הרגל בתוכו. גם כאן מדובר בבירור בסנדל ולא בנעל, שכן נעל עוטפת את כל כף הרגל ואין לדבר על "חופה את רוב הרגל". ב- ח המשפט חסר ונוסף בשוליים, וכנראה זו טעות כותב. חליצתה כשרה – בדיעבד. הירושלמי מסביר ומסייג: "הדא דתימר לרוחב, אבל לאורך צריך שיהא חופה את רוב הרגל" יב ע"ד. כלומר, הסנדל צריך עדיין להכיל את רוב הרגל לאורך, אך יכול שיהיה צר יותר מרוחב הרגל.

24 חלצה בלילה חליצתה פסולה – לפי המקובל אין בית דין יושב בלילה, שכן הלילה אינו זמן בית דין סנהדרין פ"ד מ"א; המימרות התנאיות תוספתא פי"ב ה"ט והאמוראיות על חליצה בלילה באות להדגיש שאין כאן הכרעה רגילה של בית הדין. לעומת זאת, הקביעה שהדיונים צריכים להיערך ביום מנווטת את המעמד למעין דיון משפטי, וכפי שאמרנו במשנה הראשונה מגמתם של חכמים לדמות את טקס החליצה לדיון משפטי. ורבי אליעזר מכשיר – כנראה משום שלדעתו אין זו ישיבת בית דין אלא מעמד ציבורי אחר. הנוסח שלפנינו מופיע גם ב- ר, ובכל יתר עדי הנוסח שנוי ההפך: כשרה ורבי אליעזר פוסל, וכן תוקן בשולי כתב יד קופמן. ב- א כל ההלכה חסרה. לנוסח כתב יד קופמן עדיפות מבחינת מבנה המשפט, שכן לפי יתר עדי הנוסח יש במשנה רשימה של "חליצתה כשרה" ואז המשנה ממשיכה ואומרת "חלץ בלילה חליצתה כשרה", ולא ברור למה אין המשנה מונה את כל הפרטים ברשימה אחת. עם זאת, ברישא ראינו שרבי אליעזר פוסל ואולי היו המעתיקים ערים לגישה זו והניחו שאם הוא הפוסל ברישא, הוא הפוסל גם בסיפא. ברם, לגופו של דבר אלו נושאים שונים סנדל של עץ, חליצת לילה וחליצת שמאל, ואין להקיש מהאחד על האחר.

25 בכל עדי הנוסח נוסף בשמאל חליצתה פסולה ורבי אליעזר מכשיר – חלק מהמשפט נוסף בכתב יד קופמן בשוליים, בידי מעתיק אחר. אין ספק שהלכה זו הופיעה במשנה, שהרי התלמודים דנים בה. הירושלמי מקשה, ולדעתו רבי אליעזר סותר את עצמו שכן "שם" איננו יודעים באיזה עניין הוא זה שאומר "ימנית מעכבת", כלומר צריך לעשות דווקא בימין, משמע שאצלנו הוא מכשיר. אבל סוגיית הבבלי הציעה לתקן את המשנה.

26 הבבלי שואל: "מאי טעמא דרבנן? אמר עולא: ילפינן רגל רגל ממצורע, מה להלן דימין, אף כאן דימין. ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע?! והתניא, רבי אלעזר אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית? נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן, מה להלן ימין, אף כאן ימין! אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה" קד ע"א. אם כן, הבבלי גרס שחכמים פוסלים ורבי אליעזר מכשיר. חכמים לומדים בגזירה שווה שצריך דווקא בימין, ועל כך הגמרא שואלת האם רבי אליעזר אין לו לימוד זה, ומתרצת "מוחלפת השיטה", כלומר רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירים, והלימוד ממצורע גם הוא לשיטת רבי אליעזר בלבד. מכאן בא תיקון רוב עדי הנוסח. אמנם השאלה אינה מכריחה את התיקון; ייתכן שאכן שתי מסורות הן אליבא דרבי אליעזר. מעבר לכך, במשנתנו גם רבי אליעזר מודה שיש לחלוץ בשל ימין, אלא שאם טעה ועשה בשמאל אין ההקפדה על הימין מעכבת. מכל מקום, ברור שגם הבבלי גרס "ורבי אליעזר מכשיר", והתיקון מוחלפת השיטה הוא דיאלקטי בלבד ואינו מסורת.

27 בהלכות רבות מודגש שיש לעשות את המעשה בימין. לעתים התחושה היא שהימין בא כדוגמה בלבד, ולעתים דווקא בימין. כך, למשל, מחלוקת בית שמאי ובית הלל על סדרי הבדלה: "בית שמאי אומרים אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו, מברך על היין ואחר כך מברך על השמן. ובית הלל אומרים אוחז שמן ערב בימינו וכוס יין בשמאלו, מברך על השמן..." תוספתא ברכות פ"ה הכ"ט. הנחת החולקים היא שהנעשה בימין נעשה תחילה, אך אין לצד ימין משמעות מעבר לכך. דיון על חשיבות הימין יש סביב משנת יומא פ"ד מ"א. במשנה מתוארת עבודת הכוהן הגדול המגריל בין שני השעירים: "טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו, הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך, ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך". בנוסח המשנה אין רמז להבדל בין שתי הידיים. כל גורל טוב באותה מידה, והמלווה הקרוב של הכוהן הגדול אומר לו להגביה את ידו. ברם, בכל המקבילות מתגלה יחס שונה בתכלית לגורל. בתוספתא: "אם בימנו עלה היו כל ישראל שמחין ואם בשמאלו עלה לא היו כל ישראל שמחין" יומא פ"ב ה"ט פ"ג ה"א. אם כן, צד ימין נחשב לצד ה"טוב", הראוי להיות קודש לה', ואילו צד שמאל הוא צד בלתי ראוי. בהמשך מתלבטת התוספתא האם ראוי "לשנותו משמאל לימין". השאלה מצביעה על הרגישות של הנושא, ויש בה מגמה לשנות את הגורל ולהתאימו לציפיות. רבי עקיבא עונה "אל תתנו מקום למינים לרדות", וכוונתו כנראה לכך שעדיפותו של הימין היא תפיסה של מינים. ליברמן ניסה להסביר ש"שמאל" הוא שם של אל. ברם, דומה שאין זו בעיה של פגניות אלא של תפיסה עממית שהימין מייצג בה את הכוחות הטובים והשמאל את הרע. תפיסה זו מוכרת היטב בעולם הקדום. על כן, אם עלה הגורל לה' ביד שמאל נחשב הדבר לאות מבשר רעות. הביטוי "אל תתנו מקום למינים לרדות" מופיע בהקשר נוסף ומשמעו שאין לתת לצדוקים להכתיב את נוהלי המקדש. גם שם ספק אם הוא מבטא את דעתו של רבי עקיבא שיש להתנגד לחומרות הצדוקים, או שהוא משקף את ההיסטוריה שהפרושים בזמנם התנגדו לחומרות הצדוקים. גם כאן נראה שההקפדה על הימין נתפסת כאידאולוגיה צדוקית שרבי עקיבא מתנגד לה. גם כאן אי אפשר לדעת האם לדעתו כך היה המצב במקדש, או שמא זו עמדתו דור מאוחר יותר. מכל מקום, זו השקפתם של חז"ל הממעטים בפן הנִסי-מַגי של עבודת המקדש. אין זו העמדה היחידה בספרות חז"ל, ולהלן עדויות על חכמים וזרמים שעבורם הייתה הבחירה בימין חשובה ומשמעותית הרבה יותר.

28 בספרות חז"ל הדים ברורים לעדיפות הימין ולהקפדה על הבחירה בימין כאות לטובה ולברכה. הקפת המקדש הייתה מימין לשמאל, וכן הקפת המזבח; המזוזה מוצבת בצד ימין של הדלת, ואילו קינוח הגוף לאחר עשיית צרכים הוא בשמאל ולא בימין, כיוון שהמעשה מלוכלך ובלתי אסתטי אבות דרבי נתן, נו"א פ"מ, עמ' 128; בבלי ברכות סב ע"ב. ימין הוא גם הצד המכובד, וכפי שראינו במשנת יומא הסגן הוא מימין הכוהן הגדול וראש בית האב בשמאלו, ויש לכך ביטויים רבים נוספים איור 17.

29 במקורות מאוחרים מנסים לטשטש את האיום שבבחירת השמאל. ניסיונות אלו רק מעידים עד כמה הייתה התפיסה שרירה, קיימת ומאיימת. בתוספתא יומא פ"ב ה"י פ"ג ה"ב נאמר שהסגן והכוהן הגדול היו מכניסים כל אחד את יד ימינו. הסגן עמד מול הכוהן הגדול, כך שימינו של הסגן היא בצד שמאל של הכוהן הגדול. בפתרון זה שני מסרים סמויים: גם נמנעת האפשרות של בחירת הגורל בשמאל, וגם מובלט מעמדו של הסגן כשותף לכוהן הגדול. כפי שכבר אמרנו, הסגן היה מינוי פרושי, ובספרות חז"ל נעשו ניסיונות לקדם את מעמדו ולזכותו במעמד של משנה לכוהן הגדול. בבבלי מסופר שבימיו של שמעון הצדיק עלה הגורל תמיד בימין יומא לט ע"א, וארבעים שנה לפני החורבן עלה הגורל תמיד בשמאל, והיה זה אות שבדיעבד התפרש כמנבא רעות שם לט ע"ב. כללו של דבר, אין ספק שבעיני הציבור הייתה לבחירה בימין או בשמאל משמעות מיסטית כבדה.

30 אחד הביטויים להסתייגות של חכמים מהפרשנות המיסטית יש בהסבר למה באמת מקנחים את הגוף לאחר עשיית צרכים בשמאל: "ומפני מה אמרו לא יקנח אדם עצמו בימין אלא בשמאל. רבי אליעזר אומר מפני שמראין בה דברי תורה רבי יהושע אומר מפני שאוכל ושותה בה" אבות דרבי נתן נוסחא א פרק מ, עמ' 128. אין זה חלק מהמימרה המקורית אלא הסבר מאוחר, וגם בבבלי הוא מוצג בנפרד מהמימרא המקורית. מפני שאוכל בה, הכוונה זה שמיסב, ואין הסבה אלא בשמאל. היד השמאלית משמשת בסיס להישענות. ההסבר השני חוזר לעצם העניין. למה מראים בימין את דברי התורה? זו חלק מההעדפה של הצד הימני. מכל מקום לנוכח העובדה שרשימת המצוות והמחוות שנעשות בימין ארוכה צריך לחפש הסבר כללי יותר. מצוות רבות נצטווינו לעשות בימין, לעתים במפורש בתורה ולעתים זו מסקנת חכמים, כמו אצלנו. עמדתו של רבי אליעזר היא אכן שימין מעכבת, כפי שמשמע מדעתו לעניין אחר. ברם, אין להסיק מכאן שהייתה זו עמדה שיטתית ואחידה, וייתכן שכאן הוא יכשיר גם בשמאל, במיוחד לאור העובדה שההדגשה על חליצה בימין איננה במקרא.

2 יבמות פתח ↗

בִּשְׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר עוּלָּא: יָלְפִינַן ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ מִמְּצוֹרָע. מָה לְהַלָּן דְּיָמִין, אַף כָּאן דְּיָמִין.

2 מסכת סופרים פתח ↗

וי"ו דגחון ויקרא יא צריך להיות זקוף שהיא חצי אותיות של תורה דרש דרש שם י חצי תיבות של תורה דרש בסוף שיטה דרש בראש שיטה:

2 יומא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים עוֹלֶה בְּיָמִין פְּעָמִים עוֹלֶה בִּשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים מַלְבִּין פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק. מִכָּאן וְאֵילָךְ, פְּעָמִים דּוֹלֵק פְּעָמִים כָּבֶה.

4 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין וְהַחֵרֵשׁ וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. הלכה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין כול׳. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בְּזוֹ מִידַּת הַדִּין לוֹקָה. שֶׁאִם מַעֲשֶׂה הוּא לִפְסוֹל יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. וְאִם אֵינוֹ מַעֲשֶׂה לִפְסוֹל. לֹא יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. יְאוּת אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. הֵם יֹאכְלוּ וְהֵם יַאֲכִילוּ. הָרָאוּי לוֹכַל מַאֲכִיל. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹכַל אֵינוֹ מַאֲכִיל. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַמְזֵר הְרֵי אֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכוֹל וּמַאֲכִיל. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב יְלִיד בַּיִת. מֵעַתָּה הַיָּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ. פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. בִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָמְרָה. הַעִיבּוּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן פְּלִיגִין. דָּמַר זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן. אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּמְעוּבֶּרֶת מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשּׁ. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ יוֹלֶדֶת הִימֶּינּוּ בָנִים אֵינָהּ זָרָה לוֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בְּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ. הָעוּבָּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. לָמָּה מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וִישַׁלְּמוּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. חֵרֵשׁ פּוֹסֵל. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּחֵרֵשׁ פּוֹסֵל. וְחוֹרָנָה אָמַר בְּחֵרֵשׁ יָיבָם. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ. כְּמִי שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לִפְסוֹל. סָפֵק שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. כְּמִי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְהַאֲכִיל. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. וְהָכָא אֲתִינָן מִיתְנֵי סְפֵיקוֹת. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן צָרוֹת תַנִּינָן סְפֵק צָרוֹת.

5 סנהדרין פתח ↗

וְאִם הָיָה מוּמְחֶה לְרַבִּים, דָּן אֲפִילּוּ יְחִידִי. אָמַר רַב נַחְמָן: כְּגוֹן אֲנָא דָּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּיחִידִי. וְכֵן אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כְּגוֹן אֲנָא דָּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּיחִידִי.

5 גיטין פתח ↗

אִי נָמֵי – כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם תְּנַאי – כָּשֵׁר; לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם עֵדִים – פָּסוּל.

6 קידושין פתח ↗

וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פַּעַם אַחַת הָיִינוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, וּבָאתָה יְבָמָה לַחְלוֹץ, וְאָמַר לָנוּ: עֲנוּ כּוּלְּכֶם וְאִמְרוּ: ״חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל״. הָהוּא, מִ״וְּנִקְרָא שְׁמוֹ״ נָפְקָא.

6 תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִיהוּדָה. וְאִם עִיבְּרוּהָ בַגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד חֲנִינָה אִישׁ אוֹנוֹ שֶׁאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתַעַבֵּר בִּיהוּדָה שֶׁמְעַבְּרִין אוֹתָהּ בַּגָּלִיל. אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אַתְּ חֲמִי. בַּגָּלִיל אֵין מְעַבְּרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מְעַבְּרִין. בַּגָּלִיל אֵין מְעַבְּרִין וְאִם עִיבְּרוּהָ מְעוּבֶּרֶת. בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵין מְעַבְּרִין וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. בִּיכוֹלִין לְעַבֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְעַבֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יִרְמְיָה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי ג׳ אִיגְרָן גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדוּשַׁת חֲנַנְיָה. וְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּ נַעֲשׂוּ תַיָישִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לָךְ לְמִדָבַּר הָאָטָד וּתְהִי שׁוֹחֵט וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קָרָא קַדְמִיָיתָא וְאוֹקְרוֹן. תִּנְיָיתָא וְאוֹקְרוֹן. תְּלִיתָא בְעָא מַבְסַרְתְּהוֹן. אָמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אוֹקַרְתָּנִין. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא בָאוֹרַיְתָא אֵלֶּה מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרִין אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְי. אַמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִים. כִּי מִבָּבֶל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָֹה מִנְּהַר פְּקוֹד. אָמְרִין לֵיהּ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יי מִירוּשָׁלָם. אַמַר לוֹן. גַּבָּן. אֲזַל קְבַל עֲלֵיהוֹן קַמֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אֲמַר לֵיהּ. אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. אֲמַר לֵיהּ. לִי נָא יְדַע מַה תַמָּן. מַה מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכָמִין מְחַשְּׁבָהּ דִּכְוָותִי. מִכֵּיוָן דְּלָא יָדְעֵי מְחַשְּׁבָהּ דִּכְוָותֵיהּ יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. וּמִכֵּיוָן דְּאִינּוּן חַכָמִין מְחַשְּׁבָהּ דִּכְוָותֵיהּ יִשְׁמַע לוֹן. קָם וּרְכַב סוּסְיָא. הֵן דִּמְטָא מְטָא וְהֵן דְּלָא מְטָא נְהִגִין בְּקִילְקוּל. כְּתִיב וְאֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵם עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּתִיב הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְאַתָּ מַר הָכֵן. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִן. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ אֲמַר. הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. כּוּלְּהֹן אֶלֶף. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי. אֵילּוּ הַחַבֵירִים. וְרַבָּנִן אָמְרִין. אֵילּוּ הַבּוּלְבוֹטִין. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבְּל שַׂהֲדַיָיא בְעֵינֵי טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֱיוּ יוֹדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבוּנָא. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ בְדִיּנֵי נְפָשׁוֹת. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינוֹ בִסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלָי. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ אֵין הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. וְאִם לָאו הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. סְמִיכַת הַזְּקֵנִים וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסָמְכוּ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחֵר הֲרֵי שְׁלֹשָׂה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. וְסָמְכוּ שְׁנַיִם. זִקְנֵי שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. זְקֵנֶיךָ שְׁנַיִם. וְשׁפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי חֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. זְקֵינֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחֵר הֲרֵי שְׁלֹשָׂה. אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרוּפָה דְּלָא דְרִישׁ וְיָצְאוּ. וְנִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה דְּלָא דְרִישׁ וְסָמְכוּ. אִין תֵּימַר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרוּפָה כְמוֹ דוּ דָרַשׁ וְסָמְכוּ יֵדְרוֹשׁ וְיָצְאוּ. אַשְׁכַּח תֵּימַר. וְיָצְאוּ שְׁנַיִם. זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִם. וְשֹׁפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי שִׁבְעָה. מַה מְקַיֵים רִבִּי שִׁמְעוֹן זְקֵינֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ. זְקֵינֶיךָ שֶׁהֵן שׁוֹפְטֶיךָ. תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זְקֵינֶיךָ. זֶה בֵית דִּין הַגָּדוֹל. וְשֹׁפְטֶיךָ. זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל. תַּנֵּי הַסְּמִיכוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. לֹא סְמִיכָה הִיא סְמִיכוֹת. תַּמָּן קְרֵיי לִמְנוּיָיה סְמִיכוּתָא. אָמַר רִבִּי בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָל אֶחָד וְאֶחָד מְמַנֶּה אֶת תַּלְמִידָיו. כְּגוֹן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מִינָּה אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אֶת רִבִּי מֵאִיר וְאֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר. יֵשֵׁב רִבִּי מֵאִיר תְּחִילָּה. נִתְכַּרְכְּמוּ פְנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. דַּיֶיךָ שֶׁאֲנִי וּבוֹרְאֲךָ מַכִּירִין כּוֹחֲךָ. חָזְרוּ וְחָלְקוּ כָבוֹד לַבַּיִת הַזֶּה. אָמְרוּ. בֵּית דִּין שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַנָּשִׂיא אֵין מִינּוּיוֹ מִינּוּי וְנָשִׂיא שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת בֵּית דִּין מִינּוּיוֹ מִינּוּי. חָזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ בֵית דֵּין מְמַנִּין אֶלָּא מִדַּעַת הַנָּשִׂיא וְשֶׁלֹּא יְהֵא הַנָּשִׂיא מְמַנֶּה אֶלָּא מִדַּעַת בֵּית דִּין. תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי חֲלִיצָה. בְּמוֹתָב פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי חָלְצָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. דְּקָרְבַת לְקַדְמָנָא וְשָׁרַת סְיֵנֵיהּ מֵעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קַדְמָנָא רוֹקָא דְמִיתְחֲזֵי לָנָא עַל אַרְעָא וְאָמְרָת כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. בְּמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִיאֲנָה פְּלָנִית בַּת פְּלוֹנִי בִפְלוֹנִי בַר פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. לָא רְעִינָא בֵיהּ לָא שְׁוִייהֲנָא לֵיהּ לָא צְבִינָא לְהִיתְנַסְּבָא לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי לָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו הוּא. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר נֶאֱמַר טַעֲמָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי זֵירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי. אָמַר לֵיהּ. לְכִי בָדַק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְהֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי לָא. שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר אַתְּ אָמַרְתָּ טַעֲמָא. שֶׁאָדָם מָצוּי לִהַרְבּוֹת בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. תַּנֵּי. הַהֶקְדֵּישׁוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. הָדָא דְתֵימַר בְּמַקְדִּישׁ גּוף הַשָׂדֶה. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא עֲרָכִים הַמִּיטַּלְטְלִין בִּשְׁלֹשָׁה. וְכִי יֵשׁ עֲרָכִים שׁאֵין מִיטַּלְטְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר וָוה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָאוֹמֵר. עֶרְכִּי עָלַי. וּבָא לְסַדְּרוֹ מִקַּרְקַע. שָׁמִין לוֹ בַעֲשָׂרָה. מִמִּטַּלְטְלִין בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי. אֵינוֹ כָאוֹמֵר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. לִכְשֶׁיַּעֲשִׁיר נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד.

« משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ב:א׳ משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י״ב:ג׳ »