משנת ארץ ישראל על משנה יבמות י׳:ד׳

4 משנה ד, כקודמותיה, מורכבת, ובכ"י קופמן היא מחולקת לשלוש משניות. שני החלקים הראשונים נמסרים כסיפורים, והחלק האחרון הוא הערה כללית משמו של חכם בודד, רבי יוסי. אך מעבר למבנה הספרותי דומה שיש לעיין במשנה זו במקביל למשנה א. האירוע הנזכר דומה, אם כי במהופך: האישה היא הנוסעת. מי שהלכה אשתו למדינת הים – כאמור, בניגוד למשנה א לא מצינו סיפורים על נשים הנוסעות. או בלשון אחרת: הפרק מעצב מבנה לימודי מקביל שאין לו אחיזה ממשית במציאות החיים.

5 באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו – עם היעדרה של האישה עובר בעלה על גילוי עריות כשהוא נשוי לשתי אחיות חיות, כמו שכתוב: "ואשה אל אחֹתה לא תקח לצרֹר לגלות ערותה עליה בחייה" ויקרא י"ח, יח. מבחינה עקרונית המעשה הזה מקביל למעשה האישה הנישאת לגבר נוסף בחיי בעלה, אך יחסה של ההלכה התנאית שונה מאוד, מותרת לחזור לו הוא מותר בקרובות שנייה והשנייה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשנייה – ההלכה מתייחסת לכל האירוע כטעות בלתי מחייבת, וכיוון ש"המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות" קידושין פ"ב מ"ז אין המעשה שעשה באחות נחשב לקידושין, וכאילו לא אירע כלל. אין לו כל השלכות לא על המשך הקשר עם האישה הראשונה ולא על מערכות היחסים העתידות ביחס לאחותה – האישה השנייה. הסתם של המשנה אינו מטיל לא על הבעל ולא על האחות כל קנס. הבבלי חש היטב בהבדל שבין משניות א ו- ד ומדגיש את ההבדל בעזרת אירוע מורכב ותאורטי, ובו האיש שהלך למדינת הים משנה א והאישה שהלכה משנה ד הם גיס וגיסה. אף על פי ששניהם נעדרים וחוזרים יחד הרי שקיים הבדל בהתייחסות ההלכתית לשני האירועים: "אשת גיסו אסירא ואשתו שריא, ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תיאסר אשתו עליו" בבלי, צד ע"ב. הירושלמי מנסה גם לנמק את ההבדל: "אמר רבי מתנייה גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. דרך האיש לצאת למדינת הים, אין דרכה שלאשה לצאת למדינת הים" יא ע"א. קנס הוא הליך חינוכי למניעת טעויות מצויות, והמשנה לא ראתה צורך להטילו כעיקרון הלכתי. כפי שנראה בסופה של משנתנו, מצינו מי שחולק על הסתם של המשנה.

6 התוספתא, בדומה לתוספתא במשנה הקודמת פי"א ה"ה, מרחיבה ומסבכת את האירוע ומוסיפה מדד נוסף להערכת מעשה הבעל ותוצאותיו – באיזו מידה הנישואין או הייבום מחייבים ולכן גם "פוטרת את צרתה".

7 אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדינת הים, ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדינת הים, ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדינת הים, והרי כולן משמשות ובאות, הראשונה אשתו, פוטרת צרותיה, והשאר כולן אינן נשיו, ואם בא על השנייה לשם אישות לאחר מיתת הראשונה שנייה אשתו, פוטרת צרתה, והשאר כולן אינן נשיו תוספתא פי"א ה"ז.

8 תוספת זו מגבבת איסורי עריות אך מסתפקת בהנחה שהנשים נישאו בהיתר מתוך טעות ונפטרות בכך שאינן נשותיו.

9 המסורת האמוראית קושרת את משנתנו למחלוקת בית הלל ובית שמאי הנמסרת כמחלוקת תנאים. בבבלי זו מחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי, ואילו בירושלמי בין רבי יהודה ורבי שמעון. "אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל את אשתו, על מה נחלקו? בבא על אחות אשתו, שבית שמאי אומרים פוסל ובית הלל אומרים לא פוסל. אמר רבי יוסי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו, על מה נחלקו? בבא על חמותו, שבית שמאי אומרים פוסל ובית הלל אומרים לא פוסל" בבלי, צה ע"א; ירושלמי יא ע"א. לפי רבי יהודה משנתנו היא משנת בית שמאי: הבא על אחות אשתו פסול, ואילו לפי רבי יוסי משנתנו שונה מן ההלכה של שני הבתים כאחד. הסוגיה הבבלית ממשיכה ומנמקת בלשון מובהקת של דיון תנאי:

10 לפי שבתחלה הוא מותר בכל הנשים שבעולם, והיא מותרת בכל האנשים שבעולם, קדשה הוא אוסרה והיא אסרתו. מרובה איסור שאסרהּ מאיסור שאסרתהו, שהוא אסרהּ בכל אנשים שבעולם והיא לא אסרתהו אלא בקרובותיה. והלא דין הוא: ומה הוא שאסרה בכל אנשים שבעולם, שגגה באסור לה – אינה נאסרת במותר לה, היא שלא אסרתהו אלא בקרובותיה, שגג באסור לו – אינו דין שלא נאסר לו במותר לו" צה ע"א.

11 הסבר זה אמור לנמק את עמדתו של רבי יוסי במחלוקת ולהסביר מדוע הוא חלוק על דברי המשנה. לשון מסורת התנאים הזאת מצטרפת לדברי רבי יוסי בהמשך משנתנו. רבי יוסי תובע דין דומה למצב המסובך שנוצר ביחס לאישה כמו ביחס לאיש.

12 כאמור, סתם המשנה מנומק בנימוקים שונים שהבולט בהם הוא שלא מצאו לנכון לקנוס את האיש כמו את האישה. מי שבמשנה א מגביל את הקנס, מצמצם כמובן את הפער בין המינים. אי אפשר לחמוק מתחושת הקיפוח של האישה הנקנסת, ורבי יוסי "מתקן" תחושה זו.

13 אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היית ומתה הוולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר – בחינה שונה של מהות הטעות וההתייחסות ההלכתית אליה משתקפת במעמדו של הילד הנולד מאירוע טעות עריות שכזה. הוולד שנולד בחיי האישה מאחותה הוא פרי של איסור עריות ולכן גם ממזר, ואילו הוולד שנולד לאחר מות האישה אינו ממזר שהרי לפי ראשיתה של משנתנו "ואם מתה הראשונה מותר בשנייה" – הוא אינו נקנס כלל על טעותו וממשיך את חייו עם אחותה וילדיהם כשרים.

14 רבי יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו ושאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו – רבי יוסי חולק על תנא קמא. לדעתו חייבת להיות משוואה זהה. כל שנפסל לאישה שנישאה חייב להיות פסול גם לגבי בעל שנשא, או לחילופין מה שהותר לבעל חייב להיות מותר אף לאישה, ולהערכתו יש להחיל את כל הסעיפים שנידונו במשנה א גם במקרה של נישואי אחות בחיי האישה. הסתייגות מסוימת משמו של רבי יוסי מצינו כבר במשנה א, ושם ככאן הוא תובע מערכת משפטית עקבית והגיונית סימוכין לעמדות של משנתנו יש בדיון בירושלמי לאתר ובברייתא שנשתמרה בדיון הבבלי.