מקור משנה שבועות ד׳:ב׳
2 וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, וְאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ב׳
2 עפ”י כתב יד קופמן
3 וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות אינן חייבין על שגגתה – משנה ז בפרק הקודם מנתה את עונשם של הנשבעים לשקר בזדון ובשגגה, ואנו ריכזנו את הדינים השונים בטבלה. עתה המשנה מהלכת צעד נוסף ומבחינה בין שני מצבים של זדון לבין שני מצבים של שגגה: בין זדון ושגגה בשבועה, כלומר שידעו ששבועת שקר אסורה וידעו את עונשה, ואף על פי כן נשבעו, ובין זדון ושגגה בעדות, שידעו שהם עדים כשרים וידעו שביכולתם להטות את כף הדין, ונמנעו מלהעיד. שגגת שבועה היא שלא ידעו את חומרת שבועת השקר, ושגגת עדות היא כשלא ידעו שהם עדים כשרים.
4 שבועת זדון ושגגה
5 אם יש זדון כלשהו, בשבועה או בעדות, הם חייבים, ואם שגגו בשני המרכיבים גם בשבועה וגם בעדות אזי הם פטורים. התוספתא חוזרת על אותה הלכה בסגנון אחר עם תוספת הסבר: "חייבין על זדון העדות 1 ועל זדון השבועה 2, ועל זדון העדות עם שגגת השבועה 3 על שגגת העדות הוא פטור 4. ואיזו היא זדון העדות עם זדון השבועה שהוא חייב? היה יודע לו עדות, והיה יודע שכל הנשבע מביא קרבן, זו היא זדון העדות עם זדון השבועה שהוא חייב. ואיזו היא זדון העדות עם שגגת השבועה שהוא חייב. ואיזו היא שגגת העדות שהוא פטור? לא היה יודע לו עדות, או שהיה יודע ונעלם ממנו בשעה שנשבע, פטור, שנאמר ונשבע על שקר" פ"ב ה"ו, עמ' 448.
6 ומה הן חייבין על זדונה – בדפוסים וילנא, דו, דל, דפ ובכתב יד מינכן מ "זדון השבועה", קרבן עולה ויורד – במדרש ספרא חוזרת ההלכה הקודמת שבמשנה, אבל העונש שונה: "מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה 1, 2 ועל שגגתה עם זדון הפקדון 3, ואינו חייב על שגגתה 4 מה הוא חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים" ספרא ויקרא, דבורא דחובה, פרשה יג ה"ז, כח ע"ג.