משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ג׳:י׳

10 עפ”י כתב יד קופמן

11 שבועת ביטוי נוהג באנשין בנשים ברחוקים בקרובים בכשירין בפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין – נוסף מעל השורות. בעדי הנוסח משפט זה כלול, ולהלן נסביר את מקומו של המשפט. מפי עצמו – השבועה חלה רק אם אדם נשבע על עצמו מיזמתו, "שבועה שאוכל", ולא אם אחר אמר לו "שבועה שתאכל" גם אם הוא הסכים לה, כל זאת בניגוד לשבועת עדות להלן. לעומת זאת במשנה הבאה נקבע ששבועת ביטוי חלה גם אם אחרים משביעים אותו. כפשוטן המשניות חולקות, או שלפחות בשלב הראשון לא דובר כלל על שבועה מפי אחרים, והיא נוספה מאוחר יותר.

12 כל הרשימה חוזרת בכל אחת מהשבועות להלן מי"א; פ"ד מ"א; פ"ה מ"א, ובכל מקרה הותאמו הדינים. כך, למשל, המשפט "קרובים ורחוקים" הוא חסר משמעות בשבועת ביטוי, או בשבועת שווא, אך הוא ברור כאשר מדובר בשבועת עדות שכן ה"קרובים" פסולים מלהעיד. על שבועת ביטוי כולם חייבים. ברשימות הבאות מתקיים גם דיון על שבועה בבית דין ושלא בבית דין. נושא זה חשוב לשבועת עדות אך אינו סביר בשבועת ביטוי, וכי מה לבית הדין בנושא, ואיזו הוה אמינא באה המשנה לדחות? אלא שהמשפט נוסף בהשראת הדיון בשבועת עדות, ומכאן שהוא מקורי בלשון המשנה.

13 וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד – המונחים "זדון ושגגה" יוסברו להלן פ"ד מ"ב.