משנת ארץ ישראל על משנה שביעית ב׳:ט׳

9 הבצלים הסריסים – שאין עושים זרע. בתלמוד הירושלמי לד ע"א: "מהו בצלין הסריסין? אילין בוצלייא כופרייא דלא עבדין זרע" אלו הבצלים הכפריים שאינם עושים זרע. כלומר, בצלים מזן הגדל בקיץ שמגדלים אותם למאכל העלים הירוקים ואינם עושים זרע. רבינו חננאל בפירושו לבבלי, ראש השנה יד ע"א פירש: "סריסין כגון שמיעך זרעה קודם שהוקשו כדי להתגדל ראשיהן". פירוש זה הובא גם בערוך ערך "בצל" כרך ב, עמ' קנד, ולפני כן הוא מציע פירוש נוסף: "פי' בצלים שנחתך זרעם ולא יעשו זרעונים כמו הסריס שאינו עושה זרע ירושלמי בצלים הסריסין אילין בצליא קפראי קפדאי דלא עבדין זרע" התיקון של קאהוט.

10 ופול מצרי – אשר נידון במשנה הקודמת. המשנה שנתה בסתם, ומסתבר כי אין היא מבדילה בין פול שזרעו לשם אכילת הזרע לבין פול שזרעו לשם אכילת הירק כך במלאכת שלמה, אם כי מתוך היסוס מה.

11 שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה – שלא השקה אותם, ו"מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה נעשו כבעל" ירו', לד ע"א ואינם גדלים כירקות שהולכים אחר לקיטתם, ומשום כך מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית – אף אם נלקטו אחר ראש השנה, כי הם נידונים כפרות של השנה השישית. ואם לאו אסורין בשביעית – כיוון שנידונים כירקות ומתעשרין לשנה הבאה – כפי חובת המעשר בשנה הבאה. הלכה זו חלה אם המעשה היה באחת משנות השמיטה, שהרי אם הם אסורים בשביעית מפני שנידונים כירקות שגדלו בשביעית אין בהם חיוב מעשרות.

12 הלכה זו, שירקות נידונים לפי שנת לקיטתם בניגוד לפרות אחרים הנידונים לפי גידולם, נדרשת בתורתם של חכמי יבנה בספרי דברים פיסקא קמ, עמ' 194: " 'באספך מגרנך ומיקבך' דברים טז יג – מה גרן ויקב מיוחדים שהם גדלים על מי שנה שעברה יצאו ירקות שאין גדלים על מי שנה שעברה, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבה אומר מה גורן ויקב מיוחדים שאין גדלים על כל מים מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות שהם גדלים על כל מים לפיכך מתעשרים לשנה הבאה". התלמוד הבבלי מסביר שההבדל בין רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא אינו רק משמעות דורשין אלא גם להלכה; אחד מהם מקבל את משנתנו, והאחר חולק עליה ראש השנה יד ע"א, ונחלקו המפרשים מי מבין החולקים מסכים למשנתנו ומי חולק עליה.

13 ושלבעל – ואם גידולים אלו היו בשדה בעל, בשדה שמושקה במי גשמים, שמנע מהן שתי עונות – מנע מן הגידולים שנוהג להשקותם בידיים שתי עונות השקאה. כנוסח כתב יד קופמן כך גם ב- ג 9, מ, פ, ץ, ת. אבל בנוסחאות רבות, ולפנינו בדפוסים: "שתי עונות מים". בין אם נגרוס "מים" ובין אם לא נגרוס "מים" – הכוונה להשקאה במים, שכן אנו שונים בתוספתא פ"ב ה"ד: "פול המצרי שמנע ממנו מים שלשים יום לפני ראש השנה... במי דברים אמורים בשל שקי, אבל בשל בעל, שמנע הימנו שתי מריעות", ואין מריעות אלא מריאות, מריות, מרביות הב' נשמטה, מרביעות הע' נשמטה שכן בני ארץ הגליל לא הגו אותיות גרוניות, כלומר עונות השקאה שמרביעים בהן את האדמה במים. אם מנע מהם שתי השקאות לפני ראש השנה – מעמדם הוא כהלכה שבראש המשנה: "שמנע מהן מים שלשים יום", ואין הם כגידולי ירקות הגדלים בשביעית.

14 דברי רבי מאיר וחכמים אומרים שלוש – עונות, עונות של השקאה במים. המחלוקת בין רבי מאיר וחכמים, האם די בשתי עונות או שרק בשלוש עונות הותרו בשביעית, שנויה אף בתוספתא.