משנת ארץ ישראל על משנה שבת י״ח:א׳:א׳-ח׳

1 מפנים – בשבת מן החצר או מן הבית. אפילו ארבע וחמש קופות – סלים גדולים. של תבן ושל תבואה מפני האורחים – כדי לפנות מקום לאורחים. ומפני ביטול בית המדרש – כדי שלא יתבטל הלימוד בבית המדרש. המשנה מתירה לטלטל סלי תבן ותבואה על אף שאינו נוטלם כדי להאכיל את הבהמה או למאכל לאדם. מן המשנה עולה שאסור לטלטל סלים אלו בשבת, אך מותר לטלטלם לצורך מצוות הכנסת אורחים או ללימוד תורה בציבור בשבת. בירושלמי, שואל רבי זעירא בראש הפרק מה שיעורה של הקופה, ורבי יאשיה משיב לו: "נלמד סתום מן המפורש. דתנינן תמן: 'בשלוש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה' " שקלים פ"ג מ"ג. נמצא שהקופה היא כלי גדול המכיל שלוש סאין איור 114.

2 בתלמוד הבבלי ביקש רב חסדא להסביר את לשון "אפילו ארבע וחמש". וזה לשונו: "ארבע מאוצר קטן וחמש מאוצר גדול". ואת המשך דברי המשנה, "אבל לא את האוצר", הוא מפרש: "שלא יתחיל באוצר תחלה", משום שמשנתנו היא בשיטת רבי יהודה, "דאית ליה מוקצה" קכו ע"ב. ושמואל אומר: "כדאמרי אינשי". כלומר זו דרך התבטאות של בני אדם, ומותר לפנות אף יותר מכן קכז ע"א. ואמנם זו דרכה של משנה במקומות הרבה לנקוט מספרים אף שאין כוונתה לדייק אלא להגזים, כגון לעיל: "מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים"; "ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים"; "ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים" ועוד הרבה.

3 סוגיית הבבלי מפרשת את המשנה כדעת שמואל: "ומאי: אבל לא את האוצר? שלא יגמור את האוצר כולו, דילמא אתי לאשוויי ברגלו". מסקנה זו אינה עולה בהכרח מדברי שמואל, והיא תוצאה של לימוד בתקופה מאוחרת.

4 רב חסדא ושמואל חלוקים בשאלה אם ארבעה וחמישה הם דווקא ארבעה או חמישה או שיש לפנינו מטבע לשון שאינו מחייב במדויק, ומותר לפנות אף יותר מחמש קופות. מתוך הדברים שהעלינו, נראה שפשוטה של משנה הוא שמותר לפנות קופות של תבן ותבואה בלא הגבלה כדי לקבל אורחים או ללמוד בבית המדרש. ואין היגיון להגביל את ההיתר לארבע או חמש קופות דווקא. יתר על כן, אילו הייתה זו הגבלה הלכתית, ראוי היה לקבוע אם מותר לפנות עד ארבע קופות או עד חמש קופות.

5 שני הנושאים, הכנסת אורחים ולימוד בחבורה, יש להם משמעות רבה בעולמם של חכמים. בתלמוד הבבלי למשנתנו מצרף רבי יוחנן את מצוות הכנסת אורחים לערכי היסוד המנויים בראש משנת פאה. וזה לשונה: "ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין וביקור חולים ..." קכז ע"א. וכבר ראינו שהיה מקובל באותה תקופה לצאת להתארח בבתי ידידים בשבת, והמשנה רוצה לעודד את התופעה. בסוגיית הבבלי מובאות מימרות רבות בשבחה של הכנסת אורחים.

6 בית המדרש הנזכר במשנה אינו בית המדרש הבנוי ומיועד ללימוד, היינו בניין המזוהה עם בית הכנסת או בנוי לידו, אלא כינוי להתכנסות ללימוד תורה בחצר או בבית. אף אין להניח שהיו בבית המדרש קופות של תבן, ושההלכה דנה אם רשאים לפנותן בשבת. הציבור נהג להתכנס ללמוד לא רק בבית הכנסת ובית המדרש הבנויים לשם כך, אלא אף בבתים, כמו ששנינו במסכת אבות, בדברי יוסי בן יועזר, חכם מן הימים שלפני תקופת החשמונאים: "יהי ביתך בית ועד לחכמים" פ"א מ"ד. מנהג נפוץ אחר היה ללמוד תורה בשדה הפתוח, תחת עץ או ליד הבית. המקרה שמשנתנו דנה בו הוא כנראה כינוס של לומדי תורה למעלה מן המשוער או בואו של חכם ליישוב מבלי שידעו התושבים על כך מראש ונצרכו לבית או לחצר פנויה עירובין פ"ג מ"ה, כפי המעשה שנביא בהמשך דברינו.

7 בתקופת האמוראים בית המדרש הפך למבנה בנוי והוא מופיע ככזה במקורתו ובכתובות. לעומת זאת במקורות התנאיים בית המדרש עדיין איננו בנוי, ומשמעות המונח הוא פעולת הלימוד עצמה.

8 התנא הזכיר תחילה קופות של תבן ואחריהן קופות של תבואה. בעל "שושנים לדוד" הציע טעמים אחדים לסדר זה. יש שתלה את הסדר בפסוק שבקריאת שמע: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת" דברים יא טו, שדרשו אותו חכמים ואמרו: "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך. והדר: ואכלת ושבעת" ברכות מ ע"א. וקרוב לפרש שזו דרכה של המשנה למנות תחילה את המילה הקצרה.