משנת ארץ ישראל על משנה שבת ט״ז:ג׳

3 מצילים – בשבת מן הדלקה. סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודה – "מכיון שכולה גוף אחד, כמי שכולה סעודה אחת" ירו', טו ע"ד. תחילה ביקש הירושלמי להעמיד את משנתנו כרבי יוסי, המתיר להציל תמיד שלוש סעודות, אף במנחת השבת, אך הוא דוחה הנחה זו, ומפרש את המשנה כדעת תנא קמא במשנתנו, האומר שמותר להציל רק מזון לסעודות שהוא צריך לאכול בשבת, משום שהוצאת הסל היא הוצאת "גוף אחד", ואין להכריח את המציל להוציא כיכרות לפי צורכי הסעודות, ומעין זה נאמר גם בתלמוד הבבלי: "והא תנא ליה רישא ג' סעודות, ותו לא. אמר רב הונא... בא להציל, מציל את כולן. בא לקפל רש"י: "סלים הרבה", אינו מקפל אלא מזון שלוש סעודות" קב ע"א.

4 ועיגול שלדבילה וחבית של יין – אף הם יש בהם יותר ממה שהאדם צריך לשלוש סעודות, אלא שניתן להוציאם כגוש אחד, לא חייבוהו חכמים לפרק את עיגול הדבלה או להוציא יין מתוך החבית לשלוש סעודות. ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם – כדי להרבות בהצלת מזון, הוא רשאי לפנות לשכניו ולמיודעיו שיצילו גם הם כל אחד מזון כדי שלוש סעודות, והביא הירושלמי טעם לדבר: "שכן דרכן להזמין אורחין בשבת". פירוש זה מצטרף לידיעות המרובות שיש בידינו על סעודות בחבורה בשבת ובימי מועד בארץ ישראל ואף בתפוצות.

5 התוספתא, ואף התלמוד הבבלי בחלקו, מקבילים להלכה זו: "ולא יציל, ואחר כך יזמין. אלא יזמין, ואחר כך יציל. הציל פת נקייה, אין רשאי להציל פת הדראה... אין מערימין בכך. רבי יוסי בי רבי יהודה אומר: מערימין בכך. תוס', פי"ג יד ה"ז; בבלי, קיז ע"ב" המחלוקת היא בשאלה אם מותר להערים ולהציל תחילה פת פחותה, ולהציל אחר כך פת נקייה בטענה שהוא מעדיף לאכול פת נאה בשבת.

6 מסתבר שההערמה היא גם לעניין הזמנת האורחים, כלומר תנא קמא דורש שאכן יזמין אורחים ויתן להם לאכול את מה שהצילו. ואיול רבי יוסי ברבי יהודה סבור שמערימים. כלומר זו הזמנה למראית עין, ובעצם ה'אורחים' מצילים את המזון ונותנים אותו לבעל הבית. וראו להלן.

7 רבי יוסי ברבי יהודה נוקט עמדה עקרונית, שכן מצינו במסכת מועד קטן מחלוקת מעין זו לעניין חול המועד: חכמים מתירים לטחון במועד או לחטוב עצים לצורך המועד, וכיוצא באלו מעשים אחרים, ואם הותיר, הרי זה מותר, "ובלבד שלא יערים", ורבי יוסי ברבי יהודה מתיר להערים בבלי, מועד קטן יב ע"ב.

8 אם היו פקחים – נבונים וישרים. תואר זה נזכר מאות פעמים בהלכה ובאגדה, ולעולם הוא מציין אדם נבון המתנהג בדרך הראויה. במקור אחד הוא משמש כתואר להקדוש ברוך הוא: "כך הפיקח, זה הקדוש ברוך הוא..." תנחומא בובר בהעלותך ה, עמ' כד. ופירש רב חסדא על המציל בשבת "מדת חסידות שנו כאן" בבלי, שבת קכ ע"א. עושין עמו חשבון אחר שבת – מבררים מה שוויים של הדברים שהצילו ואכלו, ופורעים את תמורתם לבעליהם. משני התלמודים אף עולה שאמנם המצילים יכולים לעשות חשבון כדי לקבל מבעל הבית שכר טרחה עבור מה שהצילו ירו', פט"ז ה"ג, טו ע"ד; בבלי, קכ ע"א, אף שבעל הבית לא הכריז ולא הזמין אותם להציל לעצמם שלוש סעודות אלא מפני הדלקה, וממידת חסידות שיעשו עמו המצילים חשבון, ויפרעו את מה שהצילו לעצמם ואכלו אותו.

9 בתוספתא ובתלמוד הבבלי ישנה מעין השלמה למשנה: "השוכח פת בתנור, וקדש עליו היום - מצילין הימנו שלש סעודות. ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ובלבד שלא יעשה עמהן חשבון לאחר שבת" תוס', פי"ג יד ה"ח; בבלי, קיז, ע"ב. הברייתא מוסרת את הצד השני של המטבע, במשנה נאמר שהפיקחים, כלומר ההגונים, עושים מדעתם חשבון עם בעל הבית, והברייתא משלימה את הדברים, ומזהירה שלא יעשה עמהם בעל הבית חשבון וידרוש מהם תמורת מה שהצילו מן התנור.

10 ולאיכן מצילים אותם – את שלוש הסעודות. לחצר המעורבת – לחצר שהניחו בה בני החצר עירוב, ומותר לטלטל בתוכה ולהוציא לתוכה חפצים מן הבית. בן בתירה אומר: אף לשאינה מעורבת. מחלוקת זו מקבילה למחלוקת תנא קמא ובן בתירא במ"א שתנא קמא מתיר להציל כתבי הקודש ותפילין רק למבוי שאינו מפולש, ובן בתירא מתיר אף למבוי מפולש. ברם, בהצלת כתבי הקודש ותפילין, שניהם מקילים יותר מבהוצאת מזון.