מקור משנה שבת י״ג:ו׳
6 צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה שבת י״ג:ו׳
6 צבי שניכנס לבית – מאליו. ונעל אחד בפניו - חייב – מפני שצד אותו כשנעל בפניו את הדלת. אמנם נעילת הדלת בשבת מותרת, ואין בה כל יסוד של מלאכה האסורה בשבת, אך אם ניצוד על ידה בעל חיים, הפך מעשה הנעילה למלאכת ציד מלאה, וחייבים עליה חטאת. אם נעלו שנים - פטורים – משום ששניים שעשו מלאכה אחת בשבת פטורים. הלכה זו היא ממשנתו של רבי יהודה שנשנתה לעיל, בדין הוצאה בשבת פ"י מ"ה. וכמו ששנינו בתוספתא: "רבי יהודה אומר: אם אין אחד יכול להוציאו, והוציאוהו שניים - חייבין" פ"ט י ה"י, אך אם יכול אחד להוציאו, והוציאוהו שניים - פטורים. וכן נאמר במפורש בברייתא שבבבלי צב ע"א.
7 לא יכול אחד לנעול, ונעלו שניים - חייבים – וכן שנינו בדין לעיל, בדין פ"י מ"ו. וכאמור, הלכה זו היא ממשנת רבי יהודה.
8 רבי שמעון פוטר – "שאין שנים חייבין על מלאכה אחת", כאמור במפורש משמו של רבי שמעון בהלכת שניים שהוציאו תוס' שם. בתוספתא למשנתנו, שנויה הלכה זו בסתם: "שנים שצדו את הצבי - שניהן פטורין, שאין שנים חייבין על מלאכה אחת". ויש להניח שאלו הם דברי רבי שמעון, שהרי הם שנויים משמו בתוספתא בדיני ההוצאה תוס', פי"ב יג ה"ב.
9 התוספתא למשנתנו מצרפת הלכות שניים שעשו מעשה שגם ר' שמעון מחייב בהן: "צדו הראשון והניחו, צדו השני והניחו - שניהן חייבים. צדו הראשון ונתנו לשני - הראשון חייב והשני פטור". ואף שלא הובאה דעת ר' מאיר בתוספתא ובתלמודים למשנתנו, נאמר לעיל פ"י מ"ה, במשנה שעיקרה דיני הוצאה, שר' מאיר מחייב שניים שעשו מלאכה אחת וראו פירושנו, לעיל, פ"י מ"ה.