משנת ארץ ישראל על משנה שבת י׳:ה׳

5 כאמור סדר המשפטים שונה בעדי הנוסח השונים, ברוב עדי הנוסח ובדפוסים המשפט הבא הופיע בתחילת המשנה הקודמת.

6 המוציא ככר ברשות הרבים חייב – לא נשנתה הלכה זו אלא בשביל המשך המשנה. והוציאוהו – ואם הוציאוהו. שנים - פטורים – אם הוציאו שני אנשים יחד כיכר אחד, שיכול אדם אחד להוציאו - שניהם פטורים. שני התלמודים מביאים את הדרשה הבאה גם בספרא: " 'ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה'' ויקרא ד כז. 'בעשותה' - היחיד שעשה, חייב; שנים שלשה שעשו, פטורין".

7 הבבלי מעיר שתנא קמא הוא רבי מאיר, , הסובר ששניים שהוציאו חייבים: "אמר רב יהודה, אמר רב, ואמרי לה אמר אביי, ואמרי לה במתניתא תנא: זה יכול וזה יכול - רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים... תניא נמי הכי: המוציא ככר לרשות הרבים – חייב. הוציאו שנים - רבי מאיר מחייב". מהמשך הסוגיה עולה שרבי מאיר דורש את הפסוק: " 'ואם נפש אחת תחטא'... 'בעשותה' - למעט יחיד שעשה בהוראת בית דין"., ולא לעניין שנים שמוציאים.

8 בתוספתא דיעה נוספת: "שנים אוחזין במלגז ולוגזין, בכדכד ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה, והוציאוהו לרשות הרבים - שניהם פטורין. בעגול של דבילה והוציאוהו לרשות הרבים, בקורה והוציאוה לרשות הרבים - רבי יהודה אומר: אם אין אחד יכול להוציאה, והוציאוה שנים – חייבין. רבי שמעון אומר: אף על פי שאין אחד יכול להוציאה, והוציאוהו שנים - פטורין, שאין שנים חייבין על מלאכה אחת". ובברייתא אחרת בבבלי: "ורבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו, והוציאו שנים – חייבין; ואם לאו, פטורין".לא יכול אחד להוציאו – את הכיכר או כל משא אחר. והוציאוהו שנים – חייבים – כיוון שמעשה ההוצאה לא היה יכול להיעשות בידי אחד, ושניהם שותפים הכרחיים למעשה, שניהם חייבים. ר' שמעון פוטר – משום "שאין שנים חייבין על מלאכה אחת" תוס' פ"ט י ה"י.

9 לסיכום: תנא קמא, רבי מאיר מחייב לעולם, בין אם אחד אינו יכול להוציאו בין אם אחד יכול להוציאו; רבי יהודה מחייב רק אם אחד אינו יכול להוציאו; ורבי שמעון פוטר גם אם אחד אינו יכול להוציאו.

10 לפי המשנה והברייתות בתוספתא, בספרא ובתלמוד הבבלי, רבי שמעון פוטר אף אם רק שניהם כאחד יכולים להוציאו, אלא שנמסרה גם מסורת אחרת בשם רבי שמעון. ושנינו בירושלמי: "רבי יושוע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא: קני גירדי=קנה של גרדיים - רבי פוטר, רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו רבי: כך שמעתי מאביך. אמר לו: שמשתי את אבא עומדות מה שלא שימשתן ישיבות" יב ע"ג. רבי שנה במשנתו את דעת רבי שמעון כפי ששמעה, ולא זז ממנה אף על פי שבן מחלוקתו, רבי אלעזר בר' שמעון, קרוב יותר למוסר, אביו, ולנאמר בשמו.

11 ההלכה במשנתנו, הקובעת ששניים שהוציאו פטורים משתקפת בסיפור אגדה המובא בירושלמי על רדיפות השמד שלאחר מלחמת בר—כוכבא, כשכפו האויבים על היהודים לשאת משא בשבת, והתכוונו היהודים לשאתו בשניים, "משום שניים שעשו מלאכה אחת", אך אלישע בן אבויה, שידע את ההלכה, הקפיד שישאוהו ביחיד כדי שיחללו את השבת חגיגה עז ע"ב.