משנת ארץ ישראל על משנה סנהדרין ז׳:ב׳:א׳-ב׳

2 עפ”י כתב יד קופמן

3 מצות הנישרפים – כיצד מבצעים את עונש המוות בשריפה. היו משקעים אתו בזבל עד ארכובותיו – בגוף האדם או הבהמה הארכובה היא העצם הארוכה של הרגל מהברך ולמטה, וכן שנינו: "מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם... שנים בשוק חמשה בארכובה אחד בירך..." משנה, אהלות פ"א מ"ח. ברם, דומה שבדרך כלל ארכובה היא הברך עצמה ולכן מדברת המשנה על "מן הארכובה ולמעלה, מן הארכובה ולמטה" יבמות פט"ז מ"ד; חולין פ"ד מ"ו. לא ברור למה אדם שקוע בזבל, הקונוטציה היא שלילית. אבל בחברה חקלאית לא היה זה גינוי של ממש. השיקוע בזבל חוזר גם בפרשת הנחנקים. ואולי נועד הדבר למנוע נפילה ופציעה מסלע או מאדמה קשה. להלן נאשש טיעון זה.