משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט׳:ד׳

4 היתה גבהה מן הארץ – אפוצה וגבוהה מהארץ, טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא – מה שתחתיה טמא כי הכוורת היא אוהל להביא את הטומאה. הבית טמא משום שהטומאה נכנסת הביתה, כמו במשנה הקודמת. תוכה וגבה טהור – הכוורת היא אוהל לא רק לפנים הכוורת, אלא גם לשטח שמתחת הכוורת המביא וחוצץ מהטומאה, ולכן גבה טהור, ותוכה טהור כמו בכל המשניות הקודמות. בתוכה אין טמא אלא תוכה – הטומאה בוקעת דרך הפתח החוצה ואינה מטמאת את הבית. הכוורת היא אוהל להביא טומאה ולחצוץ, ולכן אין הטומאה בוקעת לצדדים. על גבה כנגדו עד הרקיע טמא – כדין כל טומאה הנמצאת בחוץ ללא אוהל על גבה.

5 משניות ב/ד – כוורת שפניה לחוץ

6 ההבדלים בין המשניות הודגשו בקו

7 ההבדלים בין משנה ב למשנה ד ברורים. שני ההבדלים הם: 1. במשנה ד הכוורת נתפסת כאוהל להביא ולחצוץ מפני הטומאה, לכן אם הטומאה תחתיה האוהל "בולם" אותה ומעליה טהור, ואם הטומאה מעליה הכוורת בולמת את התפשטותה כלפי מטה, וכלפי מעלה היא ככל טומאה המונחת בחוץ בוקעת ועולה. 2. משום שהכוורת אפוצה הטומאה מהחוץ שמעל הכוורת אינה חודרת לבית.

8 עם זאת, עדיין קשה מדוע הטומאה מתחת לכוורת חודרת דרך הפתח האפוץ, אך לא הטומאה שמעליה. במקביל מובן שאם הטומאה בבית הרי שתוכה וגבה טהורים, כיוון שהטומאה אינה בוקעת דרך הפתח הסגור. אבל מדוע תחתיה תחת הכוורת יהא טמא? יתר על כן, אם הטומאה בתוך הכוורת תחתיה טהור, אבל אם הטומאה בתוך הבית תחתיה טמא?! והרי תחתיה היה צריך להיות טהור מקל וחומר! במשנה ב ראינו שבמקרה כזה במחולחלת גבה ותחתיה טמאים, והסברנו זאת בבקיעת הדבורים. את העובדה שאם הטומאה בתוכה תחתיה וגבה טהורים הסברנו בכך שהכוורת כקרקע, ואם כן שוב מדוע כאשר הטומאה בבית תחתיה טמא, ואם הטומאה תחתיה פנים הבית טמא? השאלה מתחזקת נוכח ההשוואה למשנה ג. גם שם מדובר בכוורת אפוצה, ושם אם הטומאה בבית תחתיה וגבה טהורים, ומדוע העובדה שהכוורת גבוהה מהקרקע גורמת לטומאה לבקוע מהבית ביתר עצמה ולטמא למטה ולא למעלה? בדוחק רב ניתן לטעון שאם הכוורת גבוהה ואפוצה ואולי גם גדולה היא מהווה אוהל מושלם, וכאוהל היא מחברת את הבית עם השטח שמחוץ לבית הנמצא מתחת לכוורת. אמנם הכוורת מהודקת לפתח, אך אין היא מחוברת ממש אלא רק מונחת, והטומאה בכל זאת בוקעת מתחת לאוהל המשותף. זו גם הסיבה לכך שאם הטומאה מתחת לכוורת היא חודרת לבית. הסבר זה דחוק, ואיננו "הלכתי"-משפטי.

9 נמצאנו למדים שלא כל ההלכות במשנה אחידות, וגורם זה של התפשטות הטומאה לא היה קבוע.

10 לשם הבהרת ההלכות נציג גם את משנה ג בניגוד למשנה ד. בשתיהן מדובר בכוורת אפוצה, אבל משנה ג עוסקת בכוורת נמוכה שאיננה אוהל בגלל המרחק הקצר מהקרקע ואילו משנה ד בכוורת גבוהה שהיא אוהל על מה שמתחתיה. ההבדלים צוינו בקו, וכולם נובעים מכך שבמשנה ד תחת הכוורת הוא כאוהל ומביא טומאה תחתיה, ואף מחבר בין הבית לתחת הכוורת והטומאה יוצאת לשני הכיוונים.

11 משניות ג/ד – כוורת שפיה לחוץ

12 כפי שרמזנו בסוף משנה א, ההלכות במשנתנו שונות מאלו של מגדל. דין מגדל העומד בפתח ופיו החוצה נדון לעיל פ"ד מ"ג. שם מדובר במגדל גדול, ואנו מעריכים שדינו של מגדל קטן שונה, כמוסבר בטבלה להלן.

13 מגדל וכוורת שפיהם החוצה

14 ההבדלים הם שניים:

15 1. אם הטומאה בבית תוכן המגדל תמיד טמא, ותוכן הכוורת טהור. ברם בדיוננו בפרק ד הבאנו גם ברייתא שלפיה התוכן טהור, ואף הצענו לזהותה עם שיטת רבי יוסי הזהה או קרובה לשיטת בית שמאי. אם כן, אפשר להציע שתי הצעות. האחת שמשנתנו היא כדעת הברייתא שם רבי יוסי ואולי גם בית שמאי, או שבתוכן הכוורת הקלו משום שחסו חכמים על ממונם של ישראל. במגדל הניחו בדרך כלל בגדים וכלים שניתן לטהרם, ואילו בכוורת היה דבש שאי אפשר לטהרו על ידי טבילה במים. חכמים חסו על ממונם של ישראל וטיהרו את תוך הכוורת מתוך שרצו להגן על הדבש היקר, לעומת זאת קל היה להם לטמא בגדים שניתן להטבילם ולטהרם בקלות. שיקול זה של הקלה במה שהוא בר תיקון מופיע בסדרת הלכות אחרות, והצענו אותו במבוא.

16 2. ההבדל השני הוא שאם טומאה בתוך המגדל הגדול הבית טהור, והלכה זו מתאימה לדין אפוצה, ואילו ההלכה במגדל קטן תוך הבית טהור מתאימה למחולחלת.

17 כבר לעיל הצענו שדין אפוצה כדין כוורת גדולה. או שחכמים התכוונו שהכוורת אפוצה וגדולה, או שדין אפוצה כדין כוורת גדולה. שתיהן עשויות לנחת ואינן מיועדות לטלטול, ולכן דינן שווה. ההשוואה עם משנת מגדל מחזקת טענה זו.