משנת ארץ ישראל על משנה אהלות 18 פרקים

משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט׳:י״ב

« משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט׳:י״א משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט׳:י״ג »

12 שבת פתח ↗

פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: וַחֲדָא פָּרָה הַוְיָא לֵיהּ? וְהָא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תְּרֵיסַר אַלְפֵי עִגְלֵי הֲוָה מְעַשַּׂר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כׇּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא.

12 ברכות פתח ↗

דִּלְמָא מְעַבְּרִין לָךְ. אֲמַר לַהּ: לִשְׁתַּמַּשׁ אִינָשׁ יוֹמָא חֲדָא בְּכָסָא דְמוֹקְרָא, וְלִמְחַר לִיתְּבַר. אֲמַרָה לֵיהּ: לֵית לָךָ חִיוָּרָתָא. הָהוּא יוֹמָא בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנֵי הֲוָה, אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא וְאִהַדַּרוּ לֵיהּ תַּמְנֵי סְרֵי דָּרֵי חִיוָּרָתָא. הַיְינוּ דְּקָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. וְלֹא ״בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה״.

14 חולין פתח ↗

אֶלָּא, דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: טוּמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָמֵא, אִי מִשּׁוּם דְּדֶרֶךְ טוּמְאָה לָצֵאת, וְאִי מִשּׁוּם דְּטוּמְאָה טְמוּנָה בּוֹקַעַת. וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי: וּדְקָאָמְרַתְּ דֶּרֶךְ טוּמְאָה לָצֵאת – יָכוֹל הוּא לְהוֹצִיאָהּ לַחֲצָאִין אוֹ לְשׂוֹרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ, וּדְקָאָמְרַתְּ טוּמְאָה טְמוּנָה בּוֹקַעַת – טוּמְאָה טְמוּנָה אֵינָהּ בּוֹקַעַת.

15 זבחים פתח ↗

מַתְנִי׳ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כַּצָּפוֹן. גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹמֵר הָיָה ר׳ יוֹסֵי, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. וּמַאי ״כְּאִילּוּ״? מַהוּ דְּתֵימָא בָּעֵינַן ״עַל יָרֵךְ״ – וְלֵיכָּא; קָא מַשְׁמַע לַן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דְּחֶצְיוֹ בְּצָפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם?! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלָה! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – שְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ״ – רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כּוּלּוֹ לְעוֹלָה וְכוּלּוֹ לִשְׁלָמִים. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים; דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלּוֹ לְעוֹלָה כָּשֵׁר, הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְעוֹלָה – כָּשֵׁר, כּוּלּוֹ לִשְׁלָמִים מִיבַּעְיָא?! וְאִידָּךְ – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עוֹלָה הוּא דִּדְחִיק לֵיהּ מָקוֹם; אֲבָל שְׁלָמִים, דְּלָא דְּחִיק לֵיהּ מָקוֹם – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן. גּוּפָא – אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מַאי כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע? אִילֵימָא אַמָּה יְסוֹד אַמָּה סוֹבֵב – הַאי גּוּפֵיהּ מִזְבֵּחַ הוּא! וְעוֹד, מַאי ״כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע״? וְכִי תֵּימָא דְּעָבֵיד מְחִילּוֹת בַּקַּרְקַע וְשָׁחֵיט בְּהוּ – וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי מִזְבֵּחַ?! וְהָתַנְיָא: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ – שֶׁיְּהֵא מְחוּבָּר מֵאֲדָמָה בַּאֲדָמָה; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּין. לָא צְרִיכָא, דְּבַצְּרֵיהּ בַּצּוֹרֵי. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר אִיתָא לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא תְּנֵינָא לַהּ בְּמַתְנִיתִין?! נְפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח – דִּתְנַן: בֵּירְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵינָה יָפִים לְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת; כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת; בְּאוֹמֶד חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. וּבְשַׁבָּת – בְּאוֹמֶד שְׁמוֹנֶה סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּמַאי סִימָנָא? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא,

15 תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

הלכה: נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר כול׳. תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּמַהֲמוֹרוֹת. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּאֲרָזִים. אוֹתוֹ הַיּוֹם מִתְאַבֵּל וּלְמָחָר הָיָה שָׂמֵחַ. לוֹמַר שֶׁיַּנִּיחוּהוּ אֲבֹתָיו מִן הַדִּין.

12 היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או על גבה הכל טמא אלא תוכה בתוכה הכל טמא – זו משנה ב לעיל, ושוב המשנה למעשה מיותרת.

13 במי דברים אמורים – במשנה א המדובר בכוורת שאינה גבוהה מהארץ, בזמן שהיא כלי היתה פחותה ופקוקה בקש – אם היא פחותה ופקוקה היא כלי, וקל וחומר אם היא כלי שלם, או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד הרקיע טמא בתוכה אין טמא אלא תוכה – זו בדיוק משנה ג לעיל, אלא שהכוורת בחוץ ולא בתוך הבית וממילא לא מתעוררות השאלות של מעבר הטומאה מהחוץ לתוך הבית. גם משנה זו מיותרת, אלא שיש בה שתי תוספות חשובות: "1. או מחזקת ארבעים סאה 2. כדברי חכמים". ממבנה המשנה ברור ש"מחזקת ארבעים סאה" היא מקבילה ל"אפוצה" שבמשנה ג. בפרק הקודם הבחינה המשנה בין כוורת גדולה נפח ארבעים סאה בלח, שהם שישים ביבש ובין כוורת קטנה פ"ח מ"א ומ"ג. הגדולה "מביאה וחוצצת" והשנייה "מביאה ואינה חוצצת". משנתנו ומשנה ג מנוסחות באותם מטבעות לשון. משנה ג מצדה מנוסחת כמו כל גוש המשניות א-ח. בתנאים אלו אין אלא להסיק שדין אפוצה הוא כדין כוורת גדולה, וברוח זו פירשנו את המשניות לעיל. מעתה, ניתן להציע שתי הצעות פירוש. או שהמשניות הקודמות שעסקו ב"אפוצה" עסקו בכוורת שהיא גם גדולה וגם מהווה כלי, או שהכוורת הגדולה דינה נקבע משום שאינה מיטלטלת, וגם כוורת אפוצה אינה מיטלטלת, ולכן דינן שווה.

14 התוספת השנייה היא "כדברי חכמים", כלומר שכל ההלכות הללו הן רק לשיטת חכמים, ובהמשך משנה יד ייזכרו החכמים החולקים ונביא את עמדותיהם. המינוח "כדברי" רבי פלוני או "כדברי" חכמים אין משמעו אלא דברי רבי פלוני, והאות כ' באה להדגשה. כן הוא בברכות פ"ה מ"ה וצוטט בהגדת הפסח: "הרי אני כבן שבעים שנה". בתלמוד הבבלי ברכות כח ע"א, בתיאור מעשה הורדת רבן גמליאל מנשיאותו ומינויו של רבי אלעזר בן עזריה במקומו, נאמר שרבי אלעזר בן עזריה אמר "הריני כבן שבעים שנה" אולם לא היה אלא בן שמונה עשרה וכשמינוהו לנשיא נעשה לו נס, שערות זקנו צמחו וגדלו והפכו להיות לבנות, ונראה כבן שבעים. מעשה זה נרמז גם במקבילה בתלמוד הירושלמי שם פ"ד ה"א, ז ע"ד, ולא עוד אלא שנאמר שלא היה אלא בן שש עשרה. אולם הסוגיה בירושלמי למשנת ברכות פ"א, ג ע"ד הבינה את הדברים כפשוטם שרבי אלעזר בן עזריה היה בן שבעים שנה, שכן היא מעירה שאף על פי שהרבנות מקברת את בעליה זכה רבי אלעזר בן עזריה לזקנה. ממקורות תלמודיים שונים משתמע שרבי אלעזר בן עזריה היה כבר בוגר בימי הבית, ובימי הורדת רבן גמליאל היה במיטב שנותיו. בבבלי מגילה כו ע"א מסופר שרבי אלעזר בן עזריה כך בכל כתבי היד וראשונים קנה בית כנסת של טרסיים בירושלים ועשה בו כל צרכיו, ובוודאי אירע המעשה לפני החורבן. בבבלי שבת נד ע"ב מסופר על נוהגו בהפרשת מעשר בהמה, ואין מעשר בהמה נוהג אלא בפני הבית. אם כן, הניסוח "כבן" שבעים שנה בא רק להדגשה.

15 היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא – הכוורת היא אוהל, בתוכה – טומאה בתוך הכוורת, תוכה טמא – הטומאה מצויה בכוורת ולכן רק הכוורת טמאה והטומאה כלואה בתוכה, על גבה כנגדו עד הרקיע טמא – זו משנה ד לעיל.

16 כאמור, משניות יא-יב הן מיותרות וחוזרות על ההלכות הקודמות. העורך הביאן כנראה רק בשביל התוספות שבמשפט הקודם במשנה.

12 מגילה פתח ↗

מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טוּרְסִיִּים שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁמְּכָרוּהָ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְעָשָׂה בָּהּ כׇּל צְרָכָיו, וְהָא הָתָם דִּכְרַכִּים הֲוָה! הָהִיא, בֵּי כְנִישְׁתָּא זוּטֵי הֲוָה, וְאִינְהוּ עַבְדוּהּ.

15 מסכת שמחות פתח ↗

מרביצין עליהם יין ושמן דברי רבי עקיבא שמעון בן ננס אומר שמן ולא יין מפני שהיין מטרף וחכמים אומרים לא שמן ולא יין מפני שמברכין עליהן את הסיכה אבל נותנין עליהן חפירין יבישין אמר רבי אליעזר בר צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתי קברני תחילה בבקעה ובסוף לקט עצמי ותנם בגלוסקמא ברארין ואל תלקוט אתה בידך וכן עשיתי לו נכנס יוחנן וליקט ופרס עליהן אפיקרסין נכנסתי וקרעתי עליהן ונתתי עליהם חפירין יבישין כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו:

« משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט׳:י״א משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט׳:י״ג »