משנת ארץ ישראל על משנה מכשירין ג׳:א׳

1 כל הפרק עוסק בבדיקת מקרים מיוחדים של הרטבת פֵרות האם הם בבחינת "כי יותן" והפרות מוכשרים לקבל טומאה, או שהמים לא היו לרצון והפרות טרם הוכשרו לקבל טומאה. פרק זה הוא המשך פרק א, ואילו פרק ב כולו יחידה נפרדת שאינה עוסקת בנושאי הכשר טומאה.

2 שק שהוא מלא פירות ונתנו על גף הנהר – גף הנהר הוא קיצור של "אגף", כלומר גדה. הנחל עלול לעלות על גדותיו ולהרטיב את המים. או על פי הבור – הוא שם את השק במקום יבש, אבל יש חשש שכל מי שישאב מים ירטיב את השק. או על מעלות המערה – המערה חצובה בסלע, ויורדים אליה במדרגות משנה, מקוואות פ"ד מ"ד; פ"ז מ"ז. אם נכנס מישהו למערה או נופל שם חפץ – פני המים עולים איור 7. כפי שנעלה במשנה הבאה, החשש איננו מהרטבה מקרית אלא מהלחות המתנדפת באוויר ונספגת בפרות. כידוע המים מתאדים, והם מתעבים והופכים לטיפות ומרטיבים את הפרי. ושאבו – הפרות ספגו מים. חכמים סבורים כנראה שהפרות שואבים רטיבות מהמאגר, אף ללא הרטבה ישירה, כפי שנראה במשנה הבאה. כל ששאבו בכי יתן – הפרות שנרטבו הם ב"כי יותן", כלומר המים נחשבים לכאלה שהרטיבו מרצון. הגדרת הרצון במשנה זו היא כשהבעלים עשו מעשה העשוי להוביל להרטבת המים, ולא נקטו באמצעים נגד הרטבה, אף שאין כאן מעשה ישיר וגם לא מחשבת רצון. רבי יהודה אומר כנגד כל שהוא כנגד המים בכי יתן – הפרות שהם במגע אפשרי עם מים הם ב"כי יותן", כלומר זו הרטבה מרצון, ושאינו כנגד המים אינו בכי יתן – הפרות שאינם בקו המגע החיצוני אינם ב"כי יותן"; אילו רצה בעליהם להרטיבם היה מסדר שיהיו קרובים לקו מים. ההגדרה המדויקת של "כי יותן" תידון בהמשך הפרק, ובסופו ננסה לסכם את גישת ההלכה למונח זה.

3 אין במשנתנו "תחילה" ו"סוף" ולפיכך אין כל קשר בינה לבין הכלל בפ"א מ"א, אבל משנתנו היא אחת הדוגמאות שסיכם רבי יהושע לעיל פ"א מ"ג.

4 איור 7א. מעלות בבריכה ביער שוהם. צילם ב' זיסו.

5 איור 7ב. מעלות מדרגות בבריכה בחורבת מטוי. צילם ש' דר..

6 איור 7ג מדרגות מעלות לבריכה ביער שוהם צילם ב' זיסו.