משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ח׳:ב׳

מהדורה: סדר זרעים, מאת שמואל ספראי וזאב ספראי, תל אביב. תשס"ח-תשע"ו

מפרשים:
2 בספר דברים נאמר: "לא תחרֹש בשור ובחמֹר יחדו" כב י, ובמדרש ההלכה אנו קוראים: "לא תחרוש בשור וחמור יחדו, יכול לעולם כשהוא אומר למען ינוח שורך וחמורך כבר שור וחמור עושים מלאכה כלומר, הם חייבים לנוח ביום שבת אך בשאר ימות השבוע עושים מלאכה, אם כן למה נאמר לא תחרוש בשור וחמור – זה עם זה. שור וחמור, אין לי אלא שור וחמור, מנין לשאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור וחמור? תלמוד לומר לא תחרוש מכל מקום" פיסקא רלא, עמ' 264. חכמים במשנתנו אסרו לא רק לחרוש זה עם זה בכל בהמה וחיה משני מינים אלא אף לעשות שאר מלאכות, כגון משיכה והנהגה.
3 בהמה עם בהמה – משני מינים, וחייה עם חייה – משני מינים, בהמה עם חייה וחייה עם בהמה טמאה עם טמאה – משני מינים, וטהורה עם טהורה – משני מינים, וטמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה – הדוגמאות בחלקן מיותרות ולפנינו ייתור לשון, אלא שהמשנה ערכה את כל הדוגמאות האפשריות, ומצינו כיוצא בדבר במשנת יבמות פי"ד מ"ג וכן לעיל פ"א מ"ז. בסדר הדוגמאות יש הבדלים בין עדי הנוסח השונים.
4 אסורין לחרוש – כל שני מינים שפירשה המשנה אסורים לחרוש יחד, ולמשוך – בין למלאכה כמשיכת העגלה "או אבן וכיוצא בהן" רמב"ם, ולהנהיג – "הוא שיקשור אותם יחד ויוליכם" שם. בתלמוד הירושלמי לא ע"ג הובאה ברייתא המלמדתנו שאף המנהיג בקול נתחייב.