משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ו׳:ט׳

9 המשנה סודרת פרטים שונים מהלכות עריס. במשניות הקודמות בפרקנו ערוכות הלכות העריס על צורותיו השונות, האפיפיורות והקנים, על אילן מאכל ואילן סרק, ובמשנתנו ערוכות ההלכות על הפרח היוצא מן העריס ועל הדלית הבודדת. המשנה היא מעין לקט של פרטים היוצאים מן העריס.

10 הפרח היוצא מן העריס – הפרח הבולט מן העריס, רואין אותו כאילו מטוטלת – אנך עמוס ז ז ברזל או עופרת הקשור לחוט ומודדים בו את הקיר בשעת הבנייה אם הוא מכוון היטב. במשנת כלים: "האולר והקולמוס והמטוטלת" פי"ב מ"ח.

11 תלוייה בו – בפרח, כנגדו אסור – מלזרוע בשטח שמתחת לפרח אף אם הוא יוצא מחוץ לעריס או מחוץ לגדר, ובתלמוד הירושלמי: "תמן אמרין את רואה כילו שפוד שלמתכת תחוב בו... עד מקום שהוא נקמז" ל ע"ג, כלומר נתחב באדמה, והשטח עד אותו קו אסור בזריעה. "מטוטלת" כמעט בכל הנוסחאות, ורק בכי"מ ובשני כתבי יד של פירוש הרמב"ם: "מטוטלות".

12 וכן בדלית – וכן בזמורת גפן בודדת המודלית על גבי קנים או אפיפיורות ויוצא הימנה פרח, כנגדו אסור להביא זרע.

13 המותח זמורה מאילן לאילן – מגפן אחת לגפן האחרת, תחתיה – תחת הזמורה, אסור – להביא זרע.

14 סיפקה – לזמורה, בחבל או בגמי – הזמורה קצרה הייתה לחברה לאילן והאריכה בחבל או בגמי, תחת סיפוק – תחת הסיפוק של החבל או הגמי, מותר – להביא זרע.

15 עשאן – לחבל או לגמי, כדי שיהלך עליו החדש – כדי שתהלך על החבל הצמיחה החדשה של הזמורה, אסור – להביא זרע תחתיו, וכמו ששנינו במשנה הקודמת בדיני קנים היוצאים מן העריס. בלשון חכמים "ספוק" או "סיפוק" הוא קשירת ענף אחד לענף אחר כדי שיתאחו ובכך יחודש הענף ויניב פרות. ייתכן שלסיפוק זה מתכוונת המשנה כאן, שקשר זמורה חדשה לזמורה הישנה כדי להאריכה.

16 בתלמוד הירושלמי סיכמו כי אסור להביא זרע לא תחת האשכולות ולא תחת העלים, ו"אפילו תחת העלין אסור ומקדש" ל ע"ג.