משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ז׳:ח׳

« משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ז׳:ז׳ משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ז׳:ט׳ »

8 עבודה זרה פתח ↗

וְהִנְאֲךָ, וְעָלָיו נִתְפַּסְתָּ? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, הִזְכַּרְתַּנִי, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִיפּוֹרִי, וּמָצָאתִי אָדָם אֶחָד מִתַּלְמִידֵי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סְכַנְיָא שְׁמוֹ. אָמַר לִי: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: ״לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וְגוֹ׳״, מַהוּ לַעֲשׂוֹת הֵימֶנּוּ בֵּית הַכִּסֵּא לְכֹהֵן גָּדוֹל? וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם.

9 ספרי זוטא פתח ↗

מן העזים, לחלוק את הגנוב ואת הגזול שידעו בו הרבים והשעיר שנתן ריח והחולה. מן העזים, ומן העזים לרבות שאר כל הפסולין:

9 גיטין פתח ↗

וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ: תָּנוּ רַבָּנַן: גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בְּבִירָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַעְקֵעַ כׇּל הַבִּירָה כּוּלָּהּ וּמַחְזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי מָרִישׁ בִּלְבַד, מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִין.

8 החומר ההלכתי הזהה למשנתנו מופיע במשנה כלים פ"ה מ"ה: "1. מוסף התנור של בעלי בתים טהור. 2. ושל נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד. 3. רבי יוחנן הסנדלר אומר מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק, כיוצא בו 4. מוסף היורה של שולקי זיתים טמא ושל צבעים טהור". המשפט הרביעי הוא משנתנו.

9 העיד מנחם בן סנגיי – כך גם ב-מל, מפ, בדפוס סגנאי. על מוסף היורא של שולקי זיתים – יורה הוא כלי, סוג של תנור. התנור משמש לשולקי זיתים. אפשר שהכוונה לבישול הגרעינים לאחר שמיצו את השמן בלחיצה, כדי להוציא את שאריות השמן. אפשר שהכוונה לבישול כתחליף לסחיטה. שיטה זו מצויה עד היום בכפר המסורתי בצפון עבר הירדן. אפשר שהכוונה לבישול הזיתים כדי לחלוץ את הגרעינים לעיל פ"ד מ"ו, שהוא טמא – נחשב לכלי ומקבל טומאה. ושל צבעים – מכיני הצבע על ידי בישול והשרייה ברותחים של שורשי ירקות שהוא טהור – איננו כלי. היורה עצמה היא כלי כמובן, אבל המוסף שהוא תוספת של מדף או תוספת אחרת לתנור, הוא ספק כלי. שהיו – חכמים אומרים חלוף הדברים – של צָבָּעים טמא, ושל שולקי זיתים טהור. בתוספתא מתברר ששוב אין כאן רק מחלוקת אלא משנה קדומה, ומנחם עקר את ההלכה הקדומה. "העיד מנחם בן סונגאי שהוצבע שהוא צָבָּע על מוסף יורה של שולקי זיתים שהוא טמא, ועל של צבעים שהוא טהור. שבראשונה היו אומרים חילוף הדברים. וכשהושיבוהו בישיבה היו תמיהין עליו הכל אמר להן כך וכך אם איני ראש לכל הבאים אחריי" תוספתא, פ"ג ה"א.

10 מנחם זה היה כנראה תלמיד חכם שאיננו מובהק, ובזכות עדותו נמנה עם חכמי הדור במעמד שאנו כיום מתקשים לפרשו. הוא מומחה לנושא שכן הוא צבע בעצמו ועדותו מתקבלת, ו'כפרס' עליה מושיבים אותו במושב יוקרתי בבית המדרש.

11 כפר סוגנייא מזוהה בדרך כלל עם כפר סכנין שבגליל. ייתכן שמקור שמו במילה "סגן", שהיא מונח פרסי לפקיד בכיר גם במקדש היה סגן. בפפירוסים שנתגלו בנחל דליה, ומקורם בפחוות שמרין שומרון של שלהי התקופה הפרסית, מופיע תדיר אדם הנושא את התואר "סגן" וחותם על המכתבים יחד עם הפחה. אם כך הוא הרי שלפנינו שריד משם פרסי, ויישוב שנקרא כך משום שהיה נחלתו של ה"סגן" בשומרון או בגליל. שם שנקבע בתקופה הפרסית הוא תופעה נדירה בארץ. לאחר מכן התגלגלה המילה גם לארמית, ואף במקדש היה תפקיד של סגן הכוהנים.

12 מסוגנייא זו הביאו למקדש יין: "ומנין היו מביאין את היין? קרותים והטולים אלפא ליין, שניה להן בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סגנה בבקעה" משנה, מנחות פ"ח מ"ו. בית רימא ובית לבן הם בצפון הר יהודה. קשה לתאר שכפר סגנה הוא בגליל, שכן אזור זה אינו מתואר כאזור מובהק של גידול יין. לכן עדיף לזהותו עם יישוב בשפלת לוד, גם אם אין בידנו להציע זיהוי מדויק.

13 כפר סכנין שבגליל מופיע במקורותינו בשם "כפר סכניא", "סכנין" או "סיכנין". מכאן בא החכם רבי חנינא בן תרדיון תוספתא, תענית פ"א הי"ד, וגם המין הנוצרי יעקב איש כפר סכנין תוספתא, חולין פ"ב הכ"ד, עמ' 503; בבלי, עבודה זרה יז ע"א; כז ע"ב ועוד. התלמוד הבבלי מייחס ליישוב "כפר סכניא של מצרים" סיפור גבורה של שבויים יהודיים גיטין נז ע"א; רות זוטא, פג ו. הכינוי "של מצרים" אינו ברור, וייתכן שהכוונה לסוג סיפורים העוסקים באיפוק מיני בניגוד למנהג שחז"ל מייחסים למצרים. או אולי הנוסחה צריכה להיות 'כפר של נוצרים', שכן יעקב איש כפר סכניה לא היה נוצרי בודד, אלא מנהיג קבוצה של מינים כאלה. מכל מקום, בכל עדי הנוסח של מעשים אלו נשמר המרכיב של האות כ"ף, ועל כן יש להפריד כנראה בין כפר סכנין לכפר סוגנין סיגנא, סגנא, סגנייא, סוגנייה.

14 מוסף היורה נזכר במשנת כלים פ"ה מ"ה יחד עם מוסף התנור, ויש קרבה בין שני הכלים. את היורה העמידו על האש, אך לפעמים גם השתמשו בה כתנור, כלומר שברו בה פתח לתא בעירה להלן מ"י. ייתכן, אפוא, שמנחם זה בא מסוגנא וסוגנה היא סכנין ושם היה מרכז לייצור תנורים. והוא העיד על הנוהג ההלכתי של שמירת הטהרה בכלים שנוצרו בכפר שלו. בתוספתא נוספה מילה על עדותו: "העיד מנחם בן סונגאי הוצבע שהוא צבע" עדיות פ"ג ה"א, עמ' 459. אם כן עדות בעל מקצוע יש כאן. לפי התוספתא המקצוע הוא צביעה, ואפשר שבאותו כפר הכינו תנורים להכנת צבעים וצבעו כאחד. עוד מסופר: "אמר רבי אליעזר מעשה ונפלה דליקה בגרני כפר סגנא ותרמו מן הטהור על הטמא" תוספתא, תרומות פ"ג הי"ח. מעשה זה מעיד על אזור גידול דגנים, ועל גרנות צפופות שהאש עוברת בהן מזו לזו.

15 בארץ ישראל היו בתי מלאכה רבים לכלי חרס. בדרך כלל התמחה כל אחד מהם בתחום מסוים. כך, למשל, כלי כפר חנניה הם כלי הגשה וכלי כפר שיחין הם ברובם כלי אגירה לפי המקורות ונרות לפי הממצא הארכיאולוגי. באזור עזה-אשקלון ייצרו אמפורות ששימשו להובלת יין ושמן, בבית נטיף הכינו נרות ובכפר סוגנין ובשיחין הכינו תנורים.

16 הזכרנו את היורה, וכרגיל היא דוד גדול, אך לעתים היא סוג של תנור. המשנה להלן מזכירה את יורות הערביים, שהן תנור מאולתר בור שחופרים בקרקע ומצפים בטיט. תפקוד דומה עולה מסדרת מקורות נוספת, כגון: "האומר הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערבים" משנה, מנחות פ"ה מ"ט; ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה י ה"ג, י ע"ג. מיורות אלו יש מאפה, אך לא מאפה רגיל אלא קרוב יותר לתבשיל, ולכן אין זה לחם. גם בבית המרחץ יש בית יורות שהוא מיכל המים החמים המתחממים תדיר ובאופן רציף תוספתא, בבא בתרא פ"ג ה"ג, וכן משמע ממקורות נוספים.

17 לגופה של הלכה, השאלה היא האם המוסף הוא צורך הכלי. היורה היא דוד גדול שבו בישלו יחדיו מים עם חומרי צבע מן הטבע וחומרי ייצוב מן הטבע. ההבחנה בין היורה של שולקי זיתים לזו של מכיני הצבעים מוצגת במשנתנו כמחלוקת, ובתוספתא היא מוצגת כהתפתחות היסטורית. משנת כלים מעלימה את כל ההתחבטות ומציגה הלכה מוסכמת. מהמשנה שלנו עדיות עולה שההלכה איננה מוסכמת, ומשנת כלים כתוספתא עדיות.

18 בתוספתא יש שתי תוספות הקשורות לרבי יוחנן הסנדלר, וראו פירושנו למשנת כלים.

19 משנתנו היא מקור עצמאי שאולי מסכת כלים השתמשה בו, אך תוכנה מוסיף על משנת כלים, והיא איננה תלויה בה.

8 גיטין פתח ↗

רַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה וְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִיָּה וְרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא הָווּ יָתְבִי גַּבֵּי הֲדָדֵי, אָמְרִי: אִי אִיכָּא דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מִילְּתָא מִכְּפַר סְכַנְיָא שֶׁל מִצְרַיִם, לֵימָא.

9 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל צִבּוּר הַנְּסָכִים בָּאִין, וְלֹא מִשֶּׁל יְחִידִים, וְלֹא מִשֶּׁל גֵּרִים, וְלֹא מִשֶּׁל נָשִׁים, וְלֹא מִשֶּׁל עֲבָדִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁיִּשְׁקְלוּ אוֹ יִשְׁתַּתְּפוּ, אָמַרְתָּ וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, לְרַבּוֹת יְחִידִים, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְרַבּוֹת נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים לְהַנְהִיגָם בְּמִצְווֹת. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִין נְסָכִים לְעוֹלוֹת נָכְרִים, לְעוֹלוֹת תּוֹשָׁבִים, לְעוֹלוֹת הַנִּמְצָאוֹת, וְעַל יְדֵי מִי שֶׁהֵנִיחַ עוֹלָתוֹ וּבָרַח. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִין נְסָכִים לְשַׁלְמֵי נָכְרִים, וּלְשַׁלְמֵי תּוֹשָׁבִים, וְלִשְׁלָמִים הַנִּמְצָאִים, וְעַל יְדֵי מִי שֶׁהֵנִיחַ שְׁלָמָיו וּבָרַח. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִים שְׁקָלִים וְלוֹקְחִים מֶלַח שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים מוֹלְחִין בּוֹ חַטְּאוֹתֵיהֶם וּמִנְחוֹתֵיהֶם וּמוֹלְחִין בּוֹ אֶת הָעוֹרוֹת. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִים עֵצִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים מְבַשְּׁלִין בּוֹ אֶת חַטְּאוֹתֵיהֶן וּמִנְחוֹתֵיהֶן, וְעוֹשִׂין בּוֹ מְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדּוֹ. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִים פָּרַת חַטָּאת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְעַל יְדֵי כֹּהֵן הַמְּאַבֵּד, וְעַל יְדֵי מִי שֶׁשִּׁנָּה וְעָשָׂה חַטַּאת הָעוֹף לְמַעְלָה, וְחַטַּאת בְּהֵמָה לְמַטָּה, חוֹבָה כִּנְדָבָה וּנְדָבָה כְּחוֹבָה, וּלְבוּשֵׁי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיּוֹם הַכִּיפּוּרִים, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו. כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, קַבֵּל עָלֶיךָ עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא לָאָרֶץ. יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ יְהוּ חַיָּבִין לְהַקְרִיב נְסָכִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָמַרְתָּ, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אַתֶּם חַיָּבִין לְהַקְרִיב נְסָכִים, וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אוֹ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם אֵין לִי אֶלָּא בֵּית הַבְּחִירָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת בָּמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" לְרַבּוֹת בָּמָה אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יָכוֹל יַעֲשׂוּ בָּמָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְיַקְרִיבוּ עָלֶיהָ נְסָכִים, אָמַרְתָּ, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אַתֶּם עוֹשִׂין בָּמָה, וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ. עֹלָה אוֹ זֶבַח, אַחַר שֶׁיִּזָּבְחוּ הָאִשִּׁים יִקְרְבוּ הַנְּסָכִים, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ נְסָכִים לָאִשִּׁים. יָכוֹל אִם קָדְמוּ נְסָכִים לָאִשִּׁים יְהוּ כְּשֵׁרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'", אִם עָשִׂיתָ רֵיחַ נִיחוֹחַ הַנְּסָכִים בָּאִין, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁיִּקְדְּמוּ לָאִשִּׁים. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה, יָכוֹל כָּל הָעוֹלָה לָאִשִּׁים יְהֵא טָעוּן נְסָכִים, וַאֲפִלּוּ מִנְחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה". שְׁלָמִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "זֶבַח". תּוֹדָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ זֶבַח", יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אַף בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח חַטָּאת וְאָשָׁם, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִּנְדָבָה", בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה טָעוּן נְסָכִים, שֶׁאֵין בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה אֵין טָעוּן נְסָכִים. מַשְׁמָע לְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ, וְלֹא אוֹצִיא אֶת חוֹבוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת הָרֶגֶל בָּרֶגֶל, וּמַאי נִיהוּ עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם", כָּל הַבָּא בְּמֹעֲדֵיכֶם טָעוּן נְסָכִים. מַשְׁמָע לְהָבִיא אֶת אֵלּוּ, אָבִיא שְׂעִירֵי חַטָּאת הוֹאִיל וּבָאִין חוֹבָה בָּרֶגֶל, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח", בֶּן בָּקָר בִּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָא, לְהַקִּישׁ אֵלָיו, מַה בֶּן בָּקָר מְיֻחָד בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, אַף כָּל בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה. לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "עֹלָה", שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ עוֹלַת הָעוֹף בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן" דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִיָּה, רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר זֶבַח, וְעוֹף אֵינוֹ זֶבַח. אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן", לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא א, ב "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן", יָכוֹל הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה יָבִיא מִשְּׁנֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן", רָצָה אֶחָד מֵבִיא רָצָה שְׁנַיִם מֵבִיא. וְרַבִּי יוֹנָתָן, לָמָּה לִי קְרָא, הָא אָמַר עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב יַחְדָּו. אִצְטְרִיךְ סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וּכְתִיב "וּמִן הַצֹּאן", כְּמָאן דִּכְתִיב יַחְדָּו דָּמִי. וּלְרַבִּי יֹאשִיָּה דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלֹא כְּתִיב יַחְדָּו כְּמַאן דִּכְתִיב יַחְדָּו דָּמִי, לִבָּעֵי קְרָא, הָא כְּתִיב ויקרא א, ג "וְאִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר" וְגוֹ' "וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ", וְאִידָךְ, אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי בִּמְפָרֵשׁ, אֲבָל בִּסְתָמָא לֹא, קָא מַשְׁמָע לָן. תּוֹדָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ זֶבַח". אַטּוּ תּוֹדָה לָאו זֶבַח הוּא, אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאַיְיתִי לֶחֶם בַּהֲדֵיהּ וְלֹא תִּבָּעֵי נְסָכִים, וּמַאי שְׁנָא מֵאֵיל נָזִיר דְּאִיכָּא בַּהֲדֵיהּ לֶחֶם וּבָעֵי נְסָכִים, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְהָתָם שְׁנֵי מִינִין, וְהָכָא אַרְבַּעַת מִינִין, קָא מַשְׁמָע לָן. וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה וְלֹא בָּעֵי עוֹלָה, אִי לֹא כְּתִיב עוֹלָה הֲוָה אֲמִינָא, וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' כְּלָל, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה פְּרָט, לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ, חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אַף כָּל שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אוֹצִיא חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁהֵן בָּאִין עַל חֵטְא, אָבִיא בְּכוֹר מַעֲשֵׂר וּפֶסַח שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה". הַשְׁתָּא דְּכָתַב רַחֲמָנָא עֹלָה כְּלָל וּפְרָט מַאי מְרַבִּית בֵּיהּ, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב וְעוֹמֵד, אַף כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב וְעוֹמֵד, לְהָבִיא וְלָדוֹת קָדָשִׁים, וּתְּמוּרָתָן, וְעוֹלָה הַבָּאָה מִן הַתְּמוּרוֹת, וְאָשָׁם שֶׁנִּתָּק לְרַעְיָה, וְכָל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין. וְהַשְׁתָּא דְּאָמַרְתָּ אוֹ לִדְרָשָׁא, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה לָמָּה לִי, לְחַלֵּק אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא עַד דְּמַיְיתִי נֵדֶר וּנְדָבָה לֹא מַיְיתִי נְסָכִים, קָא מַשְׁמָע לָן דְּאִי אַיְיתִי נֵדֶר לְחוּדֵיהּ בָּעֵי נְסָכִים, וְאִי אַיְיתִי נְדָבָה לְחוּדֵיהּ בָּעֵי נְסָכִים, הַנִיחָא לְרַבִּי יַאשְׁיָּה אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא אַיְיתִי נֵדֶר לְחוּדֵיהּ אַיְיתִי נְדָבָה לְחוּדֵיהּ לִבָּעֵי נְסָכִים, אַיְיתִי נֵדֶר וּנְדָבָה תְּסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמָע לָן. אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי עוֹלָה בְּנֵדֶר וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, אִי נַמִּי אִפְּכָא, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֵדֶר, אִי נַמֵּי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם נֵדֶר אֶחָד וְשֵׁם נְדָבָה אַחַת הִיא וּתְסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמָע לָן. להלן פסוק ח "וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זֶבַח" לָמָּה לִי, אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֵדֶר, אִי נַמִּי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי שְׁתֵּי עוֹלוֹת אַחַת בְּנֵדֶר וְאַחַת בִּנְדָבָה שֵׁם עוֹלָה אַחַת הִיא, וּתְסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לָן. להלן פסוק ח "לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים" לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי שְׁתֵּי עוֹלוֹת חָדָא בְּנֵדֶר וְחָדָא בִּנְדָבָה אִי נַמִּי שְׁנֵי שְׁלָמִים חָדָא בְּנֵדֶר וְחָדָא בִּנְדָבָה, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי שְׁתֵּי עוֹלוֹת בְּנֵדֶר וּשְׁתֵּי עוֹלוֹת בִּנְדָבָה, אִי נַמִּי שְׁנֵי שְׁלָמִים בְּנֵדֶר וּשְׁנֵי שְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם עוֹלָה וְשֵׁם נֵדֶר אַחַת הִיא, וּתְסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמָע לָן. וְרַבִּי יַאשְיָּה הַאי מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי בִּתְרֵי מִינֵי אֲבָל בְּחָד יָבִיא שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. תַּלְמוּד לוֹמַר ויקרא א, י "וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים", וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה עוֹלָה חֲמוּרָה כְּשֵׁרָה לָבוֹא מִין אֶחָד, פֶּסַח הַקַּל, דִּין הוּא שֶׁכָּשֵׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ", מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִסִּי בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר, לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן, מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ יָבִיא מִשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר, וּמַה כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁהֵן נִזְקָקִין לָבוֹא שְׁנַיִם כָּשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, עוֹלָה שֶׁאֵין זְקוּקָה לָבוֹא שְׁנַיִם, אֵינָה דִּין שֶׁתִּכְשַׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָן, לְפִיכָךְ כָּשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְשַׁר לָבוֹא אֶלָּא מִין שְׁנַיִם. הֲרֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחוּ, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָן, וְכָשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, וְהֵם יוֹכִיחוּ לְעוֹלָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ תִּכְשַׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָן וְאֵינָן בָּאִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, לְפִיכָךְ כָּשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְשַׁר לָבוֹא אֶלָּא מִין שְׁנַיִם. הֲרֵי חַטָּאת תּוֹכִיחַ, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּכְשֵׁרָה לָבוֹא מִין אֶחָד, וְהִיא תּוֹכִיחַ לְעוֹלָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁתִּכְשַׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, לְפִיכָךְ כְּשֵׁרָה לָבוֹא מִין אֶחָד, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְשַׁר לָבוֹא אֶלָּא מִין שְׁנַיִם, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן" מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָכוֹל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן יִטְעֹן נְסָכִים, אָמַרְתָּ "זֶבַח" פְּרָט לְעוֹפוֹת אוֹ "זֶבַח" פְּרָט לִמְנָחוֹת, "לְפַלֵּא" אֶת שֶׁהוּא לְפַלֵּא טָעוּן נְסָכִים, אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּא לְפַלֵּא אֵינוֹ טָעוּן נְסָכִים, "נֶדֶר" פְּרָט לְפֶסַח, "נֶדֶר" פְּרָט לְמַעֲשֵׂר. וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר "שְׁלָמִים" פְּרָט לְחַטָּאת, "שְׁלָמִים" פְּרָט לְאָשָׁם. הוֹאִיל וְאֵין הַתְּמִידִים בָּאִים "לְפַלֵּא" יָכוֹל לֹא יִטְעֲנוּ נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "מֹעֲדֵיכֶם", רִבָּה כָּל תָּמִיד וְתָמִיד. "מִן הַבָּקָר", פְּרָט לְכִלְאַיִם. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר, "מִן הַבָּקָר", פְּרָט לְשׁוֹר שֶׁנָּגַח וְהֵמִית וְיֵשׁ וְאֵין לוֹ עֵדִים. "מִן הַצֹּאן", פְּרָט לְרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר, "מִן הַצֹּאן" פְּרָט לְמֻקְצֶה, וּלְנֶעֱבָד, וְלַעֲבוֹדָה זָרָה. "מִן הָעִזִּים" לַחֲלֹק אֶת הַגָּנוּב וְאֶת הַגָּזֵל שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ הָרַבִּים, וְהַשָּׂעִיר שֶׁנָּתַן רֵיחַ וְהַחוֹלֶה, "מִן הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים" לְרַבּוֹת שְׁאָר הַפְּסוּלִין.

« משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ז׳:ז׳ משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ז׳:ט׳ »