משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ג׳:ב׳

2 משנה זו שנויה כלשונה בטהרות פ"ח מ"ח, אלא ששם מצויים דברי רבי דוסא בהקשר רחב יותר. וכך שנינו בטהרות לפי כי"ק:

3 "שלוש חתיכות בכביצה אינן מיצטרפות" בכתב יד פרמא פ נוסף "ושתים מצטרפות", וגם אם המילים אינן כתובות ברור שזו הכוונה. המינימום לקבלת טומאה הוא כביצה. שלוש חתיכות שיחדיו הן כביצה אינן מצטרפות, אבל שתיים מצטרפות זו לזו להוות יחדיו כביצה. על שאלת צירוף אוכלים לכביצה ראו עוד להלן. "רבי יוסה אומר אף שתים אינן מיצטרפות אלא אם כן היו רוצצות משקה. אם היה משקה עומד אפילו כעין החרדל מיצטרף", כלומר אם המשקה נוגע הוא מהווה חיבור לחתיכות הנפרדות של האוכל אהלות פ"ח מ"ב. עין חרדל הוא המקבילה ל"כלשהו", כמות קטנה. הוא מופיע רק בהקשר של טהרות נידה פ"ה מ"ב; ירושלמי, ברכות פ"ה ה"א, ח ע"ד; כתובות פ"א ה"א, כה ע"א. על כך אומר רבי דוסא את הכתוב במשנתנו. אוכל פרוד אינו מצטרף דברי רבי דוסא בן הרכינס וחכמים אומרים מצטרף – המשפט בסוגריים נוסף על ידי מעתיק בצד, בלעדיו משנתנו שנויה בדיוק כמו משנת טהרות. בעדי נוסח אחרים טובים המשפט מצוי. אם כן בנושא מחלוקת, למרות שזו עדות, ואין במשנה קביעה שהעדות עדיפה על פני דעות אחרות. דברי חכמים שנויים בהרחבה בטהרות.

4 רבי דוסא סבור שאין אוכלים מפוררים מצטרפים. את דבריו אפשר להבין בשתי צורות:

5 1. אוכל שהוא פירורים אינו מצטרף.

6 2. אוכל שהוא 4-3 חתיכות ויותר אינו מצטרף.

7 הביטוי "אוכל פרוד" מופיע רק כאן ובמקבילה במסכת טהרות, אבל המונח "פרוד" חוזר בכמה מקבילות, וביררנו אותו בפירושנו לאהלות.

8 מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין – משנת מעשר שני פ"א מ"ב מביאה את דברי חכמים בלבד. "אין מחללין מעשר שני על אסימון". את פירות המעשר השני ניתן לחלל על כסף, להעלות את הכסף לירושלים ולקנות בו דברי מאכל, כאמור בתורה בספר דברים: "וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו. . . ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך" וכו' י"ד, כד-כו. חילולו של המעשר השני נעשה רק על כסף ולא על אסימון. בספר המעשים לבני ארץ ישראל מבואר: "האסימון מה הוא? כסף או זהב שעשאו מטבע חלק בלא כתב ובלא צורה". המילה "אסימון" היא מילה יוונית שמשמעה חסר סימן, כלומר עיגול מתכת ללא ציור וכיתוב, האסימון היה חומר הגלם שעליו טבעו את המטבע. הוא שימש כקבלה בבתי מרחץ ובמקומות בהם נדרש תשלום נמוך וקבוע.

9 וכדרשתו של רבי עקיבא: "וצרתה הכסף. . . דבר שיש עליו צורה, פרט לאסימון שאין עליו צורה" ספרי דברים פיסקא קז, עמ' 167; ירושלמי פ"ג ה"ב, נב ע"ג. בספרי דברים ראו לעיל זו מחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא: "וצרתה הכסף – דבר שדרכו ליצרד דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה פרט לאסימון". קרוב לומר שההלכה הקדומה התירה לחלל על האסימון, כמציאות המקראית שאין בה מטבעות עם כתב וצורה, וההלכה המאוחרת הגדירה את "הכסף" ככסף שטבוע בכתב וצורה העובר לסוחר. אף הדרשה "וצרתה הכסף – דבר שדרכו ליצרד" קרובה לפשוטו של מקרא. משנת מעשר שני נתנסחה כדעת חכמים ורבי עקיבא, ומשנת עדיות כדעת רבי ישמעאל.

10 יש להניח שההלכה נבעה מהסביבה הכלכלית שבה פעלו חכמים. בתקופה הקדומה היה המסחר במטבעות מצומצם והאסימון נמדד לפי ערכו של חומר הגלם, כמו המטבע. כאשר השימוש במטבעות השתרש נדחה האסימון והפך לאמצעי מסחר מטיב משני.

11 סדרת הלכות הקשורות לרבי ישמעאל נדונו בפרק הקודם, ולפי פירושנו כאן נוצרת זיקה בין רבי דוסא בן ארכינס לרבי ישמעאל, ואולי זו גם הסיבה מדוע בחר העורך לערוך את המשנה בסדר זה.

12 למשפט הבא מקבילה תוכנית במסכת חגיגה אך הניסוח שונה. אצלנו מחלוקת ושם משנה סתמית כדעת חכמים.

13 כמו במשנה הקודמת המשנה בחגיגה פ"ב מ"ה נשנים דברי חכמים ברישא. מטבילין ידיים – במצוות נטילת ידים הרחבנו במבוא למסכת ידים.

14 לחטאת דברי רבי דוסא – לפרה אדומה הקרויה "חטאת" במדבר י"ט, ט, למי שבא להתעסק בחטאת, בין אם לשריפת הפרה האדומה, למילוי המים, להתעסקות במי אפר הפרה או להזיית מי החטאת על המיטהרים מטומאתם. פירשנו כפי שפירשו רוב מפרשי המשנה, ראשונים ואחרונים. ברם, רבינו נסים גאון כתב בשם פירושי הגאונים וכל חכמי דורו כי "לחטאת" פירושו לאוכלי קרבן חטאת, ולדעתם כך הוא הפירוש במשניות שבמסכת חגיגה. כלומר, כך הם מפרשים את ה"חטאת" אף במשניות הבאות, במשנה ו ובמשנה ז בחגיגה. כאן נפסק הקטע, ואין אנו יודעים את סוף פירושו של רבינו נסים עצמו, האם הוא מקבל את הפירוש או דוחהו. גם רבינו חננאל חוזר על פירוש זה: "מדרס לאוכלי חטאת שהוא קדש קדשים" בבלי, כ ע"א, ולהלן: "מדרס לכהן אוכל חטאת" בבלי, כג ע"א. פירוש זה התקבל בחיבה על ידי המקובלים שפירשוהו והרחיבו בדבר על פי דרכם, וכבר העירו חכמים שפירוש זה תמוה מאוד: מצינו שהחמירו בטומאה בקודשי קודשים יותר מבקודשים קלים. ההבדל בין קודשים קלים לקודשי קודשים הוא שקודשים קלים נאכלים מחוץ לעזרה וקודשי קודשים נאכלים בעזרה. הנכנס לעזרה חייב בטבילה משנה יומא פ"ג מ"ג; ירושלמי שם מ ע"ב, וכשבא לאכול קודשי קודשים ילך ויטבול שנית? אין הדבר מתקבל על הדעת, ולא מצינו כל זכר להלכה מעין זו. ניתן אפוא בדוחק לפרש ש'חטאת' הוא אכילת קורבן חטאת. ורבי דוסא סבור שיש דין נטילת ידים בקודש. עניין זה של נטילת ידיים בקודש נדון גם לעיל פ"ב מ"ג, בין זכרונות המקדש של רבי חנינא סגן הכהנים. וכך נוצרת זיקה נוספת בין משניות פרק ב למשניות פרקנו.

15 וחכמים אומרים אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו – כלומר אין דין נטילת ידיים בחטאת אלא אם יש חשש טומאה, נטמא כולו. במשנת חגיגה מצויה כאמור דעת חכמים בלבד. "נוטלין לידיים. . . ולתרומה, ולקודש מטבילין" פירוש ההמשך "ולתרומה" נדון בפירושנו למסכת חגיגה. ולקודש מטבילים – לאכילת קודשים, כגון שלמים לישראל וחטאת ואשם לכוהנים, אלו חייבים להטביל את הידיים במקווה של ארבעים סאה. כאמור בירושלמי: "כל הן דתנינן מטבילין, בארבעים סאה אנן קיימין" עח ע"ב, ונחלקו אמוראים באותה סוגיה, שיש שפירש שהמשנה חייבה טבילה לקודש בשעה שנטמאו הידיים בטומאה המטמאה מדברי חכמים את הידיים ולא את הגוף כולו, כפי שנשנה להלן, אולם בידיים שאין יודעים אם נטמאו אין צורך בטבילה אפילו לקודש, ויש שפירש שסתם ידיים צריכות טבילה לקודש. לשם כך נדרשים מקוואות מתאימים לטבילת ידיים, כפי שראינו בפירושנו לעירובין פ"א מ"י.

16 אם נטמו ידיו נטמא גופו – טומאה שבדרך כלל מטמאה את הידיים בלבד, בקודש ובחטאת מטמאה את כל גופו, כגון טומאה המטמאה רק מדברי סופרים, "כגון ולד הטומאה וכגון ספר תורה וכל טומאות שהן מדברי סופרים" רש"י, שכן בטומאות מדברי תורה הגוף כולו נטמא אף לגבי דברי הטהרה שהמשנה מנתה לפני כן. כתב יד מ גורס "נטמאו ידיו ורגליו". שינוי זה מבטא תפיסה שיש לרחוץ גם את הרגליים, ולכך סדרת עדויות ארוכה ראו הדיון בעירובין פ"א מ"י. אם כן, אם נטמאו ידיו או נטמא גופו אזי כולו טמא וטעון טבילת הגוף כולו כדי לעסוק בפרה או לגעת במי חטאת.

17 שריפת פרה אדומה הייתה רק בפני הבית, אולם במי חטאת המשיכו להיטהר אף לאחר החורבן. בספרות התלמודית, בעיקר במקורות הארץ-ישראליים, נזכרים מעשים של היטהרות במי חטאת עד לדורות האחרונים לימי האמוראים, ועולות שאלות בהלכה למעשה של מי חטאת שנפגמה טהרתן.