משנת ארץ ישראל על משנה חולין ט׳:ו׳

6 לפי כתב-יד קופמן

7 ביצת השרץ המרוקמת – ביצה מרוקמת היא ביצה שהאפרוח עומד לבקוע ממנה, כך שיש מקום לחשוב שהאפרוח הוא ככל בעל חיים עצמאי. "וכמה היא ריקומה כדי שיראה שרץ מתוכה, ניקבה כל שהוא טמאה וכמה יהא הנקב מלא השערה" תוס', פ"ח ה"כ, עמ' 510. טהורה – אמנם בתוכה שרץ כמעט שלם, אך כמו העובר אף על פי שהוא שלם, עד שיצא ממעי אמו אין הוא חלק ממנה פ"ד מ"ה. ואמנם השרץ טמא, אך הביצה איננה שרץ והיא ניתקה מהשרץ ולכן טהורה. ניקבה כל שהוא טמאה – אם הביצה ניקבה הרי שהשרץ בתהליך בקיעה, והוא נחשב ליָלוד. גם כאן, כמו במשפט הקודם וכמו במשנה ג, התוספתא מציעה שיעור מדויק יותר: "וכמה יהא הנקב, מלא השערה" שם. כלומר הנקב אינו נקב אלא סדק דק.

8 שרץ – כך בעדי הנוסח הקדומים; בדפוסים מאוחרים וב-מ: "עכבר". עכבר הוא בסך הכול דוגמה לשרץ. שחציו בשר וחציו אדמה – המשנה משקפת אמונה עממית שהיו עכברים שחלקם אדמה. מבחינה פיזית הדבר בלתי אפשרי, אבל כנראה הכוונה למצב שבו חצי הגוף קיים וחציו רקוב ולו צורת אדמה. הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור – המשנה רואה בחצי השני אדמה ממש ולא רקב עכבר שהוא כמובן טמא. רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא – ה"אדמה" הקרובה לבשר נחשבת לבשר, כנראה משום שמעורב בה בשר. משנתנו שנויה בספרא, אך כנראה יש בספרא גם מחלוקת עם משנתנו: "או אינו אלא השורץ, יטמא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין שורץ לא יטמא? ודין הוא טימא חולדה וטימא עכבר מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו. אי מה חולדה פרה ורבה אף עכבר פרה ורבה, יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה? תלמוד לומר 'בשרץ' להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה. הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור, רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר מאחוריו טמא" ספרא שמיני, פרשה ה ה"ו, נב ע"ב. תחילת הקטע קובעת שעכבר שחציו אדמה שגם אינו פרה ורבה מטמא, אבל אחר כך המדרש מצמצם וקובע שרק בשרו מטמא. ייתכן אפוא שברישא הייתה הדעה שגם ה"אדמה" מטמאת.

9 כפי שרמזנו איננו מניחים שקיים היה עכבר שחציו אדמה, וכן לא היה קיים כל שרץ אחר כזה. "אדמה" היא אפוא טעות אופטית, או אולי כינוי לרקב העכבר. אבל בהלכה היו מי שראו באדמה זו אדמה ממש, ורבי יהודה סבר או שזו אדמה עם מעט רקב בשר או שכל ה"אדמה" היא רקב בשר השרץ. עכבר שחציו אדמה נזכר גם בבבלי על משנתנו קכז ע"א ובהקשר אחר כראיה לתחיית המתים בבלי, סנהדרין צא ע"א. אנו מעריכים שלפנינו מאותם ביטויים לפולקלור עממי שאינו עומד במבחן התצפיות המדעיות בנות ימינו.

10 מעתה הדרכים מתפצלות. יש מי שלא יירתע מלהגדיר את דברי חז"ל כטעות, פרי המדע המקובל בזמנם, ואילו המתקשים לקבל הסבר פשוט זה מסבירים ש"השתנו הטבעים", ופעם הייתה המציאות אחרת. בחירה פרשנית זו תלויה בקושי תאולוגי להניח שחז"ל פסקו רק בהתאם לידע שהיה מקובל בזמנם. להערכתנו גדלותם אינה נמדדת בידיעת הזואולוגיה שלהם, ואין צורך לפרש את הכתובים שלא בהתאם לשכל הישר ולתצפיות המדעיות. איננו סבורים שצריך להגן על כבודם של חכמים, כבודם במקומו מונח ומובטח, וכל שורה בחיבורנו מבטאת הערכה רבה זאת. אין גם לסטות מפשט הדברים והמשנה נכתבה כדי שילמדו מה שכתוב בה ולא כספר חידות, רמזים וסודות. בהקשר זה כדאי לזכור שכנראה רבי יהודה חולק על המדע בן זמנו ומבין ש"אדמה" זו היא רקב של עכבר שמת.