משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ח׳:ה׳

« משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ח׳:ד׳ משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ח׳:ו׳ »

5 שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ, יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתְנוּ, אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם. זָכָר וּנְקֵבָה, הָאָבוֹת פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

פירוש משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ח׳:ה׳

5 לפי כתב-יד קופמן

6 שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים – והתערבבו, זה נותן חמש סלעים לכהן וזה נותן חמש סלעים לכהן – כל אחד חייב בפדיון בן אחד. המשנה אינה נרתעת מפדיון של בן אנונימי; אמנם ייתכן שהוא של אב אחר, אבל הוא בוודאי בכור. בדרך זו הלכו גם משניות ג-ד. מת אחד מהם בתוך שלשים יום אם לכהן אחד נתנו יחזיר להם חמש סלעים – כמו במשנה ד, אלא ששם היה מדובר בספק מי האם, וכאן הספק הוא גם מי האם וגם מי האב. זו הכפלה מיותרת, וזו דרכה של משנה, ואין צורך לחפש לכך הסברים מיוחדים או חידושים נוספים. אם לשני כהנים נתנו אינן יכולין להוציא מידן – כמו במשנה ד, כל כוהן זכאי לכסף מספק, ומספק אין מוציאים ממון מידו. זכר ונקבה האבות פטורין – כל אחד הוא אולי אבי הבכור ואולי אבי הנקבה, ופטור מספק כמו במשנה ד. והבן חייב לפדות את עצמו – לכשיגדל. כך נקבע הדין גם בתוספתא למשנה ב לעיל. יש להניח שבפועל לא רצה האב שבנו יגדל ללא פדיון. בשאלה המציאותית למי יינתן הילד הכריעו בדרך שהכריעו: על פי גורל, או מי שנשאר בחיים, או לפי דמיון מפוקפק, ואזי היה האב פטור מפדיון, אבל מן הסתם לא המתין עד שבנו יגדל אלא שילם במקומו. אנו מציעים זאת מתוך ההנחה שהמשפחה ששה לפדות את בנה למרות ההוצאות, ולא ראו בכך עול מצווה, אלא מצווה ששכרה בצדה.

7 שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כן לכהן כלום – אצל כל אחת מהאמהות מינו של הוולד הבכור בספק, ופטורים מספק. בתוספתא שנינו: "שתי נשים של שני אנשים שלא ביכירו, וילדו שני זכרים במחבא, מת אחד מהן שני בכור לנחלה ואין בכור לכהן" פ"ו ה"ב, עמ' 540, וכן: "שתי נשים שילדו שני זכרים במחבה, וחזרו וילדו שני זכרים במחבה, שתיהן הולכין אצל הראשון ונוטלין חלק כזכר, אצל השיני ונוטלין חלק כזכר..." תוס', בבא בתרא פ"ט ה"ג. בברייתות אלו נמשך הדיון במעמדם של הוולדות.

« משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ח׳:ד׳ משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ח׳:ו׳ »