משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ו׳:ה׳

5 לפי כתב-יד קופמן

6 נפגם הזובן – המשנה כולה מדברת על אברי המין של בהמות. לכאורה "זובן", לפי שמו, צריך להיות צינור השופכה של הזכר. אבל בתוספתא שנינו: "נפגמת סירת אליה במוקדשים הרי זה מום. נפגם הזובן כל שהוא הרי זה ישחוט. איזהו זובן? כיס. ולא הזכר. אמר רבי יוסי בן המשולם מעשה באחד שנטלו זאב וחזר למקומו" פ"ד ה"ו, עמ' 539-538. המילים "ולא הזכר" מסבירות ומדגישות את המשפט במשנה להלן "ערוה או עריה של נקבה". הזובן לפי התוספתא הוא כיס אברי המין המכונה להלן "כיס" או "כוס" משנה ו. כמו כן: "אמר רבי אלעזר: נפגם ולא ניטל, כיס ולא זכרות" בבלי, לט ע"ב. אילולא התוספתא והבבלי היה מקום לטענה שזובן זה מכונה "כיס" ואין לו שם נוסף, אך קשה להניח שהתוספתא מפרשת שלא כהלכה, מה עוד שאין סיבה מיוחדת לסטייה כזאת מפשט המשנה.

7 והערוה – ב- מל, מפ "ערייה" או "עריה", שלנקבה ובמוקדשין – הווי"ו אינה וי"ו החיבור, אלא יש לקרוא "הערוה של נקבה במוקדשים". בכור הוא זכר, אבל בהמה שהוקדשה לקרבן עשויה להיות גם נקבה. הערווה שלה היא אבר המין שנפגע, נפגמה הזנב מן העצם – נחתכה העצם שממנה יוצא הזנב ונתלש כל הזנב לעיל פ"ה מ"ג, אבל לא מן הפרק – אם הזנב נחתך אין זה מום. אבל בספרא נאמר: " 'או נשברה רגלו', מנין לרבות שבר זנב? תלמוד לומר 'או שבור' " אמור פרשה ז הי"א-הי"ב, צח ע"ג. או שהיה ראש הזנב מפציל לעצם – הזנב נחלק לשניים, כדברי התוספתא: "נחתכה זנב מן העצם ולא מן הפרק, או שהיה ראש הזנב מופצל לשני עצמות, או שיש בשר בין חוליה לחוליה כמלא חוליה, הרי זה לא ישחט" פ"ד ה"ז, עמ' 539. או שיש בשר בין חוליה לחוליה מלא אצבע – כאמור, הלכה זו שנויה גם בתוספתא. כפשוטה המשנה מדברת על מום שאינו גלוי המצוי מתחת לעור הזנב. הזנב מורכב מחוליות, והחוליות אינן רצופות. המום זניח כשלעצמו, ובעיקר הוא איננו מום גלוי, זאת בניגוד למה ששנינו שלמעשה אין מום שבסתר מהווה מום לעיל פ"ה מ"ה.