משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ה׳:ו׳

6 לפי כתב-יד קופמן

7 השוחט את הבכור – הכוהן שחט את הבכור באמתלה שהוא נבדק כראוי, ומכרו ונודע שלא הראהו – למומחה, מה שאכלו אכלו – מה שכבר נאכל אי אפשר להחזיר, ויחזיר להם את הדמים – הכוהן מכר כנראה את הבשר לאחרים, לכוהנים או לישראל סתם, שכן הבכור הוא רכוש הכוהן ומרגע שהותר רשאי לעשות בו כחפצו, אבל עליו להחזיר לקונים את הכסף. אפשר לנמק הלכה זו בשתי צורות. האחת שלא יימצא חוטא מרוויח, ולכן יחזיר להם את הכסף. בפועל הם ירוויחו, שכן אכלו בחינם, אבל הנאתם היא בשוגג ולא במזיד. האפשרות השנייה היא שלאחר שהקונים, יראי השמים, ישמעו שאכלו בכור בטרם הותר, תהפוך הנאתם לטעם רע וירגישו את טעם החטא, אף שבפועל אין עליהם חטא, אך ודאי לא יחושו הנאה מכך שאכלו בשר אסור. הבבלי מעדיף את ההסבר השני. "רבי שמעון בן אלעזר אומר: דברים שהנפש קצה בהן – יחזיר להן את הדמים, ושאין הנפש קצה בהם – ינכה להם את הדמים. ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן: נבילות, וטריפות, שקצים ורמשים, ואלו הן דברים שאין הנפש קצה בהן: בכורות, טבלים ויין נסך" בבלי, לז ע"א. אם כן, הנימוק הוא שלא נהנו מהבשר משום שבדיעבד שמעו על מקורו "והנפש קצה בהן". אגב כך אנו שומעים שרבי שמעון בן אלעזר חולק על המשנה וסובר שאכילת בכור שאינו בעל מום אין הנפש קצה ממנה, ולכן אין הוא צריך להחזיר את דמי מה שאכלו.

8 ההגדרה "נפש קצה" אינה משפטית, אלא תלויה בתחושה של האוכל ושל החברה. עד היום אנו מכירים אנשים שאם ישמעו שאכלו טרפה יקיאו מתוך גועל נפש, ויש כאלה שיחייכו בהנאה שאכלו בהיתר בשר שאסור באכילה. דומה שהחלוקה שמציע רבי שמעון בן אלעזר מבוססת על הכרת המציאות ומשקפת "תורת חיים" שנהגה ורווחה בחברה היהודית. לו היו אלו הגדרות תאורטיות של באי בית המדרש היה יין נסך נחשב למה ש"הנפש קצה ממנו", אך במציאות פני הדברים אחרים. עוד נוסיף שמן הסתם חכמים היו רוצים שהנפש תקוץ מכל בדל איסור. ההכרה שבמציאות אין זה כך משקפת, מן הסתם, רגשות אמִתיים, או לפחות נסתפק בהגדרה שאין זו הגדרה של בית המדרש אלא של הרחוב, שלא ברצון חכמים.

9 ומה שלא אכלו והבשר יקבר – שכן הוא אסור בהנאה, והוא יחזיר להם את הדמים – הוא, הכוהן בעל הבכור, אשם במכירת שווא ובהטעיה. וכן השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טריפה – את הטרפה צריך היה לגלות בזמן השחיטה, ברם ייתכן שהבשר לא נבדק כהלכה או שחלה טעות בבדיקה. מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים – הסיבות לכך נדונו לעיל, ומה שלא אכלו הם יחזירו לו את הבשר – הבשר אסור באכילה אך מותר בהנאה, ולכן הבעל יכול למכרו לגוי או להטילו לכלבים, והוא יחזיר להם את הדמים – שהם שילמו תמורת הבשר שנלקח מהם. במקרה שנודע שהוא בכור ללא מום, הכוהן פושע שלא מסר את הבכור לבדיקה. במקרה השני ייתכן שהבעל חטא בשוגג. את הבשר עליו לבדוק בעצמו, ואם טעה ייתכן שהוא שוגג וייתכן שהעלים עין במזיד.

10 מכרוהו – הקונים, לגוים או הטילוהו לכלבים – הם נמנעו מאכילת בשר הטרפה אך נהנו מהבשר, ישלמו לו דמי טריפה – הם אינם צריכים לשלם את דמי כל הבשר אך צריכים לשלם את דמי בשר הטרפה, שכן ממנו נהנו בהיתר.