משנת ארץ ישראל על משנה בבא מציעא 10 פרקים

משנת ארץ ישראל על משנה בבא מציעא ח׳:ג׳:א׳-ב׳

« משנת ארץ ישראל על משנה בבא מציעא ח׳:ב׳ משנת ארץ ישראל על משנה בבא מציעא ח׳:ד׳ »

3 בבא מציעא פתח ↗

בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל: מַתְנִיתִין בְּעֶבֶד עִבְרִי, בָּרַיְיתָא בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא!

4 בבא מציעא פתח ↗

שׁוֹאֵל הָוֵי, אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי? אָמַר רָבָא, לְפוּם חוּרְפָּא שַׁבֶּשְׁתָּא – מָה נַפְשָׁךְ, אִי שׁוֹאֵל הָוֵי – שְׁאָלָהּ בִּבְעָלִים הִיא, אִי שׂוֹכֵר הָוֵי – שְׂכִירוּת בִּבְעָלִים הִיא. אֶלָּא כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָמִי בַּר חָמָא: דַּאֲגַר מִינַּהּ פָּרָה וַהֲדַר נַסְבַהּ, שׁוֹאֵל הָוֵי אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי? שׁוֹאֵל הָוֵי וְאָתְיָא שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים מַפְקְעָא שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים, אוֹ דִלְמָא שׂוֹכֵר הָוֵי וּשְׂכִירוּת כִּדְקָיְימָא קָיְימָא? וּמַאי שְׁנָא: דְּאִי שׁוֹאֵל הָוֵי, דְּאָתֵי שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים מַפְקְעָא שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים. אִי שׂוֹכֵר נָמֵי הָוֵי, תֵּיתֵי שְׂכִירוּת בִּבְעָלִים תַּיפֵּוק תַּפְקַע שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים! אֶלָּא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לְרָמֵי בַּר חָמָא: כְּגוֹן דַּאֲגַרָא אִיהִי פָּרָה מֵעָלְמָא, וַהֲדַר נַסְבַהּ, וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: שׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר, לָא תִּיבְּעֵי לָךְ – דְּוַדַּאי שְׁאֵילָה בִּבְעָלִים הִיא. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: תַּחְזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים, מַאי – שׁוֹאֵל הָוֵי, אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי? אָמַר רָבָא: בַּעַל לָא שׁוֹאֵל הָוֵי וְלָא שׂוֹכֵר הָוֵי, אֶלָּא לוֹקֵחַ הָוֵי – מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ: הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה בְּנִכְסֵי מְלוֹג בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וָמֵתָה – הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, מִי מָעַל? אָמַר רָבָא: מַאן לִימְעוֹל? לִימְעוֹל בַּעַל, דְּהֶיתֵּרָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי, אִיסּוּרָא לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי. תִּימְעוֹל אִיהִי, דְּהֶיתֵּרָא נָמֵי לָא נִיחָא לַהּ דְּלִיקְנֵי. נִימְעֲלוּ בֵּית דִּין, כִּי עֲבַדוּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא וַאֲמַרוּ: בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי – לְהֶיתֵּרָא, לְאִיסּוּרָא לָא עֲבֻיד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא. אֶלָּא אָמַר רָבָא: בַּעַל מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ לְחוּלִּין. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כָּחַשׁ בָּשָׂר מֵחֲמַת מְלָאכָה, מַאי? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב חִלְקִיָּה בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא שְׁמֵיהּ: מִכְּלָל דְּכִי מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה מְחַיֵּיב? נֵימָא: לָאו לְאוֹקֹמַהּ בְּכִילְּתָא שְׁאֵילְתַהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָא מִיבַּעְיָא כָּחַשׁ בָּשָׂר מֵחֲמַת מְלָאכָה דְּפָטוּר, אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה נָמֵי פָּטוּר. דַּאֲמַר לֵיהּ: לָאו לְאוֹקֹמַהּ בְּכִילְּתָא שְׁאֵילְתַהּ. הָהוּא גַּבְרָא דִּשְׁאֵיל נַרְגָּא מֵחַבְרֵיהּ, אִיתְּבַר. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי סָהֲדִי דְּלָאו שַׁנֵּית בֵּיהּ, וְאִיפְּטַר. וְאִי לֵיכָּא סָהֲדִי מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא גַּבְרָא דִּשְׁאֵיל נַרְגָּא מֵחַבְרֵיהּ וְאִיתְּבַר, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אֲמַר לֵיהּ: זִיל שַׁלֵּים לֵיהּ נַרְגָּא מְעַלְּיָא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב:

3 עפ”י כתב יד קופמן

4 השוליח את הפרה – זו הכותרת, ולאחריה יבוא הפירוט. ברוב עדי הנוסח מפ, ה, שני קטעי גניזהמספריית קיימברידג' ועודהשואל, ב-מל הנוסח אינו ברור, ושילחה – המשאיל מבצע את נתינת הבהמה. גם אם כתוב "השולח" הרי שמדובר באותו מקרה. לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו – כולם הם שליחים חוקיים, וזכותו של המשאיל להשתמש בהם. אבל כל זמן שהם ביד השליח טרם יצאה הבהמה מיד המשאיל, והשואל פטור על נזקיה. או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו שלשואל – על כן פירשנו שבמשפט הראשון מדובר בשלוחו של המשאיל.השואל שלח שליח למשאיל. אבל השליח איננו השואל עצמו, ורק כאשר תגיע הבהמה ליד השואל יתחייב השואל בשמירתה. ומתה – הבהמה, פטור – השואל.

« משנת ארץ ישראל על משנה בבא מציעא ח׳:ב׳ משנת ארץ ישראל על משנה בבא מציעא ח׳:ד׳ »