משנת ארץ ישראל על משנה עבודה זרה ה׳:י״ב:א׳-ב׳

« משנת ארץ ישראל על משנה עבודה זרה ה׳:י״א משנת ארץ ישראל על משנה עבודה זרה Appendix »

12 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: עֵץ פָּרוּר מַגְעִילוֹ בְּרוֹתְחִין וּבִכְלִי רִאשׁוֹן. קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ.

12 זבחים פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבָּנַן הָא אֲחֵרִים. דְּתַנְיָא: הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק – מְכַבְּסוֹ, הַכְּלִי וְהָעוֹר – מְגָרְרוֹ. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק וְהָעוֹר – מְכַבְּסוֹ, וְהַכְּלִי – מְגָרְרוֹ.

12 עבודה זרה פתח ↗

גְּדָנְפָא דְּלַיְשָׁא אַפּוּמַּאּ, וּמַלְּיַוהּ מַיָּא וְאַרְתְּחַהּ. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא, אִי לָאו רַב עֲקַבְיָה דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא? קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ — מָה בּוֹלְעוֹ בְּנִצוֹצוֹת, אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִצוֹצוֹת.

12 עפ”י כתב יד קופמן

13 הלוקח כלי תשמיש מן הגוי – המשנה מדברת בטהרת נוכרים בה נרחיב בסוף המשנה. את שדרכו להטביל יטביל – טבילה היא טבילה במקווה. להגעיל יגעיל – במשנה אין הגדרה של הגעלה. אך לאור הרצף מסתבר שהכוונה לשטיפה במים רותחים חמים. ללבן באור ילבן – באוּר. כך הוסיפו כמה עדי נוסח מהענף הבבלי. כל כלי מטהרים לפי 'דרכו' כלומר לפי דרך השימוש בו, או אולי לפי טיבו, באיזה רמת הכשרה הכלי יכול לעמוד. ומפרטת המשנה: השפוד והאסכלה מלבנן באור – שיטת ההכשרה החמורה יותר יש למכשירים הבאים במגע ישיר עם האוכל בשעת בישולו בטמפרטורה של בישול כגון השפוד מוט ארוך שמכניסים לתוך המאכל הנצלה על האש, או אסכלה רשת גריל של היום – איור 52 – חובה ללבן באש. והסכין שפה והיא טהורה –הסכין די לה בשפשוף. לא ברור האם דרגת ההכשרה נקבעה לפי דרך השימוש בכלי, או לפי יכולתו לעמוד בתנאי ההכשרה ובנתון המעשי. את הסכין, למשל, אפשר לשייף אך לא את האסכלה.

12 ספרי זוטא פתח ↗

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, את שדרכו להבליע באור יבליע באור זו האסכלה והשפוד:

12 תלמוד ירושלמי עבודה זרה פתח ↗

עַד כְּדוֹן בְּשֶׁנָּפְלוּ זֶה אַחַר זֶה. נָפְלוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מֵאֵימָתַי חָמֵץ כּוּתִים מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלַּאֲפִיָיה. וְשֶׁלְּנַחְתּוֹמִין בַּכְּרָכִים אַחַר ג׳ יָמִים. בַּכְּפָרִים אַחַר ג׳ תַּנּוּרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף כְּשֶׁאָמְרוּ. שֶׁלְּבַּעֲלֵי בָּתִּים אַחַר ג׳ שַׁבָּתוֹת שֶׁלַּאֲפִיָיה. וְהוּא שֶׁיָּהֵא אָדָם גָּדוֹל אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא לִבְנוּ וְאָפָה ג׳ תַּנּוּרִין בְּשַׁבָּת אֶחָד זוּ אַחַר זוֹ מוֹתָּר. אַף כְּשֶׁאָמְרוּ שֶׁלְּנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִין אַחַר ג׳ יָמִים. אִם נִדְחַק וְאָפָה ג׳ תַּנּוּרִין בְּיוֹם אֶחָד זֶה אַחַר זֶה מוֹתָּר. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף כְּשֶׁאָמְרוּ שֶׁלְּנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִים אַחַר ג׳ תַּנּוּרִין. אָסוּר עַד ג׳ יָמִים. שֶׁמִּשַּׁחֲרִית בּוֹרֵר לוֹ שְׂאוֹר לְכָל אוֹתוֹ הָיּוֹם. אוֹתָהּ הָעִיסָּה הַשְּׁנִיָיה לֹא מֵאִיסּוּר וְהֵיתֵר מִתְחַמֶּצֶת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁלְּכוּתִים. רִבִּי לִעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוּסֵי לְרִבִּי חֲנִינָה עֵנְתוֹנַיָיא. נָהִירְתְּ דַּהֲוִיתוֹן מָרִין אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים. רִבִּי לִיעֶזֶר. וְכָאן לָא הֲוִינָן מָרִין אֶלָּא רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. יָרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְעוֹד מֵהָדָא דָּמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר רִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּמִּי וּלְרִבַּסִּי וְהוֹרוּן לֵיהּ כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מַה. וּכִיחִידָאָה מוֹרִין. לֹא. מִשׁוּם שֶׁיָּרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי מָנִי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. כְּמַה דַתְּ מַר תַּמָּן. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אוּף הָכָא הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ. וּלְכָל דִבָּה. משנה: אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין כָּל שֶׁהֵן. יֵין נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וְעוֹרוֹת לְבוּבִין וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וְצִיפֳּרֵי מְצוֹרָע וְשֵׂיעָר נָזִיר וּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בֶּחָלָב וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן: הלכה: אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין כָּל שֶׁהֵן כול׳. יֵין נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וְעוֹרוֹת לְבוּבִין על שֵׁם וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. וְשׁוֹר הַנִּסְקָל. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר יִסָּקֵל הַשּׁוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יֵאָכֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל. מִיכָּן שֶׁאָסוּר אַף בַּהֲנָיָיה. עֶגְלָה עֲרוּפָה. שָׁם שָׁם. מַה שָׁם הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָיָיה אַף שָׁם הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָיָיה. וְצִיפֳּרֵי מְצוֹרָע. כָּל צִפּוֹר טְהוֹרָה תֹּאכֵלוּ זוֹ הַחַיָּה. וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם זֶה הַשְּׁחוּטָה. אוֹ חִילּוּף. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא הִתְפִּישָׂה הַתּוֹרָה אִיסּוּר הֲנָיָיה דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְשֵׂיעָר נָזִיר. וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. וּפֶטֶר חֲמוֹר. עֲרִיפָה עֲרִיפָה. מַה לְהַלָּן קוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָיָיה אַף כָּאן קוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָיָיה. וּבָשָׂר בֶּחָלָב. תַּנֵּי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת כָּתוּב לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי. לַאֲכִילָה וְלַהֲנָיָיה וּלְבִישּׁוּל. וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמְרָה תוֹרָה. שְׁחוֹט שֶׁלִּי בְשֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ בְּשֶׁלָּךְ. מַה שֶׁלִּי בְשֶׁלָּךְ אָסוּר. אַף שֶׁלָּךְ בְּשֶׁלִּי עָנוּשׁ כָּרֵת. וְלָאו רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. לְמֵידִין מִקַּל וָחוֹמֶר וְאֵין עוֹנְשִׁין מִקַּל וָחוֹמֶר. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן נְבֵילָה עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא מַתְנֵי אֶלָּא דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּהַנָיָיה. נְבֵילָה מוּתֶּרֶת בַּהֲנָיָיה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי חָמֵץ בַּפֶּסַח. חָמֵץ יֵשׁ בּוֹ כָרֵת וְאֵילּוּ אֵין בָּהֶן כָּרֵת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי. אִיסּוּרֵי הֲנָיָיה מָהוּ שֶׁיִּבָּטְלוּ בְּצֵירוּף בְּטֵירוּף. וְהָתַנִּינָן שׂוֹר הַנִּסְקַל. תִּיפְתָר בַּחֲתִיכוֹת. וְהָתַנִּינָן צִּיפֳּרֵי מְצוֹרָע. תִּיפְתָּר צִּיפּוֹר בַּצִּיפֳּרִין. וְהָתַנִּינָן שֵׂיעָר נָזִיר. אִית לָךְ מֵימַר צִּיפּוֹר בַּצִּיפֳּרִין. כַּד מַטּוּן לְעָרְלָה הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנִּינָן הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר בְּכוֹר בַּבֶּגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. מִשֵּׂיעָר נָזִיר מִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ אֲמַר תַּנָּא קַמָּן אִיתְיָיהִיבַת יְאוּת. משנה: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כּוּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָיה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ: הלכה: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כול׳. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם בֶּן בְּתֵירָה. יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר יִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי יָסָא. חַד רַבָּנִין נְפַק מִבֵּית וַועֲדָא. אֲמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְחַד אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וּמוֹדֶה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּיַיִן לְתַבְשִׁיל שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּחָבִית בֵּין חָבִיּוֹת לִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי זֵירָא קוֹמֵי רִבִּמִּי. עַד דְּלָא אִיתְאַָמָּרַת הָדָא מִילְּתָא לָא הֲוְינָן יַדְּעִין דּוּ כֵּן. לָא אִיתְאַָמָּרַת אֶלָּא מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אוֹ דִילְמָא לָא אִיתְאַָמָּרַת אֶלָּא מוֹדֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן. יְדַע הֲוָה רִבִּי זְעִירָא דוּ כֵן אֶלָּא כְאִינַּשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְּשֵׁי עֲלָּהּ. משנה: גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזִּפְּתְּתָהּ גּוֹי מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. וְשֶׁל עֵץ רִבִּי אוֹמֵר יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁל חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה: הלכה: גַּת שֶׁלְּאֶבֶן שֶׁזִּפְּתָהּ גּוֹי כול׳. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי. שֶׁלְּעֵץ רִבִּי אוֹמֵר. יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁלְּחֶרֶס דְּלֹא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי. הַגַּת וְהַמַּחַץ וְהַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלְּגוֹי. רִבִּי מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מוֹדֶה רִבִּי בַּקַּנְקָנִים שֶׁאֲסוּרוֹת. וּמִפְּנֵי מַה אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאֵילּוּ מוּתָּרִין. אֵילּוּ מַכְנִסָן לְכָךְ וְאֵילּוּ אֵין מַכְנִסָן לְכָךְ. רִבִּי יּוסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי. כְּלֵי פַּפִּיָיר שֶׁזִּפְתָּן גּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְּרִבִּי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי וַחֲכָמִים. דְּתַנֵּי. הָיְתָה גִיתּוֹ טְמֵיאָה וּמְבַקֵּשׁ לְטַהֲרָהּ. הַלּוּלָבִין וְהַדַּפִּין וְהָעֲדַשָּׁה מַנַגְּבָן וּטְהוֹרִין. וְהָעֶקֶל שֶׁלִּנְצָרִים וְשֶׁלְּבִטְבּוּט וְשֶׁלְּעֵץ שֶׁלְּשִׁיפָה שֶׁלְּחוּטִין שֶׁלְגָמִי מְיַישְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִבַּד לְבַד וּמִגַּת לְגַת. תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִם רָצָה לְטַהֲרָן מִיָּד נוֹתֵן בְּצִינּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין אוֹ בְּנָהָר שֶׁמֵּימָיו מְהַלְּכִין כְּדֵי עוֹנָה. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ מְנַגֵּב בְּטָהֳרוֹת כָּךְ מְנַגֵּב בְּיֵין נֶסֶךְ. כַּמָּה הִיא עוֹנָה. רִבִּי יּוסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. חֲצִי יוֹם. וַחֲצִי לַיְלָה. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אוֹ יוֹם אוֹ לַיְלָה. מַה וּפְלִיג. אֶלָּא כָּאן שֶׁהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין וְכָאן בְּשֶׁאֵין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין. משנה: הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְבִּיל יַטְבִּיל לְהַגְעִיל יַגְעִיל. לְלַבֵּן בָּאוּר יְלַבֵּן. הַשְּׁפוּד וְהָאֶסְכָלָה מְלַבְּנָן בָּאוּר וְהַסַּכִּין שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה: הלכה: הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי כול׳. הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי דְּבָרִים שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אוֹכֶל נֶפֶשׁ כְּגוֹן כּוֹסוֹת מַדִּיחָן וּטְהוֹרִין. אֲבָל יוֹרוֹת וְקוֹמְקָמִּין מַגְעִילָן בַּחַמִּין. וְכוּלָּן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִטְבִּיל וְהִגְעִיל וְשָׁף וְלִיבֵּן הֲרֵי אֵילּוּ טְהוֹרִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. כְּהָדָא. רִבִּמִּי סְלַק עִם רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא לְחַמְתָּא דְגָדֵר וְשָׁאֲלוֹן כְסַף מִן אִילֵּין דְּאוֹסִינוּס. שָׁאֲלוֹן לְרִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. צָרִיךְ לְהַטְבִּיל לְפִי שֶׁיָּצְאוּ מִטּוּמְאַת הַגּוֹי וְנִכְנְסוּ לְִקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. יצא לחוץ ונלמד. נַפְקוֹן וְשָׁמְעוֹן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לוֹקֵחַ. אֲבָל שׁוּאֵל מוּתָּר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כֵלִים. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה זְבִין כֵּלִים וּמַטְבִּילָן. הָכָא אַתּ אָמַר. מַדִּיחָן וְהֵן טְהוֹרִין. וָכָא אַתּ אָמַר. מַגְעִילָן בַּחַמִּין. חוֹמֶר הוּא בְגִיעוּלֵי גּוֹיִם. סַכִּין תּוֹחְבָהּ בָּאָרֶץ ג׳ פְעָמִים וְדַייוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָדָא דְתֵימַר בְּסַכִּין קְטַנָּה. אֲבָל בְּסַכִּין גְּדוֹלָה צְרִיכָה לִיבּוּן. וְהַלִּיבּוּן צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ נִיצּוֹצוֹת מְנַתְּזִין מִמֶּנָּה.

12 תנחומא בובר פתח ↗

שאילתא דמחייבין דבית ישראל לאפרושי מן מידעם מסאב, שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ויקרא כ כה, ולא מיבעיא מן מדעם מסואבא דאסיר, אלא אפי' מני דאיבשיל בהו מדעם מסואבא אסיר לישראל לבשולי בהון, עד דפליט להו כל חד וחד, שנאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר במדבר לא כגכ, כגון השפודין והאסכלאות, דאשתמשו בהו עובדי כוכבים, לא משתריין עד דעיילין בנורא, כדתנן השפוד והאסכלא מלבנן באור, עד כמה מלבנן, אמר ר' מני עד שתשיר קליפתן. היורות והקומקמסין ומחמי חמין, דתשמישן על ידי רותח, צריך לפלוטינהו על ידי האור ברותחין, ואע"פ דקומקמסין לאו דירכא לבשולי בה, זימנין דלא משכח מנא מקרי ומבשל בהו. יורה שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה, לא צריך לפלוטיה, דתנן כוספן של עובדי כוכבים פי' פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן בחמים, אם הוחמו חמיו ביורה גדולה אסור, ביורה קטנה מותר, ואיזו היא יורה קטנה, אמר ר' ינאי כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה, והיכי מפליט להו ברותחין, אמר ר' הונא מניח יורה קטנה בתוך יורה גדולה, ויורה גדולה מאי, כי הא דהאי דודא דהוה ליה למר לרב עוקבא עבד לה גדנפא דליישא, ומליא מיא וארותחיא, וכפה צריך למשריא בגוה דדודא ופלוטיה. קערות תשמישן בכלי שני הן, כי נטל מדודא ושדי עלייהו שפיר דמי, ואע"ג דמפליט להו, צריך לאטבולינהו בנהרא, דתניא וכולן צריכין טבילה במקוה של ארבעים סאה והדר משתמש בהו ישראל, מנה"מ אמר רבא דאמר קרא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא וגו' במדבר לא כג, הוסיף הכתוב טהרה אחרת, ותני בר קפרא ממשמע שנאמר אך במי נדה יתחטא, שומע אני שצריך הזאה שלישי ורביעי ושביעי, ת"ל וטהר, אם כן מה ת"ל מי נדה, מים שנהדה טובלת בהן, וכמה הם ארבעים סאה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו הלוקח כלים חדשים מן השוק מן העובד כוכבים צריכין טבילה, דהא ישנים מלבנן והוו להו כחדשים, אפי' הכי צריכין טבילה, מתקיף לה רב ששת א"כ אפי' סתם כלי, אמר רבא כלי סעודה האמורין בפרשה, דכתיב כל דבר אשר יבא באש וגו' במדבר לא כג. רב יצחק בר יוסף וכן זבן ההוא מנא דמרדתא חדתא סבר לאטבולא, א"ל ההוא הרבנן ור' יעקב שמו, הכי אמר ר' יוחנן כלי מתכות האמורין בפרשה, שנאמר אך את הזהב ואת הכסף שם שם כב, אבל הני מני דפחרא נינהו חדשין אין צריכין טבילה, ישנים לא מיפלטין, דאשכחינן גבי חטאת וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ויקרא ו כא.

« משנת ארץ ישראל על משנה עבודה זרה ה׳:י״א משנת ארץ ישראל על משנה עבודה זרה Appendix »