מנחת שי על זכריה ב׳

1 חרשים. אין בחי"ת מאריך:

1 לזרותם. אין מאריך בזי"ן:

1 כמה רחבה וכמה ארכה. בס"ס יש מקף בין כמה רחבה ובכל ספרים כתובי יד וגם במקצת דפוסים ישנים הטעם במ"ם ועיין מ"ש בתילים סי' ע"ח:

1 אלו. אליו קרי:

1 אהיה לה. במאריך ולכבוד אהיה בלא מאריך באל"ף כן הוא במקצת ספרים כתובי יד וגם בדפוס קדמון:

1 כארבע. בכ"ף והוא חד מן ד' בקריאה וסימנהון במלכים א' כ"ג במ"ג והכי איתמר בהדיא בפ"ק דתעניות תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להכיר וכו' אלא רוחות מ"ל דלא מיעצרי אמר ריב"ל דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר קב"ה לישראל אילימא ה"ק דבדרתינכו בד' רוחי דעלמא האי כארבע בארבע מיבעי ליה אלא ה"ק כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל וזהו מ"ש קטיעא בר שלום לההוא קיסר בפ"ק דעכו"ם ובמכילתא סוף פרשת בשלח ר"א המודעי אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בניך שאתם עתיד לפזרן תחת רוחות השמים שנאמר כי בארבע רוחות השמים וגו' רשע זה בא לכלן מתחת כנפיך ס"ת שנתת להם מי יקרא בו ע"כ. ולכאורה נראה שזה המדרש קורא בארבע בבי"ת ומכל מקום על המסורת יש לסמוך וכ"ש דגמרתנו נמי הכי ס"ל והכי איתמר בהדיא בזוהר פ' שמות דף ה' בארבע לא נאמר אלא כארבע כמה דא"א לעלמא בלא ד' רוחות כך א"א לעלמא בלא ישראל והאפודי בפ' י"ד מספרו מנה זה עם אחרים שבאם הכ"ף תמורת הבי"ת כמו שכתבתי בחזקאל ט"ז אצל וכדמי בניך:

1 יושבת בה בבל. בספרים מדוייקים מלא וא"ו וכן יפה לעשות כי לא בא במנין החסרים במסורת בסוף ס' מצורע ובירמיה סי' מ"ח:

1 נוגע בבבת עינו. זהו אחד מן י"ח מלין תקון סופרים ומקצתם הובאו במכילתא בפיסקא וברוב גאונך ובספרי פ' בהעלותך בפיסקא ויהי בנסע הארן וכולהו מייתי להו במדרש ילמדנו פ' בשלח ומסורת ריש סדר במדבר ותילים סי' ק"ו ואלו הן בבת עינו. ואמרתם הנה ממלאה והפחתם אותו מלאכי א' כי מקללים להם בניו שמואל א' ג' ואהיה עלי למשא איוב ז' קדושי לא נמות חבקוק א המיר כבודו בלא יועיל ירמי' ב' וימירו את כבודם בתבנית שור תילים ק"ו כבודם בקלון אמיר הושע ד' וירשיעו את איוב איוב ל"ב ואברהם עודנו עומד על ה' פ' וירא ואל אראה ברעתי פ' בהעלתך אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו שם איש לאהליו ישראל ש"ב ך' גבי שבע בן בכרי לאהליך ישראל מ"א י"ב איש לאהליך ישראל ד"ה ב י"א כן נראה להגיה וכמו שמצאתי במסרה כ"י דאי לאו הכי בציר מינייהו תרתי. ותשוח עלי נפשי איכה ג' אולי יראה ה' בעיני ש"ב ט"ז והנה שולחים את הזמורה אל אפם יחזקאל ח' ע"כ. ובפי' תקון סופרים יש מי שכתב שאנשי כנסת הגדולה תקנו ושינו הדבור ממה שהיה כתוב בתחלה ולכאורה כן יראה ממדרש ילמדנו וכ"כ ר' נתן בעל העירוך בערך כבד בענין תקון סופרים שבספרים הראשונים היה כתוב בבבת עיני וכן משמע ממדרש רבה ריש סדר בא אל פרעה דאיתא התם רבי יהושע אומר תקון סופרים הוא עיני כתיב וכן בפ' משפטים פ' ל' חביבין ישראל כבבת העין העליונה שנא' כי הנגע בכם נגע בבבת עינו ... ואתה הולך ליגע בהם ולקללם תצא עינו שנא' שתם העי"ן ופירוש בעל מ"כ בבת עינו דריש הקרי עינו על הנוגע עצמו כלומר שיסתם עינו ואין פי' זה נכון בעיני המפרשים כי חלילה לנו להאמין שהסופרים יוסיפו או יגרעו או ישנו אפילו אות אחת ממה שכתוב בתורה ואדרבה תיקון כסילים יקרא וחס ליה לזרעיה דאברהם למעבד הכי עוד כ' בעל העקרים שאין אדם בעולם שיזייף ס' שיאמר אני זייפתי או תקנתי כך וכך ואיך יאמרו הם תיקון סופרים הוא זה ואולם עיקר הפירוש כמ"ש הרשב"א שהסופרים והחכמים דקדקו ומצאו לפי ענין כל א' וא' מן הכתובים ההם שעיקר הכונה לא היתה כמו שנר' מן המכתב בספר אלא צד כונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן אלא כן אלא ששינה הכתוב ולא קראוה תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים והכתוב עצמו כינה כן וכ"כ בעל הליכות עולם והרב המזרחי ובעל יפה תואר פ' וירא ומחברים אחרים זולתם והוא קרוב למה שכתב בעל העיקרים במאמר ג' פ' כ"ב וזו היא באמת כוונת מדרש ילמדנו שכן אמר נוגע בבבת עינו עיני היה לו לומר אלא שכינהו הכתוב כביכול כלפי מעלה וסוף המאמר מוכיח ג"כ בתחלתו באמרו אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה ולכך נקראו סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותן הרי מבואר שהחכמים והסופרים דקדקו ופירשו שהכתוב מדבר דרך כינוי ויש להם כח לפרש כן כמו שנמסרה התורה לחכמים לדרוש כפי חכמתם וקבלתם אבל לא להוסיף או לגרוע אפי' אות אחת ועיין עוד מ"ש המזרחי בפ' בהעלתך אצל ואל אראה ברעתי בשם ס' ישן גם זה מצאתי בס' כללי הגמרא שחיבר מוהר"ר יוסף קארו סמוך להליכות עולם זה לשינו והא דאמרינן תיקון סופרים וכו' הר' יהודה ז"ל כתב ר"ל שנכתב בתורה על דרך תקון סופרים שתוקנים מה שכותבים שיהיה דרך כבוד שעל דרך משל דוד המלך יצוה לסופר מהיר שיכתוב שדוד מצוה לפלוני שיעשה כך וכך הנה הסופר יתקן ל' הכתוב בשיאמר המלך דוד יצוה לפלוני עכ"ל. ובמסורת פ' משפטים נמ' סי' מן ט' עינו וחד ועינו וא' מהם הוא נגע בבבת עינו ומה שחסרתי כאן לבאר עיקר כוונת הכתובים אמלא על כל א' וא' במקומו כיד ה' אלהי עלי אבל קבצתי אותם כאן כדי שיהיו כולם מצוים במקום א' למי שירצה לראותם:

1 והיו שלל לעבדיהם. במקצת מקראות חדשות מקרוב באו אל הדפוס כתוב לעבדיהם העי"ן בחולם וטעו' נפל בהם וצריך להניף יד עליה' ולקנ' בפתח העי"ן וכן פירשו כל המפרשים:

1 רני. הרי"ש בקמץ לבד והוא חטוף מפני דגשות הנו"ן: