מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות ב׳:כ״ד

24 מי שיש לו איבר זכרות עד הרי הוא נקבה. פרק הערל דף פ"ג ופרק המפלת:

25 וטומטום ואנדרוגינוס עד בכ"מ. פרק יוצא דופן: כתב הראב"ד ז"ל ולמה בחזקת גדולים כו': ואני אומר כי ר"מ ז"ל חידוש אתא לאשמועינן דכיון דהגיעו לכלל שנים הללו הרי הם בחזקת גדולים ואין בדיקה מועלת בהם דאפילו נבדקו ולא מצאו חוששין שמא נשרו כדאמרינן פרק יוצא דופן בשמעתין דתוך זמן וכ"פ באותה הלכה ר"י אלפס ביבמות פרק ב"ש וגם בא להשמיענו שאין חוששין בטומטום שמא יקרע וימצא זכר וכדר' יהודה סוף פרק הערל דאזלא סוגיין כוותיה וכמאן דקאי בשיטתיה וה"נ לא משגחינן בזכרות האנדרוגינוס אלא הרי הוא כנקבה לענין שנותיו וכדמשמע סוף פרק הערל וכדמייתי עלה משנת מסכת תמורה בשלהי פרק יש בקרבנות וכן משמע ריש ערכין מתניתין דטומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין מעריכין אבל לא נערכים שאינו נערך אלא הזכר ודאית והנקבה ודאית וכ"נ במסכת נדה פרק המפלת גבי מתניתין דקתני המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה טומטום ונקבה ואנדרוגינוס ונקבה תשב לנקבה בלבד וכמה ראיות בתלמוד:

26 חרש וחרשת עד נמצאו כל השמות עד סוף הפרק. עיקר הכלל הזה משנה היא פ"ק דמס' תרומות והשאר פרק חרש ביבמות דף קי"ב ופרק קורדייקוס דגיטין ומשם נלמוד לכל המקומות כל אחד על מתכונתו: