מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אישות כ״א:ט״ז

מהדורה: מהדורת פרידברג

מפרשים:
16 האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק עד וסיכה וכיוצא בזה. פרק אע"פ דף נ"ט :
17 שלמו חדשיו עד סוף הפרק. פרק הנושא דף ק"ב : כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת סובלת וכו': ואני אומר ברייתא זו שנויה פרק הנושא מתניתין דף ק"ב סוף גמרא מתניתין קמייתא דתניא מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי הבן אומרים יהא גדל אצלנו ואמו אומרת יהא בני גדל אצלי מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו ע"כ, דוק מינה דע"כ גרושה הואי מדקתני בן קטן לאמו ולא קתני בן קטן בלבד מכלל דאפילו בחיי אביו היה אצל אמו שלא ברצון אביו ומש"ה הוו קפדי יורשין וכ"ת מאי קטן קטן ממש שעדיין לא גמלתו אמו פשיטא מאי אתא לאשמועינן הא שמעינן לה פרק אע"פ היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק היה אצל אמו שלא ברצון אביו ומש"ה הוו קפדי יורשין וכ"ת מאי קטן קטן ממש שעדיין לא גמלתו אמו פשיטא מאי אתא לאשמועינן הא שמעינן לה פרק אע"פ היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק שומעין לה ועוד דאי באלמנה מיירי הא ודאי בניה ובנותיה בבית בעלה ניזונין ביחד מתנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי כו'. ושיעור השנים דבן שש נודע מפרק אע"פ דף ס"ה דאמרינן אבל זן הוא קטני קטנים עד כמה עד בן שש ועוד מה שאמר ג"כ להדיא שכופין אותו ליתן מזונותיה והוא אצל אמו לפי שמביא אותה ריש פרק הנושא גבי בת אשתו דומה בדומה. והנה דברי רמז"ל מבוררים בזה מפי התלמוד ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מפי הסברא יש לי לתרץ כי כבר אמרו פרק נערה שנתפתתה דף נ' דא"ל רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל בר שית קביל וספי ליה כתורא והתם נמי אמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא ונמצא הכל גמרא וסברא: