מדרש תנחומא, צו ה׳

1 וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. כְּשֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין זֶבַח הַשְּׁלָמִים, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם במדבר ו, כו. וְאֶפְשָׁר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָּנִים לִבְרִיָּה. שְׁנֵי כְּתוּבִין מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע יחזקאל לג, יא. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם ש״א ב, כה. וְאִם חָפֵץ לַהֲמִיתָם, הֵיאַךְ לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע. אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין, לֹא אֶחְפֹּץ. כֵּיוָן שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין, כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם. וְכֵן דָּנִיֵּאל אָמַר, אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת דניאל י, כא. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַעֲשֶׂה הָיָה בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיָה עוֹבֵר בְּסִימוֹנְיָא, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ זָקֵן אֶחָד חָכָם מִי שֶׁיְּלַמְּדֵם תּוֹרָה. נָתַן לָהֶם אֶת רַבִּי לֵוִי בַּר סִיסֵי, שֶׁהָיָה חָכָם בַּתּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי מַה הוּא שֶׁכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל, אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. וְכִי יֵשׁ דְּבַר שֶׁקֶר בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת. וְלֹא מָצָא לָהֶם תְּשׁוּבָה מַה לַּהֲשִׁיבָן. מִיָּד יָצָא מִשָּׁם וּבָא לוֹ לִפְנֵי רַבִּי. אָמַר לוֹ: לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בָּהֶם. דָּבָר אֶחָד שָׁאֲלוּ מִמֶּנִּי וְלֹא מָצָאתִי מַה לַּהֲשִׁיבָן. אָמַר לֵיהּ: וּמַהוּ הַדָּבָר. אָמַר לֵיהּ: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. וְכִי יֵשׁ דְּבַר שֶׁקֶר בַּתּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ: תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה הָיָה לְךָ לַהֲשִׁיבָן. אָמַר לֵיהּ: הָיָה לְךָ לוֹמַר לָהֶם, הָאָדָם חוֹטֵא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹשֵׁם עָלָיו מִיתָה. עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הַכְּתָב מִתְבַּטֵּל. לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. וְאַף כָּאן כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ במדבר ו, כו. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָּנִים דברים י, יז. אִם יִשָּׂא, לָמָּה לֹא יִשָּׂא. אֶלָּא לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, לֹא יִשָּׂא פָנִים. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹשְׂאִים לִי פָּנִים, כָּךְ אֲנִי נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים. וְהֵיאַךְ נוֹשְׂאִים לוֹ פָּנִים. אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עָנִי, יֵשׁ לוֹ חֲמִשָּׁה בָּנִים אוֹ שִׁשָּׁה, וְהוּא נוֹטֵל כִּכָּר אֶחָד, וְהֵן יוֹשְׁבִין כֻּלָּן וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ הַכִּכָּר וְאֵין שְׂבֵעִים מִמַּה שֶּׁהֵם אוֹכְלִין, וּמְבָרְכִין, הַכָּתוּב אוֹמֵר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ שם ח, י. אַף אֲנִי נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם במדבר ו, כו. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים.