מדרש תנחומא, בהעלותך ה׳

מהדורה: מדרש תנחומא, תורת אמת

« מדרש תנחומא Beha'alotcha 4 מדרש תנחומא Beha'alotcha 6 »

1 רש"י על במדבר פתח ↗

בהעלתך. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת עי' תנחומא:

1 רמב"ן על במדבר פתח ↗

בְּהַעֲלֹתְךָ – לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְנוֹרָה לַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה, לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ; אָמַר לוֹ הקב״ה: חַיֶּיךָ, שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת בֹּקֶר וָעֶרֶב, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר ח׳:ב׳ מִמִּדְרַשׁ אַגָּדָה. וְלֹא נִתְבָּרֵר לִי לָמָּה נִחֲמוֹ בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְלֹא נִחֲמוֹ בִּקְטֹרֶת בֹּקֶר וָעֶרֶב, שֶׁשִּׁבְּחוֹ בּוֹ הַכָּתוּב: ״יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ״ דברים לג י, וּבְכָל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְמִנְחַת חֲבִיתִין, וּבַעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בּוֹ, וְנִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, וְשֶׁהוּא קְדוֹשׁ ה' עוֹמֵד בְּהֵיכָלוֹ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, וְשִׁבְטוֹ כֻּלּוֹ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ? וְעוֹד: מַה טַעַם לַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת הַזּוֹ? וַהֲלֹא קָרְבָּנוֹ גָּדוֹל מִשֶּׁל נְשִׂיאִים, שֶׁהִקְרִיב בַּיָּמִים הָהֵם קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה כָּל יְמֵי הַמִּלּוּאִים! וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיוּ חוֹבָה וְנִצְטַוָּה בָּהֶם, וְחָלְשָׁה דַּעְתּוֹ עַל שֶׁלֹּא הִקְרִיב נְדָבָה כְּמוֹהֶם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ - גַּם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁנִּחֲמוֹ בָּהּ חוֹבָה וְנִצְטַוָּה עָלֶיהָ! אֲבָל עִנְיַן הַהַגָּדָה הַזֹּאת לִדְרֹשׁ רֶמֶז מִן הַפָּרָשָׁה עַל חֲנֻכָּה שֶׁל נֵרוֹת שֶׁהָיְתָה בְּבַיִת שֵׁנִי עַל יְדֵי אַהֲרֹן וּבָנָיו, רְצוֹנִי לוֹמַר חַשְׁמוֹנַאי כֹּהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה מְצָאתִיהָ בִּמְגִלַּת סְתָרִים לְרַבֵּינוּ נִסִּים, שֶׁהִזְכִּיר הָאַגָּדָה הַזּוֹ וְאָמַר: רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי וְכוּ', אָמַר לוֹ הקב״ה לְמֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יֵשׁ חֲנֻכָּה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּנֶיךָ נִסִּים וּתְשׁוּעָה וַחֲנֻכָּה שֶׁקְּרוּיָה עַל שְׁמָם, וְהִיא חֲנֻכַּת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי, וּלְפִיכָךְ הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְרָאִיתִי עוֹד בִּילַמְּדֵנוּ תנחומא בהעלתך ה, וְכֵן בְּבַמִּדְבָּר רַבָּה טו ו: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמוֹר לְאַהֲרֹן, אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוּלָּה מִזֹּאת אַתָּה מוּכָן, הַקָּרְבָּנוֹת כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הֵן נוֹהֲגִין, אֲבָל הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ - וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְהִנֵּה דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין מִפְּנֵי חֻרְבָּנוֹ אַף הַנֵּרוֹת בְּטֵלוֹת, אֲבָל לֹא רָמְזוּ אֶלָּא לְנֵרוֹת חֲנֻכַּת חַשְׁמוֹנַאי, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת אַף לְאַחַר הַחֻרְבָּן בְּגָלוּתֵנוּ. וְכֵן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הַסְּמוּכָה לַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים נוֹהֶגֶת לְעוֹלָם, דָּרְשׁוּ סְמוּכִין לַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים מִלְּפָנֶיהָ וּמִלְּאַחֲרֶיהָ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁלֹּא נִמְנָה עִמָּהֶם. וְר' אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על במדבר ח׳:ב׳, כִּי נִסְמְכָה זֹאת הַפָּרָשָׁה, לְהוֹדִיעַ כִּי הַדִּבּוּר יִהְיֶה גַּם בַּלַּיְלָה, כִּי שָׁם יִהְיֶה הַנֵּר דָּלוּק וְלֹא יִכְבֶּה. וְזֶה אֵינֶנּוּ כָּכָה עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁאָמְרוּ מכילתא בא א, וַהֲלֹא לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם. וְאִלּוּ יָדַע ר' אַבְרָהָם מַה בֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִנְבוּאַת שְׁאָר הַנְּבִיאִים, לֹא חָשַׁב כֵּן. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה״ במדבר יב ו, שֶׁאֵין נְבוּאָתוֹ בַּחֲלוֹם, כִּי הַחֲלוֹם בַּלַּיְלָה מַמָּשׁ. אֲבָל הַסִּדּוּר בַּפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלֶּה הוּא כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בתחלת הספר, כִּי בָא הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְהַשְׁלִים תּוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת וְכָל הַמְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה אָמַר מִתְּחִלָּה: ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ שמות כז כ, וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם הַמְּנוֹרָה, וְהָיָה בְמַשְׁמָע שֶׁיַּדְלִיקוּ בַּמְּנוֹרָה בְּהִמָּצְאָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּעֲשִׂיָּתָהּ: ״וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ״ שמות כה לז, אֲבָל אִם אוּלַי תֹּאבַד אוֹ תִּשָּׁבֵר יַדְלִיקוּ בִּלְתִּי מְנוֹרָה, וְאֵין הַמְּנוֹרָה מְעַכֵּב הַהַדְלָקָה, כִּי הַמִּצְוָה לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד לְעוֹלָם. וְאַחַר כֵּן הוֹסִיף וְצִוָּה מִיָּד וּלְדוֹרוֹת: ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ״ ויקרא כד ב, וְאָמַר: ״עַל הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״, שֶׁלֹּא יַעֲרֹךְ אֶלָּא בַּמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה. וּבְכָאן, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלִים לְהַזְכִּיר הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, הִשְׁלִים עוֹד כָּל דִּינֵי הַנֵּרוֹת, וְצִוָּה שֶׁיִּהְיוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת כֻּלָּן דּוֹלְקוֹת לְדוֹרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה: ״וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ״, לֹא בִּלְתִּי מְנוֹרָה, וְלֹא בִּלְתִּי שֶׁיָּאִירוּ כֻּלָּם אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ. וְלֹא הִזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ לְלַמֵּד שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן בַּמִּקְדָּשׁ, אוּלַי יַחְשֹׁב כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאֵין חַלּוֹנוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יִצְטָרֵךְ לָאוֹרָה הַזֹּאת, אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּהְיוּ שָׁם ״חַלּוֹנֵי שְׁקוּפִים״ מלכים א ו ד, לֹא יִצְטָרֵךְ כֵּן, לְפִיכָךְ לֹא הִזְכִּיר בְּכָאן ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״:

1 גור אריה על שמות פתח ↗

שכולו קיים כו'. דאם לא כן, "לדורותיכם" למה לי, לכתוב 'שמן משחת קדש יהיה', ומדכתיב "לדורותיכם" שמע מינה דכולו קיים. ומפני שהוקשה לו מנא לן דכולו קיים, שמא מקצתו קיים ולא כולו, אמר כי "זה" בגימטריא י"ב, כלומר למה כתב "זה", הוי למכתב 'שמן משחת קודש יהיה', אלא לכך כתב "זה" לומר דבמנין "זה", דהוא י"ב לוגין, כולו קיים:ומפני שכבר אמרנו לפרש כל מאמר שהביא רש"י בפירושו על אמתתו, עלינו לבאר דבר זה מה שאמר 'כולו קיים', ולמה שמן המשחה יותר קיים מכל. ולא בשמן המשחה לבד אמרו הוריות יא ע"ב, אלא אף במנורה אמרו כך במדרש תנחומא בהעלותך, ה בשעה שהקריבו הנשאים לחנוכת המזבח במדבר ז, א-פג, ושבט לוי לא הקריב, אמרו למה נתרחקנו מחנוכת המזבח, אמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה שמור, שנאמר במדבר ח, ב "בהעלותך את הנרות", הקרבנות בשעה שבית המקדש קיים הם קיימין, ובשעה שאין בית המקדש קיים אין קיימין, אבל הנרות לעולם "מול פני המנורה יאירו" שם. והרמב"ן ז"ל שם תמה על המדרש הזה, הרי אף המנורה בטילה בזמן שאין בית המקדש קיים, ולפיכך נדחק בפירוש זה בפרשת בהעלותך. ותמה אני למה לא הוקשה לו מה שאמרו הוריות יא ע"ב בשמן המשחה שהוא כולו קיים. ובמסכת יומא פרק בא לו יומא עב. "עצי שטים עומדים" לעיל כו, טו, שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים:דע, כמו שנותן סדר המציאות שיהיה העולם על דרך אשר סדר אותו השם יתברך, ויהיה סדר זה קיים לעולמי עולמים, כך נותן שיהיה נמצא סדר המשכן באופן זה ובציור זה, והוא ציור אלקי, ודבר זה מבואר. ובמדרש רבות בפרשת תרומה לד, ב מצאנו ששקול מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ, וכמו שמבואר שם. ומפני זה ענין אחד להם. וכמו שהיה נותן סדר המציאות בעת עשיית המשכן להיות המשכן, כך היה נותן שנחרב עד זמן הרצון שיחזיר לישראל. אמנם בדברים אשר אמרנו למעלה – שמן המשחה לגודל מעלתו שבו מקדשים אחרים, והמנורה המאירה למשכן, והקרשים שהם גוף ועיקר המשכן, לא יכנסו בהפסד, ואם הגיע להם ההפסד מצד שהגיע הפסד לכלל המשכן, ולא היה ראוי להיות נמצא, כי המשכן הוא שנושא אלו הכלים, ואל הנושא הגיע הפסד, ומפני שהגיע הפסד לנושא לא נמצאו אלו כלים, אבל מצד עצמן לא יכנסו תחת ההפסד, והציור שהיה בעת עשיית הכלים האלו בעת עשייתם, והוא שגרם מציאותם, כן הוא עתה, רק ההפסד אל הנושא, שכאשר הנושא בטל, אז בטל גם כן אשר הם צריכים אל הנושא. ומצד עצמם הם נמצאים, כי מציאות הדברים האלו, אשר אין מציאותם במקרה, רק מסודר מסדר המציאות אשר סדר הוא יתברך, זהו מציאותם כאשר נמצא בסדור המושכל מן המסדר. ולכל הדברים אשר אמרנו, כמו שמן המשחה ומנורה, למעלתם לא היה בטול לסדר מציאותם, וכמו שהיו – כך הם עתה, אבל אל הנושא יש הפסד, שאין כל כך במדריגה. ואתה אל תאמר כאשר היה המשכן בבנינו, שכל חשיבתו לא היה רק הקרשים והדברים השייכים לו, שהרי כל אלו דברים הגיע להם שנוי, שכאשר הגיע הפסד ליריעות וקרשים, היום בזה ולמחר באחר, עד שהיה חדש הכל, אל תאמר שהיה זה נקרא משכן חדש, שאין הדבר כך, כי אין חשיבות המשכן הדברים החומרים, רק עצם הציור שהיה מסודר מן השם יתברך, ואל דבר זה לא הגיע בטול ושינוי. ובשביל זה לא נאמר שהיה שינוי למשכן, דכל זמן שעצם הציור קיים אין להקפיד על שינוי הגופות. ולפיכך יש לנו לומר גם כן שיש קיום לכל אלו הדברים שאמרנו, שכמו בעת עשיית המשכן היה מחייב סדר המציאות שיהיו נמצאים, כך חייב עתה הכלים אשר מיוחדים לעלוי מעלתם, ואין הפסד בהם, ואם הגיע הפסד – לא הגיע רק מצד הנושא, כמו שאמרנו. ומפני מעלת ומדריגת השמן, נעשה בשמן המשחה כמה נסים, כמו שמבואר במקומו. ומכל מקום התבאר לך כי הנרות יאירו אל מול פני המנורה לעולם, כי לא הוסר אור עריכתם מן המציאות, ודי בזה למבינים, כי הם דברים ברורים מאד:

1 בְּהַעֲלוֹתְךָ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים במדבר ז, א-י, וְאַחַר כָּךְ, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹתְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יְראוּ אֶת ה' קְדוֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו תהלים לד, י. אַתְּ מוֹצֵא לְמַעְלָה, אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים הִקְרִיבוּ, וְשֵׁבֶט לֵוִי לֹא הִקְרִיב, וְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם וְכָל הַנְּשִׂיאִים הִקְרִיבוּ, חוּץ מִנְּשִׂיאוֹ שֶׁל לֵוִי. וּמִי הָיָה נְשִׂיא לֵוִי. זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי במדבר יז, יח. וְאַהֲרֹן לֹא הִקְרִיב עִם הַנְּשִׂיאִים, וְהָיָה אוֹמֵר אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי אֵינוֹ מְקֻבָּל שֵׁבֶט לֵוִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְךָ אֱמֹר לְאַהֲרֹן אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוֹלָה מִזּוֹ אַתָּה מְתֻקָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הֵן נוֹהֲגִין. אֲבָל הַנֵּרוֹת, לְעוֹלָם, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מְבַזִּין עַל הַמְּנוֹרָה. הֱוֵי שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ זכריה ד, י, זוֹ הַמְּנוֹרָה. וּמַהוּ שִׁבְעָה. אֵלֶּה שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה כֹּכָבִים שֶׁמְּשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, כָּךְ חֲבִיבִין הֵם לְפָנַי, שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מְבַזִּין עָלֶיהָ. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, שֶׁמָּא יַטְעֶה אוֹתְךָ יִצְרְךָ לוֹמַר, שֶׁהוּא צָרִיךְ אוֹרָהּ. מַה כְּתִיב בַּחַלּוֹנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָּה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר וְגוֹ' יחזקאל מ, טז. כַּחַלּוֹנוֹת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּהַחַלּוֹנוֹת שם פסוק כה, שֶׁהָיוּ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מוֹצִיאִים אוֹרָהּ לַחוּץ. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן, הַבָּרָק הַזֶּה תּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה הוּא, וְהוּא יוֹצֵא וּמַבְהִיק אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים וְגוֹ' יחזקאל א, יג, וּמַבְהִיק אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וַאֲנִי צָרִיךְ לָאוֹר שֶׁלָּכֶם. וְלָמָּה אָמַרְתִּי לָכֶם. אֶלָּא כְּדֵי לְהַעֲלוֹתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַעֲלוֹתְךָ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָעֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּךָ, יֵשׁ בְּתוֹכָם לָבָן וְשָׁחֹר, וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחֹר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכֻּלּוֹ אוֹרָה, הוּא צָרִיךְ לָאוֹר שֶׁלָּכֶם. דָּבָר אַחֵר, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. בָּשָׂר וָדָם מַדְלִיק נֵר מִנֵּר דָּלוּק, שֶׁמָּא יָכֹל לְהַדְלִיק נֵר מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִדְלִיק אוֹר מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם בראשית א, ב. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הוֹצֵאתִי אוֹרָהּ, וַאֲנִי צָרִיךְ לַנֵּרוֹת שֶׁלָּכֶם. וְלָמָּה אָמַרְתִּי לְךָ. בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹתְךָ, לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד שמות כז, כ.

1 רבנו בחיי פתח ↗

וע"ד המדרש המנורה בשבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ כך דרשו בתנחומא. ובאור זה כי שבעה כוכבי לכת הם נרות ברקיעים ופועלים בשפלים ומנהיגים את העולם השפל הזה תמיד ביום ובלילה, וכן שבעה הנרות היו דולקות ביום ובלילה לפני ה' תמיד, והנר האמצעי כנגד גלגל חמה שהוא תדיר באורה והוא אמצעי לשבעה כוכבי לכת ועל דרך שצ"ם חנכ"ל, וכן היום הרביעי הוא אמצעי בשבעת הימים ועל כן נבראה החמה ביום הרביעי.

1 רש"י על יחזקאל פתח ↗

כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא תנחומא, בהעלותך ה: ה״א זוֹ יְתֵרָה לְשׁוֹן כֵּהָה חַלּוֹנוֹת, כֵּהוֹת – רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וּקְצָרוֹת מִבִּפְנִים; לוֹמַר: לֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ; שֶׁכָּל חַלּוֹנוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְהַכְנִיס אוֹרָה, קְצָרוֹת מִבַּחוּץ וּמַרְחִיבוֹת מִבִּפְנִים:

« מדרש תנחומא Beha'alotcha 4 מדרש תנחומא Beha'alotcha 6 »