תנחומא בובר, תזריע ט״ו

מהדורה: מדרש תנחומא הקדום והישן, ש' בובר, תרמ"ה

« תנחומא בובר Tazria 14 תנחומא בובר Tazria 16 »

1 ויקרא רבה פתח ↗

עַל עֲשָׂרָה דְבָרִים נְגָעִים בָּאִים, עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים, וְעַל גּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל גַּסֵּי הָרוּחַ, וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל עַיִן רָע. עַל עֲבוֹדָה זָרָה, מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לָעֵגֶל שמות לב, ד: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לב, כה: וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, שֶׁפָּרְחָה בָּהֶן צָרַעַת. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ג, טז: יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן. וּמִנַּיִן שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ג, יז: וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ג, כט: יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב. וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, מִגֵּיחֲזֵי מלכים ב ה, כ: וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, מַהוּ מלכים ב ה, כ: מְאוּמָה, מִן מוּמָא דְּאִית בֵּיהּ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב ה, כז: וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וְעַל בִּרְכַּת ה', מִגָּלְיַת, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א יז, מג: וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א יז, מו: הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי, וְאֵין הַסְגָּרָה הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן צָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג, כא: וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. וְעַל גּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים, מִשֶּׁבְנָא, שֶׁהָיָה נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כב, יז: הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה, וְאֵין וְעֹטְךָ עָטֹה אֶלָּא צָרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג, מה: וְעַל שָׂפָם יַעֲטֶה. וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מֵעֻזִּיָּהוּ, דִּכְתִיב דברי הימים ב כו, כא: וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ. וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, דִּכְתִיב דברי הימים ב כו, טז: וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו. וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב במדבר יב, א: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יב, י: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְעַל עַיִן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יד, לה: וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, מִי שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת לַאֲחֵרִים, כִּי הָא דְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ויקרא יד, לז: שְׁקַעֲרוּרֹת, שְׁקִיעַ בֵּיתָא בְּאִלֵּין לְוָוטַיָא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.

1 ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו. על מה הנגעים באים על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים לפי שהיו שטופין בזנות לקו בצרעת, מה כתיב שם ויאמר ' יען כי גבהו וגו' ישעיה ג טז, ואומר ושיפח ה' את קדקד בנות ציון שם שם יז, אין ספח אלא צרעת שנאמר שאת או ספחת ויקרא יג ב, ואומר ולשאת ולספחת שם יד נו.

« תנחומא בובר Tazria 14 תנחומא בובר Tazria 16 »