תנחומא בובר, בלק ג׳

מהדורה: מדרש תנחומא הקדום והישן, ש' בובר, תרמ"ה

« תנחומא בובר Balak 2 תנחומא בובר Balak 4 »

1 במדבר רבה פתח ↗

כְּתִיב במדבר כב, ג: וַיָּגָר מוֹאָב, מַהוּ וַיָּגָר כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְאִין לָעַמּוֹנִים נִרְאִין עֲטוּפִים לְשָׁלוֹם, וְלַמּוֹאָבִים נִרְאִין מְזֻיָּנִין לְמִלְחָמָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב דברים ב, יט: וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם, כָּל מִין צָרָה אַל תָּצַר לָהֶם, דברים ב, יט: וְאַל תִּתְגָר בָּם, כָּל מִין גֵּרוּי. וּלְמוֹאָב אָמַר דברים ב, ט: אַל תָּצַר וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, מִלְחָמָה אִי אַתָּה עוֹשֶׂה אֲבָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לַחְטֹף מֵהֶן חֲטֹף. וּלְכָךְ נִרְאִין מְזֻיָּנִין לְמוֹאָב וְהֵן נֶאֱגָרִין לְעָרֵיהֶם, שֶׁאֵין וַיָּגָר אֶלָּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי י, ה: אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל. דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר, לְשׁוֹן גֵּר, שֶׁהָיוּ רוֹאִין לְעַצְמָן גֵּרִים בָּעוֹלָם, אָמְרוּ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לָגוּר וְאָחֲזוּ אוֹתָהּ, וּמַשְׂכִּירִין הָיוּ לָהֶם בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ג, כב: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר, לְשׁוֹן יִרְאָה, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין, שֶׁרָאוּ כָּל הָאֻמּוֹת בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּא סִיחוֹן וְנָטַל אֶרֶץ מוֹאָב, במדבר כא, כו: וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וְעוֹג נָטַל כָּל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ג, יא: כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וגו', בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּנְטָלוּהָ מִשְּׁנֵיהֶם, שֶׁאֵין בּוֹ עוֹלָה. וְהָיוּ אֵלּוּ רוֹאִין אֶת אַרְצָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִים לֹא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דברים ב, ט: כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, הֲרֵי אַרְצֵנוּ לִפְנֵיהֶם, לְכָךְ הָיוּ מִתְיָרְאִין. במדבר כב, ג: וַיָּקָץ מוֹאָב, שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת עַצְמָן כְּקוֹצִין בִּפְנֵיהֶם.

1 ויגר מואב במדבר כב ג. מהו ויקר, כשהיו נראים לעמונים נראים עטופים לשלום, למואבים נראים מזויינים, שנאמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם דברים ב יט, אל תצורם כל מיני צרה, ואל תתגר בם כל מין גירוי, ולמואב אמר אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה שם שם ט, מה שאתה יכול לחטוף מן החוץ חטוף, לפיכך נראין מזויינין והם היו נאגרים לעריהם, שנאמר ויגר מואב, אין ויגר אלא לשון אסיפה, כמד"א אוגר בקיץ בן משכיל משלי י ה.

2 ד"א ויגר. לשון יראה, שהיו מתייראין מפניהם.

3 ויקץ מואב, שהיו רואין את עצמן כקוץ בפניהם.

« תנחומא בובר Balak 2 תנחומא בובר Balak 4 »