מפרשים:
1 צריך לדעת שכל מעשיהם של פרעה והמצרי' היו בחכמה גדולה. ולא נעלם מהם מאמר השי"ת לאברהם בגזרת בין הבתרים ועבדום וענו אותם. וע"כ התחילו לקיים מאמרו יתברך בגבות מהם מסי' וארנוניות כבדים למען ענותם היינו כדי שיתרוששו. וכל העם מקצה היו עושים את שלהם. כמו שאמרו כשושנה בין החוחים מה שושנה זו רוח צפונית בא והקוץ מכה אותה רוח דרומית בא והקוץ מכה אותה רוח מערבית בא והקוץ מכה אותה וכן מארבע רוחותיה. כך ישראל ויעש להם בתים משועבדים בין האומות אלו חומרים להם תנו פיסים. ואלו אומרים להם תנו לנו זימון. ואלו מבקשים נהם ארנוניות. ואלו מבקשים גולגליות הוי כשושנה בין החוחים. וכן כשהיו משכירין בתיהם לישראל היו מעלים אותם להם בדמים עשר ידות ממה שהיו משכירין אותם לנכרים. וכן בכל הדברים הנמכרים. אך לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו כי הוא ית' אמר בתחלה ועבדום ואחר כך וענום. ועל כן לא הצליחו במעשיהם אדרבא כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כלומר מתעשרין יותר. והוא מלשון ויפרוץ האיש מאד מאד האמור ביעקב. ובראותם שלא היה מועיל להם גזרתם. אלא הדבר מתהפך אליהם שהממון שהיו נוטלים מישראל היה מכלה ממונם כדכתיב כן ירבה וכן יפרוץ פי' כן ירבה של ישראל. וכן יפרוץ של המצרים מלשון מה פרצת עליך פרץ. ובפרט לפרעה שכונתו לבנות בית אוצריא נהפכו והיו ערי מסכנות שהיה מתמסכן בשבילם ועל כן ויקוצו מפני בני ישראל. כאב להם הדבר כקוצים בבשר איבוד ממונם. ונתייעצו וגמרו להניח להם ממונם ולשעבדם בלבד. וכן כתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' לא נזכר מכאן ואילך עוד אלא עבודה ושעבוד. וכן כתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה. ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה. ואם נאמר ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים כבר תרצנו הענין בספר גר"ן ארנו"ן כי שתי ראיות נאמרו אחד בשביל עני עמי ואחד לאשר במצרים. עני הוא רמז לגלות הזה מלבד מאשר במצרים כמו שאמר לו ג"כ אהיה אשר אהיה שפירשו חכמים אהיה עמהם בגלות זה ואהיה עמהם בגלות אחר. ע"ש הענין באורך. ועם היות שכונתם רעה זאת לענותם לא נתקיימה הכתיב עליהם ויענונו לפי שמחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה לאנשי' כיוצא בהם. וכל שכן כשיהי' בדבר פועל מעשיי.
2 והנה מלת ערי מסכנות עשו אותה מלשון סכנה לפי שהיו הבנאים תמיד בסכנה כי ארץ מצרים לחה היא ואם בונין בה בנין גבוה אינו עומד ולכן בבנות ישראל בנין גבוה ותלול ברצון פרעה היו תמיד מפחדים שמא תפול החומה עליהם. אך השי"ת הפליא לעשות שלא היתה נופלת עד הלילה ולזה קראו שמה פיתום שפי תהום בולעה.
3 רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. ושאר המצרים היו מעבידים ישראל בפרך בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה בשדה. ומדקאמר ויעבידו מצרים ולא ויעבידום מלמד שמצרים רבים מצוים יחד לישראל אחד ובאכזריות מדקאמר בפרך. ובזה וימררו את חייהם. עוד מדקאמר ויעבידו מלמד שהיו מתנהגים עמהם על פי הדין שיכול האדון לו' לעבדו עשה עמי ואיני זנך. כך המצרים אעפ"י שישראל לא היו קנין כספם היו משתעבדים בהם ולא היו זנים אותם והיינו דכתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם שאילו היו המצרים נותנים אותם להם בשכר טרחם לא היתה חנם. אלא מלמד שהיו פוטרים אותם בלא כלום. והדגה אשר הי' זורקים המצרים הוא הדג מת. כי כן כל מקום שנאמר דגה הכי משמעו. הם היו נוטלים אותה בלי מחיר ואוכלים ממנה וזהו אומרו חנם: