מדרש אגדה, בראשית ג׳

1 והנחש. חשב באותה שעה ואמר אלך ואהרוג את האדם, ואשא את חוה, ואהיה מלך על כל הבריות, ואלך בקומה זקופה, ואוכל כל מעדני העולם, אמר לו הקב"ה הואיל ואתה אמרת אלך ואהרוג את האדם, ואשא את חוה, לפיכך ואיבה אשית בינך ובין האשה וגו' פסוק טו, אתה אמרת אהיה מלך על כל הבריות, לפיכך ארור אתה מכל הבהמה פסוק יד, אתה אמרת אלך בקומה זקופה לפיכך על גחונך תלך שם שם, אתה אמרת אוכל מעדני העולם, לפיכך ועפר תאכל כל ימי חייך:

2 והנחש היה ערום. עליו נאמר ויוסיף דעת יוסף מכאוב קהלת א יח, לפי שהיה ערום מכל חית השדה, לכך ארור מכל הבהמה ומכל חית השדה:

3 ויאמר אל האשה אף וגו'. שלשה פתחו באף והלכו באף, נחש ושר האופים והמן, נחש אמר אף כי אמר אלהים, ונתקלקל, שר האופים אר אף אני בחלומי בראשית מ טז, ונתלה, המן אמר אף לא הביאה אסתר המלכה אסתר ה יב, ונתלה:

1 ולא תגעו בו פן תמתון. מלמד שהוסיף אדם על צווי של הקב"ה, והוסיף על אשתו להזהירה אפילו בנגיעה, ועל זה נאמר אל תוסיף על דבריו משלי ל ו, שעל דבר זה מצא נחש פתחון פה ואמר לחוה לא מות תמתון, והלך נחש אל האילן והרתיעו ואמר לה כשם שאני לא מת בנגיעה, כך אתם לא תמתון באכילת פירותיי:

1 כי יודע אלהים. אמר הנחש אל האשה את יודעת מפני מה הזהיר הקב"ה אתכם שלא תאכלו ממנו, מפני שכל אומן שונא בני אומנתו, מן האילן הזה אכל וברא את העולם, ואתם אם תאכלו ממנו והייתם כאלהים, שתוכלו לבראת העולם כמותו:

2 ונפקחו עיניכם. להיות יודעים כל מה שאתם רואים:

3 יודעי טוב ורע. ותדעו מהו טוב ומהו רע:

1 ותרא האשה. ראתה דבריו של נחש כי יש בהם טעם, ולא מת בנגיעה, וכי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל, סומים היו שלא היו מתביישים שיעמדו זה כנגד זה ערומים, ולא היו יודעים מה היא חרפת ערוה ובושת, מיד ותקח מפריו ותאכל, ומיד ותפקחנה עיני שניהם:

1 ויתפרו עלה תאנה. לכסות ערותן מן הטעם הזה אמרו שאותן העץ שאכלו ממנו היה תאנה, בו בדבר שנתקלקלו בה נתקנו, ותפרו עלה לכסות ערותן, ולכך קרא שמה אדם תאנה, כי על ידה בקש הקב"ה ומצא בה תואנה, לגזור עליהם מיתה:

1 וישמעו את קול ה' אלהים וגו'. שמעו אדם וחוה את המלאכים, והם אמרו היום יש מת בגן שביום זה עתיד למות אדם ואשתו, שעברו על צווי הקב"ה, שאמר להם כי ביום אכלך ממנו מות תמות:

2 לרוח היום. מהו לרוח היום, אמר הקב"ה אני ארויח להם את היום ותאריך להם אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור תהלים צ ד:

1 ויאמר לו איכה. וכי אין הקב"ה יודע היכן הוא, אלא שפתח לו הדרך אולי ישוב, כיוצא בדבר ויאמר מי האנשים האלה עמך במדבר כב ט, וכי לא היה יודע הקב"ה מי היו, ועל מה באו, אלא להודיע לבלעם מי מדבר עמו, ואמר לו לא תלך עמהם שם שם יב:

2 ד"א איכה. התחיל לקונן עליו:

1 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי. הקב"ה פתח לו המן העץ וגו' שהיה רוצה שיתודה על חטאיו, כי כשיאמר חטאתי הקב"ה מוחל לו, אבל לא עשה כן אלא בטובה שעשה לו הקב"ה שנתן לו את האשה, היה מתרעם על הקב"ה שאמר לו האשה אשר נתתה עמדי וגו' כלומר אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי אשה שנתנה לי מן העץ ואוכל, כיון שראה הקב"ה שלא פתח בחרטה, התחיל שואל לאשה מה זאת עשית, והיה חפץ שתאמר חטאתי שימחול להם, כשם שעשה לדוד שאמר חטאתי ש"ב י ביג, והשיב הנביא לפי שהודיתה גם ה' העביר חטאתך ולא לא תמות שם שם, והיא לא עשתה כך, אלא בקשתה להחזיר החטא על הנחש, שנאמר ותאמר האשה הנחש השיאני וגו'. מהו השיאני, מלמד שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, ולכולם שאל למה עשיתם דבר זה, אבל לנחש לא שאל, לפי שהנחש היה יכול להשיב דבר הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, בעבור כך לא שאל לו, לפי שאין טוענין למסית, וכמה דהוא אמר לא ולא תחמול ולא תכסה עליו דברים יג ט. שלשה נכנסו לדין אדם וחוה ונחש ויצאו ארבעה חייבים, אלו השלשה והאדמה עמהם, ולמה נתקללה האדמה, שגם היא בשעה שהקב"ה צוה לה שתוציא עץ שיהא הטעם עצו ופריו שוים, דכתי' עץ פרי עושה פרי בראשי' א יא, שיהא טעמו של עץ כמו של פרי, וכשצוה לאדם שלא יאכל מן הפרי היה שומר צוויו שיאכל מן העץ ולא מן הפרי, ולפי שלא הוציאה מן הארץ כן אלא עץ עושה פרי, ולא היה העץ כפרי, ועבר על צוויו ואכל מן הפרי, לכך היא כארורה:

1 ארור אתה. ולמה לא נאמר באדם ובאשתו ארור, כשם שארר את הנחש, מפני שכבר ברכם, שנא' ויברך אותם אלהים בראשי' א כח:

2 מכל הבהמה ומכל חית השדה. אם מחית השדה שהיא חפשית שאינה ברשותו נתאררה נחש קל וחומר שנתארר מן כל בהמה, אמר לו כשהם שנתארר בהמה מחיה על אחת שבעה, ומאי נינהו חמור מחתול, שחתול סובלת הולד במעיה ל"ב נ"ב יום, וחמור שס"ה, ואדם תשעה חדשים, והנחש נתארר יותר מן החמור שבעה פעמים, כי חמור שנה, והנחש לשבע שנים עוברו בבטנו:

3 על גחונך תלך. מכאן אמרו שהיה הולך בקומה זקופה וירדו המלאכים וקצצו את רגליו:

4 ועפר תאכל כל ימי חייך. שהיה אוכל כל מעדני עולם, וכיון שהחטיא לחוה נגזר עליו שיאכל עפר כל ימי חייו, שאם אוכל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר:

1 הוא ישופך ראש. בזמן שבני אדם עוסקים בתורה אין כח לנחשים להזיק אחד מישראל, ויכולים ישראל להרגם אבל בזמן שישראל בטלים מדברי תורה נושך עקבם, כמו שנאמר עון עקבי יסובני תהלים מט ו, ויש לנחש יכולת להשתלח בישראל ולהמיתם, שנאמר וישלח ה' בעם את הנחשים וגו במדבר כא ו:

1 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו'. אלו טיפי דמים שהאשה מצטערת עליהם, דם בתולים ודם נדה, ולמה לקתה בדם, וכן נחש, לפי שגרם לחוה ולתולדותיה לחזור לעפר, לכך הוא ותולדותיו אכילתם עפר, שנאמר ונחש עפר לחמו ישעיה סה כה:

2 עצבונך. זה צער גידול בנים:

3 והרונך. זה צער העיבור:

4 והוא ימשול בך. שהוא כובשה שלא תדבר עם בני אדם:

1 ולאדם אמר. אתה עברת על צוויי ושמעת לקול אשתך, שנתנה לך מפרי העץ ואכלת, לכך ארורה האדמה בעבורך, שתעלה לך דברים ארורים פרעושים ורמשים:

2 בעצבון תאכלנה. שלא תאכל ממנה שום דבר עד שתתיגע ותתעצב:

1 וקוץ ודרדר. זו הקוצים ועכביות, שהם מיני מאכל ובהם קוצים ותאכלם בצער:

2 ואכלת את עשב השדה. התחילו עיינו של אדם זולגות דמעה, ואמר רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד, ואז ריחם הקב"ה עליו ומחלו:

1 בזעת אפיך תאכל לחם. מכאן למדנו שאלמלא לא חטא אדם היתה הארץ מוציאה גלוסקאות:

2 עד שובך אל האדמה וגו'. וכן הוא אומר וישוב העפר על הארץ כשהיה קהלת יב ז:

1 ויקרא האדם שם אשתו חוה. אמר לה כמה דורות עיברת לפי שהיא היתה אם כל חי:

1 ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו. לפי שראה אותם הקב"ה ערומים, והיו מצטערים בחגורה של עלה תאנה, ואעפ"כ שהם חטאים עשה להם לבושים שיהיה הנאה לעורן והלבישן:

1 ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו. שלא היה לו אלא לב אחד לטובה, והוא עשה שיהיה לו ב' יצרים יצר טוב ויצר הרע, ואני בראתי אותו לישראל לבד:

2 ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים קהלת ז כט, מהו והמה בקשו חשבונות רבים, זו חוה ואדם, שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ וגו' פסוק ו, מיד וישלחהו ה' אלהים, ולמה אמר ה' אלהים, אלא הקב"ה אמר למלאכים שישלחוהו מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, ולא לן אדם בגן עדן כי אם לינה אחת, וזהו שנאמר אדם ביקר בל ילין תהלים מט יג:

1 וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת. כרובים מלאכים, שיהיו שומרים את הדרך שלא יטעה אדם ללכת לשם, והניח שם להט החרב המתהפכת, וכשיראה אדם הלהט יפחד ויחזור לו: