מדרש אגדה, בראשית י״ח

1 וירא אליו ה'. אתה מוצא בתורה תחלתה חסד ואמצעיתה חסד וסופה חסד. תחלתה חסד שקישט הקב"ה את חוה והביאה אל האדם, שנא' ויבן ה' אלהים את הצלע בראשית ב כב, שכן קוראין בכרכי הים לקלעייתא בנייתא. ובסופה חסד שקיבר את המת, שנאמר ויקבר אותו בגי דברים לד ו באמצעיתא חסד ביקר את החולה, שנאמר וירא אליו ה', לפי שאברהם היה חולה מן המילה, לכך נראה אליו הקב"ה, ויום שלישי היה שהיה אברהם כואב מאד:

2 באלני ממרא. לפי שממרא אמר לאברהם כדי שישמע להקב"ה שימול, לכך נראה באלוני שלו:

3 והוא יושב פתח האהל. כשראה אברהם שלא היו עוברים ושבים בביתו, מפני שהיו יודעים בו שהיה חולה, לכך יושב פתח האוהל, כדי שיראה אורחים ויכניסם לביתו:

4 כחם היום. מכאן שחמימות יפה למילה:

5 ד"א כחם היום. חצי היום היה:

6 ד"א הקדיח והרתיח הקב"ה אותו יום בחום כדי שלא יהיו האורחים עוברים כדי שלא יצטער, וכיון שראה אברהם כן ישב לו פתח האהל כדי שיכניס אותם לביתו:

7 ד"א הלך אברהם אצל ענר ואמר לו כך אמר לי הקב"ה תכרית את ערלתך, אתה מה תיעצני, אמר ענר לאברהם אל תכרות ערלתך, אם היה הצווי הזה טוב, למה לא צוה לנח כי צדיק ותם קרא אותו, הלך אצל אשכול גם הוא השיב כן, אמר לו בצדק דבר כך. עזב אברהם דבריהם והלך אצל ממרא, ואמר לו מה תאמר לי, כי ה' דיבר לי כרות ערלתך, אמר לו ממרא הלא הוא ה' שמו אשר הוצאתיך מאור כשדים, לך וקבל דבריו, שאם יאמר לך עשה עצמך חתיכה חתיכה עש, ובערלתך אתה תפחד, מיד הלך אברהם וימל את בשר ערלתו, לכך נאמר כאשר צוה אתו אלהים:

8 וישא עיניו וירא. לפי שראה הקב"ה שהיה אברהם מצטער על שלא היו אורחים באים לביתו, צוה למלאכי השרת כדי שיבואו לביתו כעין אורחים:

9 והנה שלשה אנשים, מי היו מיכאל באמצע, גבריאל בימינו, רפאל בשמאלו. רפאל בא לרפאות את אברהם, ומיכאל בא לבשר את שרה, וגבריאל בא להפוך את סדום:

10 נצבים עליו. כיון שראו שהיה מצטער ביותר מפני כאב המילה, עמדו במקומם לא רצו ליכנס אצלו:

11 וירא וירץ. כיון שראו שהיה חולה ביותר התחילו לילך, והוא כשראה שהם הולכים מיד רץ לקראתם:

12 ד"א לפי שראה שהיו עומדים בעבורו רץ לקראתם להביאם אל ביתו:

13 ויאמר אדני. להקב"ה אמר שלא יסלק שכינתו משם כדי שילך לקראת אורחים. מיכאן אתה למד שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה:

14 ד"א ויאמר אדני וגו'. לגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור מעל עבדך:

15 יוקח נא מעט מים. על ידי שליח אף הקב"ה נתן להם מים על ידי שליח, שנאמר והכית בצור וגו' שמות יז ו לחם שנתן על ידי עצמו, אף הקב"ה נתן ע"י עצמו, שנאמר בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם וגו' שם טז ח:

16 וסעדו לבכם. מכאן אתה למד שהלחם סועד הלב, שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד תהלים קד טו:

17 אחר תעבורו. זה אחד מן ההכרעות שבתורה, אין אנו יודעין אם אמר וסעדו לבכם או אחר תעבורו:

18 ויאמרו כן תעשה. מיכאן שאין מסרבין לגדול:

19 וימהר אברהם. מלמד שמעשה הצדיקים במהירות:

20 מהרי שלש סאים קמח סלת. שלש סאים מקמח ושלש סאים מסולת:

21 לושי. כדי שיהיה המצוה על ידה:

22 ועשי עוגות. שלא יהיה שם חמץ כדי שלא יהיה שם איסור:

23 ואל הבקר רץ אברהם. מכאן שהצדיקים רוצים לעשות מצוה, ועוד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, הוא לא אמר אלא ואקחה פת לחם, ולבסוף הביא לפניהם שלש סאים ושלשה בני בקר, ויקח בן בקר הרי אחד, רך שנים, וטוב שלשה. ואותו בן בקר רץ מלפניו עד חברון, ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אברהם אבינו אחריו, וראה אדם וחוה שוכבים ונרות דולקין לפניהם, ואמר אברהם יפה המערה לקבורה, וקנאה בממון הרבה:

24 ויתן אל הנער. כל אחד נתן לנער אחד לתקן:

25 ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה. הביא חלב תחלה ואכלו, ואחר כך הביא בשר ואכלו, על הסדר של מקרא. ולמה לא זכר באותה שעה לחם, לפי שבאותה שעה פירסה שרה נדה, ונטמאת העיסה ולא הביא לחם, לפי שאברהם היה אוכל חולין בטהרה. ויש אומרים שאף לחם היה שמה שדרך העולם אינו שיזכור את הלחם:

26 והוא עומד עליהם. והקב"ה כן עשה שפרע לבניו, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו' שמות יז כא, וכתוב אחד אומר אלהים נצב בעדת אל תהלים פב א:

27 ויאכלו. וכי המלאכים היו אוכלים או שותים, אלא נראין כאוכלים, ומכאן למדנו שאין משנים מן המנהג, שהמלאכים שאינם אוכלים ושותים באו אצל בני האדם ונראים כאוכלים, ומשה רבינו עליו השלום שעלה לרקיע אצל המלאכים, לא אכל ולא שתה כל הימים אשר היה שם ביניהם:

28 ויאמר הנה באהל. מיכן אנו למדים שהיתה שרה צנועה ולא יצאה לפני המלאכים:

29 ויאמר שוב אשוב אליך. זה מיכאל שבישר את הבשורה הזאת, לפי שאין הקב"ה שולח מלאך אחד לעשות שתי שליחות, ואמר שוב אשוב אליך, יודע היה שלא ימות, אבל אלישע שהיה מבני אדם שהמות שולט בהם אמר לשונמית כעת חיה את חובקת בן מ"ב ד י"ז, ולא אמר שוב אשוב:

30 ושרה שומעת. מכאן שהנשים צייתניות הן:

31 פתח האהל. מכאן ששרה היתה עומדת פתח האהל, כדי שתשמע דברי המלאכים:

32 והוא אחריו. פתח האהל היה אחר המלאך שלא החזיר פניו לפתח האהל כדי שלא יעיין:

33 ואברהם ושרה באים בימים. שהיו זקנים:

34 ד"א באים בימים באותו הימים של עולם הבא שלא היו חסרים כלום:

35 ותצחק שרה בקרבה. על דברי המקום:

36 ד"א בקרבה. בקרביה גם בזקנה גם בימים:

37 אחרי בלותי היתה לי עדנה. אחר שנתבשל הבשר ויתפשטו הקמטים ויתעדן הבשר:

38 ד"א עדנה עידון הבשר וההריון:

39 ואדני זקן. זה אברהם ועשתה אצמה שהיא ראויה לילד, ועשתה בעלה זקן שאינו ראוי להוליד:

40 ואני זקנתי. מכאן ששינה הקב"ה מפני השלום, היא אמרה ואדוני זקן, והקב"ה אמר ואי זקנתי, א"כ למה הקפיד הקב"ה על שרה על שצחקה, והלא באברהם כתיב ויצחק, ולא הקפיד הקב"ה, לפי שכתוב בשרה בקרבה, ובאברהם לא כתיב בקרבו. ומהו בקרבה, מבטת היתה במעיה ואומרת שדים שצמקו מושכים חלב, לפיכך הקפיד הקב"ה עליה:

41 היפלא מה' דבר. משל למי שהביא ספל שבור אצל הנפח, אמר לו תדע לתקנו, אמר הנפח אני מתחלה יודע, עתה איני יכול לעשות ולכך נאמר בקרבה על רחם שלה, אמרה מאין יכול לבראות לי רחם, ומנין שלא היה לה רחם, שנאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד בראשית יא ל, אין לה בית ולד:

42 למועד אשוב אליך. בפסח נולד יצחק ובראש השנה נפקדה שרה, ואותה שנה מעוברת היתה ונולד יצחק לשבעה חדשים:

43 ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות:

44 ויאמר לא כי צחקת. שדברי הקב"ה אמת וקיימים:

45 ויקמו משם האנשים. לפי שהיה אברהם צדיק לא נקראו מלאכים, וכל זמן שהיו אצלו לא היה אברהם סבור שהם מלאכים, ולפיכך אברהם הלך עמם לשלחם:

46 וישקיפו על פני סדום. כל מקום שנאמר השקפה לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך דברים כו טז, שבשביל שהם נותנים תרומות ומעשרות לבעליהם חוזרת מדת הפורעניות לברכה:

47 וה' אמר המכסה אני מאברהם. וכן אמר הקב"ה אני נתתי כל הארץ הזאת לאברהם, ועתה אני רוצה לאבד חמשה עיירות משלו בשביל חטאתם, ואם אין אני מגלה לו, אומר שמא הקב"ה חזר בו:

48 ואברהם היה יהיה. מלמד שאין העולם חסד משלשים צדיקים כמנין יהי"ה:

49 ויאמר ה' וגו'. לאברהם אמר:

50 ארדה נא. לסוף דעתם ואראה אם יש בלבם מה לעשות תשובה ואם לאו:

51 הכצעקתה. אראה אם הם חוזרים בתשובה אסלח להם, ואם אינם חוזרים בתשובה לא, ואומר כי יודע ה' דרך צדיקים תהלים א ו. ומהו מעשיהם של אנשי סדום, כשהיה אורח עובר עליהם היה כל אחד ואחד נותן זהוב, אבל פת לא היו נותנים לו, והיה מת ברעב, לאחר שהיה מת היה כל אחד ואחד נוטל זהוב שלו, פעם אחת היה שם עני והיה מת ברעב והיתה בת לוט ושמה כלה, והיתה הולכת לשאוב מים, והיתה משימה פת בכדה ונותנת לאותו עני, אמרו אנשי סדום מאין הוא חי זה העני, בדקו בדברים והבינו שבתו של לוט היתה מפרנסת אותו, ומה עשו הלכו והפשיטוה ומשוה דבש, והיו הדבורים והזבובים אוכלים את הדבש ונושכין אותה עד שהמיתוה, לכך אמר עשו כלה :

52 ועוד כשהיה עני נכנס לשם והיה רוצה לצאת משם, מיד היו משכיבים במטה קטנה, והיו חותכין רגליו, מה שהיו יוצאות מאותה המטה שהיא קצרה. ואם היה קצר היו משכיבים אותו במטה ארוכה והיו אוחזין אותו מראשו ועד רגליו, והיו מותחין אותו, כדי שיבא גופו שלם כמו המטה, והיו עושין כן עד שממיתין אותו, והיו שם הדיינים שקרור ושקרורי ז'פי ומצלירין, כשאדם שלם נכנס לשם היה אחד מהם מכה אותו על ראשו, והיה הדם יוצא ממנו, וכשהיה הולך המוכה אצל הדיינים, אומר לו הדיין צא ותן לו שכרו על שהקיזך דם. וכשהיה אדם מוליך לשם פירות או מיני קטניות למכור, היה כל אחד ואחד נוטל אחד מן הפירות, והיה אומר לבעל הפירות אני לא נטלתי אלא פרי אחד, וכך היו עושין לו עד שהיו נוטלין כל מה שהביא בידו. זימנא חדא סליק אליעזר עבד אברהם להתם ביקשו להשכיבו, ולעשות לו מה שהם רגילים לעשות לשאר האורחים, אמר להם לכו מעלי כי עלי שבועה שלא אשכב במטה עד שאראה פני אדני, למחר כשהיה הולך בשוק בא אדם אחד שקל קולפא ומחייה על רישיה, אזל אליעזר לגבי דינא למצווח על מחייה, אמר ליה דיינא זי לוהב ליה אגריה על דמא דאפיק ממך, מה עבד אליעזר שקל אבנא ומחייה לדיינא ברישיה ונפק דמא, אמר לדיינא אגרא דאת יהיב לי הב לדין:

53 ויפנו משם האנשים. שפינה מהם כל מדת רחמים:

54 ואברהם עודנו עומד לפני ה'. מכאן אתה למד שהקב"ה שמע לאברהם שאמר אל נא תעבור מעל עבדך בראשית יח ג:

55 אולי יש חמשים צדיקים. ולמה פתח בחמשים, לפי שהיו חמשה עיירות, כדי שתהא לכל אחת ואחת עשרה צדיקים, ולפי שבדור המבול היו שמונה נח ואשתו ושלשת בניו ושלשת נשותיהם הרי שמונה ולא יכלו להצילם בעבור זה אמר אם אמצא בסדום חמשים צדיקים וגו':

56 הנה נא הואלתי. כמו שנאמר נואלנו במדבר יב יא:

57 ואנכי עפר ואפר. אילו הרגוני המלכים שנלחמתי עמהם הייתי עפר, ואילו שרפני נמרוד הייתי אפר, ואתה הצלתני משניהם אני חושב עצמי עפר ואפר לפניך. ובזכות שאמר אני עפר ואפר זכו בניו לשתי מצוות עפר הסוטה ואפר הפרה:

58 אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה. לפי שהיו צדיקים יותר על דור המבול ושלשים כנגד הצדיקים שהעולם מתקיים בהם: