מצודת דוד על משלי ט׳

1 חכמות. כל אחת מהחכמות בנתה בית לעצמה:

2 חצבה. בנויה על הרבה עמודים וחצובים המה זה כזה בהשוואה גמורה והוא דבר הנחמד לעין הרואה:

3 טבחה. שחטה זבחים ומזגה יינה ואף ערכה שלחנה להאכיל להקרואים:

4 תקרא. כל אחת תקרא ע״י נערותיה על גבהי מרום העיר להשמיע הקול למרחוק:

5 מי פתי. ותאמר מי פתי שאין בו תבונה להכין מאכל יסור ממקומו ויבוא הנה וכן תקרא לחסר לב מכל וכל ותאמר לו:

6 לכו לחמו. אם אין לכם משל עצמיכם בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני והוא ענין מליצה לומר הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת לההוגים בה וכאלו מכרזת ואומרת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד ואם צפון לבו משכל אני אשכילו דעה:

7 עזבו. לזאת אתם פתאים עזבו דרכיכם ותחיו וצעדו מעתה בדרך בינה:

8 יוסר לץ. ר״ל אבל את הלץ ואת הרשע לא אוכיח כי המוכיח את הלץ לוקח לעצמו קלון כי יתלוצץ בו ויבזהו והמוכיח לרשע מביא מום על עצמו כי ישיב לו אף אתה כמוני ויפגום בכבודו ולזה אין לי עסק עמהם:

9 פן ישנאך. כי הוא חכם בעיניו ודרכו ישרה לפניו:

10 ויאהבך. כי הוא חפץ בתקון מדותיו ולומד מכל אדם:

11 תן לחכם. ר״ל אמור לו דברי חכמה ויחכם מדעתו עוד יותר:

12 הודע לצדיק. משמרת הצדק:

13 ויוסיף לקח. מדעתו יוסיף לימוד לעשות משמרת למשמרת:

14 תחלת. יראת ה׳ היא תחילת החכמה כי היראה מביאה לידי חכמה:

15 ודעת קדושים. לקדש עצמו במותר לו מביא לידי בינה:

16 כי בי. בעבור עסק התורה ירבו ימיך והימים האלה יוסיפו לך שנות חיים כי ברבות הימים תרבה במעש״ט ויתוסף לך בזה שנות חיים בעוה״ב:

17 חכמת לך. החכמה תהיה לך לתועלת:

18 ולצת. ואם תתלוצץ באנשים אתה לבדך תשא עונש:

19 אשת כסילות. הנה אשה סכלה תהמה בקולה והיא פתיות ואינה יודעת מאומה ותהמה בבלי דעת:

20 לפתח ביתה. לראות העוברים דרך עליה:

21 מרומי קרת. על כסאה עומדת במרום העיר להשמיע קולה למרחוק:

22 לעוברי דרך. להעוברים שם דרך מהלכם ההולכים באורח מישור בדרכי ה׳ והיא ענין מליצה לומר שהנפש המתאווה תסית לעבירה ומראה ערבות ותענוג העבירה:

23 מי פתי. מי הוא הפתי המחסר נפשו מטובה יסור ממקומו ויבא הנה אשכילו חכמה כי מניעת ערבות התורה תחשב בעיניה לכסילות:

24 וחסר לב. מי הוא החסר לב המונע עצמו מטובה והוא כפל ענין במ״ש:

25 ואמרה לו. וכן תאמר לו:

26 מים גנובים. הלא מים גנובים יותר ימתקו משאינם גנובים ולחם גנוב הנאכל במסתר הלא למאד יונעם ר״ל אין טעם ההיתר דומה לטעם האיסור ומדוע א״כ מנעת עצמך מהם:

27 ולא ידע. הנמשך אחריה אין נותן לב לדעת כי שם הוא מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו ע״י המיתה ר״ל הנמשך אחר התאווה הוא מעותד למות על ידה:

28 בעמקי. בעומק הגיהנם ירדו הקרואים ממנה ובאים לה: