מצודת דוד על משלי ז׳

1 וחיה. בעבורם בעבורם תחיה:

2 ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך:

3 אמור וגו׳. ר״ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו:

4 ומודע. כפל הדבר במ״ש:

5 לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך:

6 אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה:

7 כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות:

8 וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב:

9 עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין:

10 בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים:

11 בערב וגו׳. הוא כפל ענין כדרך המליצה:

12 והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו:

13 שית זונה. ר״ל בתקון זונה:

14 ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה:

15 הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה:

16 וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף:

17 לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:

18 פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא:

19 והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו:

20 העזה. חזקה פניה ולא נכלמה:

21 זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א״כ עמדי בשר השלמים:

22 על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך:

23 מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי:

24 חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר:

25 נפתי. התכתי על משכבי מור וגו׳ להביא הריח:

26 נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:

27 כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק:

28 צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות:

29 ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא:

30 הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר:

31 הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח:

32 וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה:

33 עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה:

34 כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה:

35 ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו:

36 אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה:

37 הפילה. הזונה המחלקת אמריה:

38 ועצומים. מספר עצום ורב:

39 ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו: