מצודת דוד על משלי ו׳

1 אם ערבת. ערבות ממון בשביל אחר:

2 לזר. בעבור הזר תקעת כפך והיא ענין קיום ותוקף על הערבות:

3 נוקשת. הנה דע שבאת למוקש ונלכדת בה ע״י אמרי פיך:

4 עשה זאת איפוא בני. ר״ל עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה כי באת בידו ונתחייבת לו:

5 לך התרפס. היה לו למרמס הרגל ר״ל הכנע עצמך לפניו:

6 ורהב רעך. החזק והמשל רעך על עצמך:

7 אל תתן שנה. ר״ל אל תתעצל בדבר:

8 הנצל כצבי. ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס:

9 מיד יקוש. מיד מוקש הפח:

10 עצל. אתה העצל לך אל הנמלה וראה מנהגה ולמד ממנה חכמה:

11 אשר אין לה קצין. להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה:

12 תכין. עכ״ז מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ עת תמצא ע״פ השדה וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך:

13 מעט שנות. פן תחשוב אישן מעט ואח״ז אנום מעט ואח״ז אשכב בחבוק ידים לנום כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה:

14 ובא כמהלך. בעבור זה יבוא לך עניות פתאום כאורח המהלך בדרך הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו:

15 ומחסורך. דבר המחסר עושרך מהרה יבא כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו:

16 אדם בליעל. מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה ר״ל מעקם פיו לרמז לשון הרע:

17 קורץ בעיניו וגו׳. ענין כולם הם רמיזות לה״ר:

18 תהפוכות בלבו. מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא:

19 חורש רע. חושב רע בכל עת ומגרה מחלוקת בין אנשים ר״ל כיון שפרק עול המקום בודאי את כל אלה יעשה:

20 ואין מרפא. לא יהיה רפואה לשברו:

21 ושבע. השביעית היא תועבת נפשו ר״ל שנואה מכולן:

22 עינים רמות. זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה:

23 לב חורש. המפנה לבבו לחשוב מחשבות און לרוץ לרעה לעשות במהירות עד לא יתנחם:

24 יפיח וגו׳. ר״ל עד שקר מדבר כזבים ואחת היא:

25 בין אחים. בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לה״ר והיא השביעית הקשה מכולן כי בזה הורג שלשה את עצמו והמקבלו והנאמר עליו:

26 מצות אביך. כי הלא בודאי חפץ בתקנתך:

27 תורת אמך. מה שהיא מלמדתך:

28 תנחה אותך. תנהג אותך בדרך הישר:

29 תשמור עליך. משודדי לילה:

30 היא תשיחך. תדבר עמך כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו:

31 כי נר מצוה. המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר והלומד תורה היא לו כאור היום והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים:

32 לשמרך. כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה:

33 מחלקת. מחלקלקות פתויי הנכריה והוא כפל ענין במ״ש:

34 ואל תקחך. אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע״י רמזי עפעפיה:

35 כי בעד אשה זונה. בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני עד כי ישאל ככר לחם:

36 תצוד. בחלקת אמריה תצוד את הנפש עם שהיתה יקרה ונקיה מעון:

37 היחתה. וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש ולא תשרפנה בגדיו:

38 אם יהלך. וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו:

39 כן הבא. כן הוא הבא אל אשת רעהו כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי:

40 לא יבוזו. אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון וכמעט לאונס יחשב:

41 ונמצא. וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין אז חדל ממנו בעל הגניבה:

42 את כל הון. ר״ל הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו אבל לא נגע עד הנפש:

43 נואף אשה. אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון:

44 נגע וקלון ימצא. מן השמים ימצא נגע כי ע״י ג״ע הנגעים באים ומן הבריות ימצא קלון:

45 לא תמחה. לא תהיה נשכחת:

46 כי קנאה. הנקמה תעורר חמת הבעל ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם ותהיה א״כ הדבר שמור ולא תשכח:

47 לא ישא. לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו ולא יאבה. לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד והוא כפל ענין במ״ש: