מצודת דוד על משלי ג׳

1 בני. אמר במקום ה׳ אתה ישראל החביב לי כבן לאב הנני מזהירך תורתי אל תשכח:

2 ושנות חיים. ר״ל שלום השקט ושלוה:

3 ושלום יוסיפו לך. התורה והמצות הם יוסיפו לך כי הם ילמדו עליך זכות:

4 אל יעזבך. אל תהיה נעזב מהם כי אחוז בהם:

5 קשרם. ר״ל בכל עת תהא מדבר בם וחושב בענינם:

6 ומצא חן. ובזה תמצא חן ותהיה ידוע למשכיל בשכל טוב בעיני וגו׳:

7 אל תשען. אל תחשוב בודאי אצליח הואיל ונעשה הדבר בבינה כי הכל ביד ה׳ ולא ביד בינת אדם:

8 בכל דרכיך. בכל עניניך דע את ה׳ ר״ל תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה׳ ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה:

9 אל תהי חכם בעיניך. להקל בדבר הנאסר לעשות גדר ושימור בחושבך שאין חכם כמותך צריך גדר אלא ירא את ה׳ פן עם כל חכמתך תכשל:

10 וסור מרע. הרחק מאד ועשה גדר:

11 רפאות. ר״ל הגדר לא יזיק כי עוד יועיל ותהיה רפאות וכו׳ ר״ל יחזיק אותך בקיום המצות:

12 מהונך. להפריש ממנו צדקה:

13 ומראשית. לתת תרומות ומעשרות:

14 וימלאו. ר״ל לא תחסר כלום בעבור זה כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף ותירוש. היין אשר ביקבים יתרבו:

15 מוסר. ואם בא לך מה׳ מוסר יסורים אל תמאס בהם אלא קבלם מאהבה:

16 ואל תקוץ. כפל הדבר במ״ש:

17 יוכיח. לגלות אזנו ליישר דרכו:

18 וכאב. וכמו האב אשר יכון בהכאה לרצות את בנו להיטיב דרכו ולא לנקום נקם:

19 ואדם. מוסב על אשרי לומר אשרי לאדם אם מוציא את התבונה מן החכמה ר״ל מבין דבר מתוך דבר:

20 כי טוב. מסחר החכמה ממסחר הכסף כי מי שנוטל מחיר הכסף לא ישאר הכסף בידו ולא המחיר ביד האחר ולא כן בדבר החכמה כי את מי שלומד עם אחר חכמה אחת במחיר למוד חכמה אחרת א״כ שניהם ביד כל אחד ואחד:

21 תבואתה. פרי החכמה ור״ל מה שהבין מדעתו מתוך דבר החכמה שלמד הנה טובה היא מחרוץ:

22 יקרה. חשובה היא מפנינים הם המרגליות:

23 וכל חפציך. כל הדברים שאתה חפץ ורוצה בהם לא יהיו שוין בשוויה:

24 אורך ימים. ר״ל על ידה ישיג אורך ימים ועושר וכבוד, ורז״ל אמרו למיימינים בה לעוסק לשמה היא לו לאורך ימים וכ״ש עושר וכבוד אבל למשמאילים בה לעוסקים שלא לשמה עכ״ז יהיה עושר וכבוד:

25 דרכי נועם. ר״ל לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה:

26 וכל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

27 למחזיקים בה. להאוחזים בה היא להם לעץ חיים כי בעבורה ישיג החיים ותומכיה. התומך אותה בגדרים וסייגים הוא משובח:

28 בחכמה. באמצעות חכמת התורה ברא העולם:

29 בתבונה. תבונת התורה:

30 בדעתו. בדעת התורה נבקעו תהומותיהם המעיינות הנובעים מתחת:

31 ושחקים. מוסב על בדעתו לומר בדעת התורה יטיפו השמים טל:

32 אל ילוזו. הואיל וחשובה היא כ״כ מהראוי שאל יסורו מנגד עיניך:

33 נצור תושיה ומזמה. ר״ל שמור התורה במעשה ובמחשבה:

34 ויהיו. שמירת המעשה והמחשבה יהיו סיבה להביא חיים לנפשך ולהלביש צוארך בהן:

35 אז. כשתהיה נשמר במעשה ובמחשבה אז תלך לבטח בדרכיך כי אין מחריד:

36 לא תגוף. לא תכה באבני מכשול המושלכים בדרך ר״ל לא תאונה אליך רעה:

37 וערבה שנתך. כדרך הישן בוטח מבלי פחד:

38 אל תירא. כי לא תבא אליך:

39 כי תבא. כאשר תבא חשכת הרשעים לא תירא מזה כי לא תגע בך לרעה:

40 בכסלך. במה שתבטח ותקוה אליו והוא ישמור רגלך מן הלכידה:

41 מבעליו. מבעל הטובה ר״ל ממי שבא לקבל הטובה:

42 בהיות. בעת היות כח בידך לעשות הטובה:

43 לרעך. המבקש הטובה:

44 לך ושוב. לך היום ושוב למחר ואז אתן את שאלתך:

45 יש אתך. דבר הטוב׳ יש עמך ותוכל לתת מיד:

46 והוא. הלא הוא יושב אתך לבטח ר״ל בוטח בך כאיש על רעהו ולמה תחשוב עליו רעה:

47 גמלך רעה. גם תחילת המעשה נקרא במקרא בלשון גמול וכן ואם גומלים אתם עלי יואל ד׳:ד׳:

48 באיש חמס. בהצלחת איש חמס:

49 נלוז. הסר והנוטה מדרך הישר:

50 ואת. עם ישרים מעמיק סוד עצתו מאהבתו אותם וכמ״ש וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וכו׳ בראשית י״ח:י״ז:

51 מארת ה׳. ר״ל העושר אשר בבית הרשע קללת ה׳ היא כי שמורה לרעתו ותחשב א״כ לקללה:

52 יברך. מוסב על ה׳ לומר שהוא יברך את אשר בנוה הצדיקים ר״ל לברכה תחשב כי ישפיעו מטובם לדל ויקבלו גמול:

53 אם ללצים. ר״ל לכל אחד משלם גמול במדה שמדד אם ללצים המלעיגים בבני אדם יסבב סיבה אשר יתלוצצו בהם בבוא יום אידם:

54 ולענוים. אשר הם שפלי הרוח ומכבדים כל אדם יתן חנם בעיני הכל ויכבדו להם:

55 ינחלו. נוחלים לעצמם הכבוד:

56 מרים. כל אחד מפריש הקלון לחלקו: