מצודת דוד על משלי ל״א

1 דברי למואל מלך. ר״ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה׳ ומשיחו:

2 משא וגו׳. ר״ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה׳ וארז״ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד׳ שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה:

3 מה ברי. אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה:

4 ומה בר בטני. לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ״א גדלו כמ״ש חמשת בני מיכל בת שאול שמואל ב כח ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך:

5 ומה בר נדרי. מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר״ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו:

6 אל תתן. ר״ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה:

7 ודרכיך. אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר״ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון:

8 אל למלכים למואל. אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה׳ ומשיחיו:

9 אל למלכים. אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר וכפל הדבר במ״ש:

10 פן ישתה. פן כשישתה וישכח דבר החקוק בתורה ועי״ז ישנה דין העניים וכפולה א״כ חטאתו כי גוזל העניים ומעוות הדין:

11 לאובד. למי שהוא אבוד ברב העוני:

12 למרי נפש. למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה:

13 ישתה. כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות כי היין מפיג הצער:

14 פתח פיך. אל תשתה היין ותהיה בדעת מיושבת ופתח פיך בעבור האלם ר״ל אם מי יבוא לדין ויהיה כאלם לבלי דעת לסדר טענותיו אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו:

15 אל דין. גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו:

16 פתח פיך. בדרישות וחקירות ושפט צדק ודון דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם:

17 אשת חיל. כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון:

18 מי ימצא. מי יוכל למצוא אשת חיל כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא:

19 ורחוק. אם היו רוצים למכרה אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים כי היא שוותה יותר והוא עניין מליצה:

20 בטח. כשאין האיש בביתו יבטח בה שתשמור כל אשר בבית ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית:

21 גמלתהו טוב. בכל ימי חייה כאשר בעלה היטיב עמה גמלה לו טוב לעומת הטובה אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו:

22 דרשה. בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן:

23 בחפץ כפיה. לא עשתה מלאכתה ע"י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה:

24 כאניות סוחר. כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק כן היא תביא מאכלה ממרחק כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה אף שעל הבעל לזונה:

25 בעוד לילה. קודם אור היום:

26 ותתן. מחלקת מזון לבני ביתה:

27 וחוק. מזון הקצוב תחלק לנערותיה:

28 זממה. כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה:

29 מפרי כפיה. משכר מעשה ידיה נטעה כרם:

30 חגרה וגו'. חגרה מתניה בכח וגבורה ר"ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה:

31 ותאמץ. חזקה זרועותיה במלאכה והוא כפל ענין במ"ש:

32 טעמה וגו'. כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח אז לא יהיה נרה כבוי בלילה ועוסקת בסחורה אף בלילה:

33 ידיה. עם כי חושבת בסחורה מ"מ לא זזה ממלאכת נשים ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך והם כלי הטוויה:

34 פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד:

35 שלחה. הושיטה לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו:

36 לא תירא. לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג כי כ"א מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאוד:

37 מרבדים. מצעות נאות עשתה לעצמה ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה:

38 נודע. בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים מקום ישיבת הזקנים והחשובים כמ"ש ועלתה יבמתו השערה דברים כה:

39 סדין וגו'. מלבד מה שעשתה לצרכה עשתה למכור לתגרים:

40 עוז והדר. מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי:

41 ותשחק. כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה:

42 פיה פתחה. כל מאמריה המה בחכמה:

43 ותורת חסד. לימוד של חסד על לשונה ר"ל מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות:

44 צופיה. מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה':

45 ולחם עצלות. ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה:

46 קמו. בעבור כ"ז קמו בניה ובעלה ומשבחים ומהללים אותה:

47 רבות. וכה יאמרו הן אמת יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן אבל את גדלת לעלות על כולהן:

48 שקר החן. חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר"ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה:

49 תנו לה. לזאת תנו לה מפרי ידיה ר"ל שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה:

50 ויהללוה וגו'. ר"ל כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים מקום מושב החשובים ואין א"כ מהצורך לפרסם שבחה כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה:

51 וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה: י אשת חיל מי ימצא. מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל וכאומר הלא זה קשה במציאות אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו אבל המלמד חכמה לזולת במחיר למוד חכמה אחרת נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד א"כ בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות:

52 יא בטח. הבעל נפש משכלת יבטח בה ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת כי יש מה ללמוד תמורתן:

53 יב גמלתהו. הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב ישר לטוב לו ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו וכל הימים לא יארע לו תקלה על ידה:

54 יג דרשה. הן תשכיל לחקור מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים ועם כי לא השכילה עכ"ז תעשם בחפצה מבלי התרשלות:

55 יד היתה. תשכיל דברים עיונים קשה ההבנה ע"פ הצעות מרובות וראיות מחולפות כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק:

56 טו ותקם. עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות:

57 טז זממה. כל מה שתכסוף להשכיל תשכיל ותשיג ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר ועושה עוד ציצים ופרחים:

58 יז חגרה. זריזה היא ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים:

59 יח טעמה. כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית ולא יעצרנה עומק המושג כי תתחכם להאיר המאפל לצרף וללבן:

60 יט ידיה. כשתחלש כח העיוני תטייל בדברים קלי העיון:

61 כ כפה. תמתיק אמריה במליצה נאותה להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה:

62 כא לא. אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות כי הזכות והמעש"ט שבידה המה לה למגן ומחסה:

63 כב מרבדים. על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים תתעדן בדשן בעולם הגמול:

64 כג נודע. בעל נפש היתה נודע הוא בשערי גן עדן ולא יגיפו הדלתות מפניו אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה כי יכינו לו מקום שבת בראש:

65 כד סדין. חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות:

66 כה עוז. מעשה המצות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה:

67 כו פיה. אין עסקה כ"א השתדלות החכמה ותשפיע לזולת אף בחסד בלי תשלום גמול אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה:

68 כז צופיה. בכל עת מבטת ומעלת על זכרונה הליכות עולם כי שם ביתה האמתי הנצחי לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ:

69 כח קמו. המלאכים שבראה בקיום המצות ובעלה אדון כל הנשמות כולם כאחד מהללים ומפארים אותה:

70 כט רבות. הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן:

71 ל שקר. העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות אין תועלתן רב מול חכמת התורה כי כמוהם כאין נגדה:

72 לא תנו. אל הנפש המשכלת בחכמת התורה יש שכר בעמלה והיא המלמדת מעשים הגונים לא כן שאר החכמות כולן לכן היא העולה על כולנה: